האולטרה מרתוניסט המהיר בישראל

זיו צויגהפט רץ אולטרה מרתונים מהר ככל האפשר, ובזמן שאחרים עוברים להליכה ונזהרים לא להישרף, הוא מאיץ, ונעלם בריצה קלילה

אילן גולדמן
interval
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילן גולדמן
interval

אכזבה. פירושה על פי מילון אבן שושן: רגש מר של אדם שתקוותיו לא נתקיימו. על פי רץ האולטרה מרתון זיו צויגהפט: לסיים ריצה של 216 ק"מ ביותר מיממה. מופתעים לגלות כי ישנם אנשים שמסוגלים לרוץ את המרחק ממגדלי עזריאלי בתל אביב, עד לכניסה לעיר באר שבע ובחזרה? אז רצוי שתדעו כי צויגהפט, דוקטורנט לביולוגיה בן 28, השלים את המרחק המטורף (במסגרת מרוץ "מהר לעמק") כשהוא רץ מתל חי לעמק יזרעאל בלב הרים ושדות – ולא על גבי אספלט.

איך זה מרגיש לרוץ מרחק של 5 מרתונים רצופים? "כואב", נזכר צויגהפט ברגעיו האחרונים של המרוץ, "בסוף כבר היו לי הזיות. רק רציתי לשים את הראש על איזה סלע ולהירדם".

כשחצה את קו הסיום בתמרת, למרות העייפות הקטלנית, דמעות של אושר או הקלה לא נגלו על פניו, אם כי מבט עצבני של אדם שלא השלים את מטרתו. מדוע לא שמח כמו שאר המתחרים על גמיאת המרחק וזהו? פשוט מאוד – המרחק בכלל לא היה העניין: "אני בא למרוץ אולטרה כדי לעשות אותו כמה שיותר מהר", הוא אומר באופן משכנע. עיכוב לא צפוי באחת מהתחנות בדרך, עלה לו לטענתו ביותר משעתיים. גם הניצחון לא היווה נחמה. 

זיו צויגהפט. "אוהב להוכיח שאין גבול ליכולת האנושית"צילום: זיו צויגהפט

יש לכם סיפורים מתחרויות בהן השתתפתם מסביב לעולם? ספרו לנו בפייסבוק

התחרותיות היא מה שעושה את צויגהפט שונה בנוף ריצות האולטרה מרתון הישראלי: הביולוג רק שואף לחתוך עוד יותר את הזמנים ולדחוף את המהירויות לקצה. כשרצי אולטרה אחרים עוברים להליכה ונזהרים לא להישרף, הרץ הצעיר מוריד את הרגל על הדוושה ונעלם בריצה קלילה.

הוא אינו מוכן להיות מובל וחייב להוביל – זה בדם שלו. כל רגע בו יילך ולא ירוץ הוא בזבוז מיותר של זמן, "וזה לא הסגנון שלי", הוא אומר בצורה נחרצת. מתי כן תתפסו אותו עובר להליכה באולטרה? "רק כשתוואי השטח כופה זאת עליי". בסופו של דבר, גם הוא לא רוצה להגיע לסף האנ-ארובי ולמצוא את גופו מרוקן מאנרגיה. 

אם כל השאלות במקרה של צויגהפט: לאן יש לו "למהר" בגיל 28? התשובה שלו לכך היא מאוד פשוטה ונובעת מתפיסת חיים שגורסת "כי כל דבר שעושים חייבים לעשות על הצד הטוב ביותר". כשמדובר בריצה, הוא אינו מוכן לסיים תחרות ארוכה ומפרכת כמו אולטרה, ולדעת כי היה יכול לעשות אותה מהר יותר. "החיים קצרים מדי בשביל זה", הוא מאמין, "ולפעמים יש רק הזדמנות אחת כדי לעשות דברים". 

כשמגיעים ללימודיו המצב אינו שונה: צויגהפט מלהטט בהצטיינות בין חלומו לפרוץ אל עולם ריצות האולטרה הבינלאומי, לבין שאיפתו להתפרנס כביולוג. הדוקטורנט הצעיר שעוסק גם בטיפוס הרים, מצליח לגרד בערך 10 שעות אימון שבועיות הכוללות, איך לא, ריצה ארוכה של קרוב ל-60 ק"מ. הריצה היא גם זו שתעשה לו את הסדר בראש אחרי יום עמוס ורווי במחשבות.

אקטיב | מדור חדש על ריצה, אופניים ואקסטרים

כשעוסקים ברצי אולטרה, שאלה נוספת שחייבת להישאל היא "מדוע אתה עושה זאת לעצמך?" כשזו צצה בסוף הראיון צויגהפט אינו ממצמץ. הוא פשוט מאוד אוהב לשמוע אנשים אומרים שמשהו הוא בלתי אפשרי, "ולהוכיח להם שאין גבול ליכולת האנושית". בארץ, הביולוג כבר הוכיח את יכולותיו והראה כי במרחקים הארוכים הוא המהיר מכולם. עכשיו החלום האמיתי שלו הוא להתברג בצמרת רצי האולטרה העולמית. בשורה התחתונה: לצויגהפט פשוט נמאס שרודפים אחריו – גם הוא רוצה להיות פעם אחת זה שרודף.

הכתבה לקוחה ממגזין interval - מגזין ספורט הסבולת החודשי של "הארץ"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ