אילן גולדמן
interval
אילן גולדמן
interval

אפריל 2008. על מרפסת בגובה 650 מטרים, בבניין "בורג' חליפה" בדובאי, יושבים הרב ל'גלאו ודיוויד מק'דונל. השניים שטיפסו במשך כשעה ורבע במדרגות התלולות, מביטים בזריחה על חופה של עיר המפרץ, סוקרים את קו הנוף ורבי הקומות שמתגמדים ליד הבניין הגבוה בעולם. למרות התשישות, ליבם של הצרפתי והאנגלי פועם בחוזקה. המחשבה כי בעוד כמה דקות יבצעו את אחד המעשים הנועזים בהיסטוריה האנושית, מחישה את פעילות בלוטות הטוחה (אדרנל) של הצמד, וגופם מוצף במהירה בהורמון המכונה אדרנלין. 

ל'גלאו מתקרב לקצה המרפסת ומסתכל אל קו האופק האינסופי. רגע לפני שיזנק לאוויר הפתוח, הוא לוקח נשימה עמוקה ומנסה להסדיר את הדופק המואץ. "העולם שייך לי", הוא חושב ברגע ארוך שנדמה כנצח. "שלוש, שתיים, אחת, בייס", והאיש מרחף באוויר במהירות אדירה של 200 קמ"ש. מהרגע שיתעורר מתחושת החלום, לצרפתי יישארו פחות מ-10 שניות לפתוח את המצנח. אם לא יספיק, או אם חלילה תתרחש תקלה בציוד, הוא יתנגש בעוצמה ביסודות הבטון של הבורג' וימות. אם יצליח לנחות בשלום, יזכה לתהילת עולם. את הדרך שבה הסתיימה קפיצתו, נשאיר להמשך.

ל'גלאו הוא מה שמכונה קופץ Base jump ("בייס") - אחד מענפי הספורט האקסטרימיים ביותר המתקיימים כיום בעולם. הוא וחבריו, מעין כת סגורה של מכורי אדרנלין ומחפשי ריגושים, מסתובבים בפינות הנידחות ביותר בתבל, תרים ללא הרף אחרי מקומות חדשים בהם יוכלו לקפוץ מבניינים, אנטנות, גשרים וצוקים (ארבעת האלמנטים המרכיבים את המילה Base). בתמורה לקפיצה שתתבצע מאותם מקומות, יקבל הקופץ מספר (בייס) שיכניס אותו למועדון אקסקלוסיבי מאוד, אשר נכון לכתיבת שורות אלה, מונה סה"כ קרוב ל-1,500 חברים. הספירה אגב, החלה רק ב-1981, שנים ספורות אחרי שקפיצות הבייס הוצגו לראשונה לעולם.

קפיצת בייס ג'אמפ מבניין KL שבמלזיהצילום: אי–פי

יש לכם סיפורים מתחרויות בהן השתתפתם מסביב לעולם? ספרו לנו בפייסבוק

לא צריך להיות גאון כדי להבין עד כמה הקפיצות מסוכנות. לעומת צניחה חופשית בה נהוג לקפוץ מגובה רב ולהשתמש בשני מצנחים, בבייס מדובר על קפיצה מגובה נמוך (לעיתים פחות מ-100 מטרים) עם מצנח אחד, והזדמנות אחת ויחידה לפתוח אותו. פספסתם, היפרדו מחייכם לשלום. תקלות בפתיחת המצנחים, או התנגשות הרסנית במבנים והצוקים מהם קפצו, הן הסיבות העיקריות ששלחו 194 קופצים למותם עד כה – האחרון שבהם ב-24 לאוגוסט השנה. הקופצים הם שמנהלים את רשימות ה"מוות" והסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה: אחד מכל 60 קופצים ימצא את מותו - בדרך כלל בצורה אכזרית. בשנים האחרונות, ישנם חודשים בהם מניין ההרוגים נע בין קופץ אחד לשלושה – תלוי בעונה. בקהילה שמונה מאות בודדות של חברים, כל מקרה משמע מכה אנושה. 

רק לאחרונה, מחקר שנערך בשוודיה קבע: אחת מכל 2,317 קפיצות, תסתיים במוות, אחת ל-254 בפציעה. כשמשווים את קפיצות הבייס לענפי ספורט אקסטרים אחרים, התמונה ברורה: מדובר בפעילות הספורטיבית המסוכנת בעולם. כמה מסוכנת? על פי הנתונים פי-8 מצניחה ממטוס. בינם לבין עצמם, הקופצים נוהגים לומר בהומור, "מספר העוזבים גדול ממספר המצטרפים".

"זה לפעמים באמת מפחיד", מודה שון וולטרס, 44, קופץ בייס שמשתייך לאחת מחבורות הנוודים האמריקאיות, "אבל אני לא יכול להתנגד לזה, זו לא רק הקפיצה, אלא כל התהליך", הוא מסביר. וולטרס נוטה לתאר את הקפיצה כחוויה רוחנית בה המוח פשוט מציית בהכנעה לצרכיו הנפשיים של הקופץ, כרגע היחיד בו "אתה באמת חש חירות מוחלטת". לאוזן האנושית המצויה, תיאוריו של האמריקאי עלולים להישמע מופרכים, אבל ככל ששומעים יותר קופצים, מתחזקת התחושה כי חיפוש הריגוש הוא משהו שטבוע בקופצים. מבחינתם הרגע בו רגליהם יעברו את שפת המצוק וגופם ירחף באוויר, היא מהותה האמיתית של המילה "חיות".

תיאוריו של עומר מידן, הרופא הישראלי הנועז, שקפץ מגגו של מגדל עזריאלי ומפתחה של הארובה בתחנת הכוח של חדרה, ממחישים את התחושה טוב יותר מכל דבר אחר: מדובר "בשתי שניות ששוות לחודש, לשנה", כתב מידן בספרו "מסביב לעולם באקסטרים יום". "שתי שניות שנצרבות בדיסק הקשיח ונשארות שם לתמיד, שתי שניות כל כך טובות שזה פשוט לא הגיוני, אולי אפילו לא חוקי. שתי שניות שבהן אתה ממצה את מה שנולדת לעשות", כתב. מלבד מידן, לא ידוע על ישראלים נוספים שהעזו לקחת חלק בספורט המסוכן מכולם. 

אקטיב | מדור חדש על ריצה, אופניים ואקסטרים

למרות תיאוריו הציוריים של מידן, הקפיצות לא תמיד נגמרות באושר ובהתפרצות של רגשות - ופה גם נחזור לאדון ל'גלאו. אחרי שקבע שיא גינס בקפיצתו מהבורג' חליפה (השיא נשבר אחרי שבנייתו של המגדל הושלמה ב-2010), הצרפתי נאלץ להימלט היישר אל תוך סמטאותיה של העיר, כשעשרות שוטרים ומאבטחים רודפים אחריו. למרות שברוב המדינות אין כיום חוק המונע מאדם לקפוץ בייס, מתברר כי בדרך לריגוש, הקופץ מפר אין ספור חוקים: הסגת גבול, פריצה למתחם אסור, התנהגות רשלנית וונדליזם מכוון, הם רק חלק מהרשימה.

העונש כפי שמלמד המקרה של חברינו הצרפתי: שלושה חודשים מאחורי סורג בריח ולאחר מכן גירוש. רוצים לקפוץ באופן מסודר ללא חשש כי תעצרו? אין בעיה: בכל שבת שלישית של חודש אוקטובר, העיירה פאייטוויל במערב ווירג'יניה תשמח לאפשר לכם לקפוץ מגשר "גורג" - מפלצת פלדה שתלויה בגובה של 297 מטרים מעל נהר.
על פי מקורות יודעי דבר, התרחיש הגרוע ביותר של קופץ יהיה להיתפס "ולשרוף את האתר". כדי להימנע ממעצרים, קופצים רבים נוהגים להגיע לאתרי הקפיצות בימים שקודמים לקפיצה, כדי "ללמוד את השטח". במקרה של הבורג' חליפה למשל, ל'גלאו ומקדונל התחפשו למהנדסים אירופים ושוטטו באתר הבנייה שעות רבות, עד שמצאו את המרפסת המבוקשת. זה לא עזר להם, והשניים כאמור נתפסו.

"זו פעילות שמציבה סכנה אדירה לעוסקים בה וגם לעוברים והשבים באתרי הנחיתה", מזהיר ג'ון מירבלי, דובר משטרת שיקגו, שעירו סובלת "ממכת קפיצות" בשל בנייניה הגבוהים. אבל כפי שזה נראה היום, הקופצים לא ממש מתעניינים בסכנות או התרעות, "הם יהיו מוכנים להמשיך לשים את חייהם על הכף כדי לקבל עוד מנה של אדרנלין", מסביר ד"ר ג'אסטין אנדרסון, פסיכולוג ספורט מטקסס, "הריגוש פשוט עושה להם את זה". לטענת לסטר מאיירס, חוקר בכיר באוניברסיטת פייס בניו יורק, העניין האמיתי בכלל קשור בזהות וכבוד, "זה מה שהם מחפשים כשהם מסתכנים", הוא טוען. בשביל הקופצים לעומת זאת מדובר ברגע אחד אותו היטיב לתאר ל'גלאו, "הרגע שבו העולם הופך להיות שלך". למרות הפופולאריות הגוברת אנחנו ממליצים, אל תנסו את זה בבית.

הכתבה לקוחה ממגזין interval - מגזין ספורט הסבולת החודשי של "הארץ"

צפו במיטב הקפיצות מרחבי העולם:

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ