"אולטרה מרתון הוא יותר נפש מאשר גוף" - אקטיב - הארץ
אקטיב

"אולטרה מרתון הוא יותר נפש מאשר גוף"

היא התחילה בריצות קצרות, ועתה לא עוצרת עד לק"מ ה-216. מה מניע את שרי בשי? "האדם מתחרה בעצמו, בחולשותיו, פחות באחרים"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מרית פרידמן-ארינוס, interval

השאלה איך התחלת לרוץ מציפה בעו"ד שרי בשי (36) זיכרונות עמומים מתקופת ההתמחות לפני תשע שנים אצל שופט בבית המשפט העליון, שדרש שתגיע לעבודה בשבע וחצי. בשי לא ידעה כי עניין פעוט זה יצית אצלה מעגל חדש ומקרי של חיים. עד אז נהגה להתאמן בבוקר בחדר כושר, ופתאום "הייתי צריכה למצוא משהו שאוכל לעשות מאוד מוקדם בבוקר בכדי שאוכל להספיק ולהגיע בזמן לעבודה", היא מספרת בסיפוק.

בשי החלה לרוץ בגן סאקר בירושלים ומהר מאוד הבינה שמצאה אהבה חדשה בצורה של ריצת בוקר שקטה. "אהבתי מאוד את הפעולה הפשוטה של רקיעת הרגליים על הקרקע, פעולה מונוטונית שחזרה על עצמה בשקט של הבוקר". כך היא רצה ריצות קצרות במשך כשנתיים, ולאחר שעברה לתל אביב הקימה את ארגון "גישה", המגן על זכותם של הפלסטינים לחופש תנועה. בדיעבד היא רואה קשר ישיר בין חופש התנועה שלהם לבין ריצת האולטרה שלה בשטח, אבל על כך בהמשך.

באנר ספורט

בשי חיפשה משהו מובנה ובטוח לעסוק בו, מה שהוביל אותה להוריד מהאינטרנט תכנית אימונים המתאימה לריצת מרתון. היא מספרת שממש התאהבה באימונים, ובהכנה למרתון טבריה גילתה משהו מאוד מרגיע בריצות הארוכות. "רצתי באותה שנה בארבעה מרתונים, אבל עשיתי הרבה טעויות של מתחילים. לא אכלתי במהלך הריצה וכלל לא הייתי מודעת לאפשרות לשפר מהירות בגילי", היא מוסיפה. במרתון טבריה 2008 חל מהפך נוסף במסלול חיי הריצה שלה. היא רצה ליד מישהו שסיפר לה כי הוא מתאמן למירוץ של 70 ק"מ, דבר שהדהים אותה מכיוון שלא ידעה כלל על האפשרות לרוץ מרחק ארוך ממרתון. "זה הקסים אותי ורציתי מאוד לעשות את זה. קרן גולדבלט, הבעלים של PRO SPORT, שרצה ומפיקה מירוצים בעצמה, הציעה לי לעשות אולטרה של 60 ק"מ", היא מציינת.

שרי בשי. "באופן הכי אינטואיטיבי אני חושקת בתנועה ובחופש"צילום: אילן גולדמן

ללא עכבות יצאה בשי לאימון ראשון בשטח, ביער בן שמן. באימון הזה תכננה לרוץ 30 ק"מ והכינה את עצמה לריצה של שלוש שעות. "באותה ריצה הבנתי לראשונה שריצה בטבע שונה באופן מהותי מריצת כביש. הריצה ארכה חמש שעות וחיסלתי מהר מאוד את כל האוכל שלי ושל חבריי לאימון. אהבתי מאוד את הריצה בשטח, את היופי של הטבע. מהר מאוד התמכרתי לזה. רצתי את 60 הק"מ והגעתי במקום הראשון מבין הנשים. לפני שנתיים רצתי כבר 100 ק"מ. כעבור כמה חודשים רצתי 100 מייל, שהם 160 ק"מ, ושם הגעתי למקום השני הכללי ולמקום הראשון בין הנשים. הייתי האישה היחידה שסיימה. במאי השנה השתתפתי ב'הר לעמק', גמאתי 216 ק"מ וסיימתי במקום השני".

במה שונה האולטרה מהמרתון?
"זה ספורט שהוא יותר נפש מאשר גוף. ככל שהמירוץ מתארך, כך תפקיד הראש מכריע יותר. זה ספורט שמוציא מהאנשים את הדברים הכי טובים, כי האדם מתחרה בעצמו, בחולשות שלו ובקושי של המרחק. פחות מתחרה באחרים, יותר בעצמו. זו תחרות שמאפשרת הרבה עידוד ופרגון".

יש לכם סיפורים מתחרויות בהן השתתפתם מסביב לעולם? ספרו לנו בפייסבוק

את מוצאת קשר בין העמותה שייסדת לאולטרה?
"בוודאי. יש קשר הדוק מאוד וזה לא מקרי שהתחלתי לרוץ מרחקים ארוכים תוך כדי הקמת 'גישה'. באופן הכי אינטואיטיבי אני חושקת בתנועה ובחופש. אני מזדהה מאוד עם הרצון לחופש ולתנועה וגם בעבודתי אני מנסה לעזור לאנשים שאין להם את החופש לנוע. ריצת אולטרה מלמדת להתמודד עם אתגרים ולהפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. זה נעשה תוך פירוק האתגר הכל כך גדול לאתגרים קטנים. לרוץ 216 ק"מ נשמע בלתי אפשרי, אבל זה הופך לאפשרי כשמפרקים את זה לאתגרים קטנים וספציפיים של תזונה, עייפות, עומסים וכדומה. כך גם בעבודתי. אני מנסה לעזור לתושבי עזה שלא יכולים לראות את בני משפחתם, או להגיע למקומות עבודה. אני מנסה גם שם לעשות את זה לאט ובקטן, וכך מצליחים בגדול".

אילו תכונות נדרשות מרץ אולטרה?
"אני חושבת שנדרשת ענווה. לדעת להסתכל על החולשות שלך ולהתמודד איתן. צריך ידע טכני וצריך להיערך. זה לא מדע בעיניי, כל אחד צריך להכיר את עצמו ואת הגוף שלו ולדעת כמה צריך לאכול, כמה מים לשתות, כמה מלחים לצרוך, לדעת מה טעים לך, באיזה בגד לא מקבלים שפשפות ועוד. רוב ההנחיות שקיימות מיועדות לגברים, ואני החלטתי להתעלם מזה ולעשות מה שנכון בשבילי. צריך הרבה סבלנות ומודעות עצמית. צריך להיות נוכחת באותו הרגע. בכל רגע צריך להבין בדיוק היכן נמצאים, באיזה שלב של המירוץ ומה צריך לעשות, כמו להתאפק בתחילת המרתון, לשלוט בעצמך ולא להפריז במהירות".

אקטיב | מדור חדש על ריצה, אופניים ואקסטרים

יש חשיבות לגיל בספורט הזה?

"פיסיולוגית הגוף בשל למרתון ולאולטרה כבר מגיל 25. יש פה עניין של בגרות נפשית. צריך לדעת לשלוט באגו ולכן יש לדעתי יתרון לנשים. הגברים הם לעתים בעלי הערכה עצמית מופרזת ולא מספיק מכבדים את גודל האתגר שבריצה הארוכה. קשה להם להתמודד עם מצב בו הם רצים לאט יותר ממה שהם מסוגלים. אתן דוגמה: במירוץ שבו תנאי מזג האוויר חמים מאוד, הם פותחים מהר מדי ולכן במקרים רבים פשוט לא מגיעים לקו הסיום. צריך לדעת להעריך נכון את היכולת שלך ולשם כך צריך בגרות נפשית ולהיערך בהתאם".

איך את מתכוננת למירוץ?
"יש לי תכנית אימונים שמבוססת גם על עומס וגם על מהירות. יש לי כמובן את הביגוד שלי והמשקה האיזוטוני שלי שמתאים לי. בתקופת האימונים הקשים יש אצלי רצון לתזונה בריאה והכל פשוט טעים לי. אני הופכת להיות מאוד מודעת ומחוברת לגוף. אני מקפידה על נטילת ברזל, ויטמינים, אוכלת יותר פחמימות ופחות שומנים ובאופן כללי אוכלת ושותה הרבה. אני כל הזמן לפני אימון או אחרי אימון, כלומר במצב תמידי של התאוששות מאימון או בהתכוננות לאימון הבא. התאמנתי שנה עם יאיר קרני, שגילה לי את אימוני המהירות ומאוד עזר לי. רוב הריצות שלי הן לבד. בחלקן אני רצה עם חברים למירוצי אולטרה. זה עוזר גם ברמת התמיכה הנפשית".

מה מצב ספורט האולטרה בארץ והספורט הנשי?
"אין בארץ אגודה או תמיכה ממסדית לתחום האולטרה. הריצה הנשית בארץ מאוד מתפתחת, אבל עדיין לא הגיעה למימדים בחו"ל, שם היחס הוא 60% גברים ו-40% נשים בריצות הארוכות. הפערים בין גברים לנשים בריצות למרחקים ארוכים מצטמצמים מאוד. קל יותר לרוץ ריצות ארוכות כשממדי הגוף קטנים ויש פחות מסה על שרירי הברכיים. לזה מתווסף עניין הבגרות הנפשית, שנותן לדעתי יתרון לנשים".

הכתבה לקוחה ממגזין interval - מגזין ספורט הסבולת החודשי של "הארץ"

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ