דגנית מקא, interval
דגנית מקא, interval

הרי האלפים תמיד היוו אתגר פיזי עבור חובבי הספורט האתגרי, בין אם רוכבי אופניים, רצים או מטפסים, כולם רוצים לנצח את איתני הטבע ולטפס על ההרים, לגמוא מרחקים בלתי הגיוניים, לכבוש את הפסגה ההיא שם למעלה עם השלוגית הנוצצת בשמש, למה? כי הם שם! האולטרה מרתון של ורבייר סן-ברנרד הוא דוגמה מצוינת לכך, ולו אף קיים "מקצה קצר", ל-29 ק"מ.

אולטרה מרתון זה נחשב לאחד מהקשים והמאתגרים בעולם. הוא יוצא ומסתיים מדי שנה בעיירת הקייט הציורית ורבייר (Verbier), כאשר המסלול עובר בעיירה ציורית לא פחות על גבול שווייץ-איטליה, בשם סן ברנרד. כן, אתם צודקים זה המקום בו מגדלים את כלבי הסן ברנרד המפורסמים. שם, ובעיירות נוספות.

המרוץ מתרחש מדי שנה, בסוף השבוע הראשון של חודש יולי ויש בו מספר מקצים לבחירה: 110 ק"מ, עם 7,014 מטר טיפוס מצטבר, ו-7,014 מטר ירידה, שיוצא מהעיירה ורבייר; 61 ק"מ, עם 4,045 מטר טיפוס מצטבר, ו-4,160 מטר ירידה, שיוצא מהעיירה לה פולי; 29 ק"מ, עם 2,464 מטר טיפוס מצטבר, ו-2,294 מטר ירידה, שיוצא מהעיירה לידס.

"ריצה על משטח לא אחיד שמשתנה בתדירות גבוהה מצריכה תשומת לב וריכוז מקסימלי"צילום: Verbier St. Bernard

יש לכם סיפורים מתחרויות בהן השתתפתם מסביב לעולם? ספרו לנו בפייסבוק

שלוש נשים אמיצות במיוחד, סיון טפלא, דיאנה עידו וניצה חדד, החליטו להיענות לאתגר ולהגשים את חלומה של אחת מהן להשתתף באולטרה מרתון מאתגר זה. השנה הייתה זו הפעם הראשונה בה נפתח המקצה ה"קצר" שלו, למרחק 29 ק"מ. היו להן כחודשיים להתאמן לאתגר, זמן קצר מאוד לכל הדעות, והיה עליהן לעבוד קשה בחדר כושר, על מנת לחזק את שרירי הרגליים כהכנה לטיפוסים התלולים, ללמוד להשתמש במקלות הליכה נורדים ולעכל את החוויה שהן עומדות לעבור.

ניצה חדד (28), בעליה של חברת השמה, התחילה לרוץ רק לפני שלוש וחצי שנים. את הריצה גילתה לגמרי במקרה, כאשר נהגה לבצע הליכות מהירות בפארק, "דוד שלי אמר לי, אם את הולכת כל כך מהר, למה שלא תתחילי לרוץ? מאז לא הפסקתי לרוץ. "היא צוחקת", מאז כבר עשיתי ארבעה מרתונים ואת האולטרה מרתון בשווייץ".

סיון טפלא (42), אמא לשלושה ילדים, מנכ"לית חברת טוטל-מדיה, שהיא בעצם הנציגה הרשמית של גוגל בישראל וברוסיה והבעלים של חברת MTBsuisse שמארגנת טיולים לשווייץ, רצה כבר חמש שנים, והיא חיה על הקו שבין ישראל לשווייץ - כך גילתה אודות התחרות. טפלא וחדד הכירו בתחרות הקבוצות "הר לעמק" השנה, וכדרך אגב סיפרה טפלא על חלומה להשתתף באולטרה ורבייר סן-ברנרד.

"השנה פתחו בתחרות מקצה של 29 ק"מ, דבר שפותח אפשרויות לאנשים רגילים להגיע ולהתנסות במרוצים מהסוג הזה", מסבירה טפלא. הרעיון שהיא העלתה הדליק בניצה ניצוץ והיא החליטה להצטרף אליה ביחד עם דיאנה ולהגשים לסיון את החלום.

אקטיב | מדור חדש על ריצה, אופניים ואקסטרים

"רוב הזמן מטפסים"

שלוש נשים החליטו להיענות לאתגר ולהגשים את חלומה של אחת מהן להשתתף באולטרה מאתגר זהצילום: photosports

רן אלתרמן, אלוף ישראל בטריאתלון וספורטאי עילית בעצמו, התגייס למשימה ובנה תוכנית אימונים אינטנסיבית, שכללה בין היתר טיפוס למגדל עזריאלי שלוש פעמים רצוף. "כל שבוע טיפסנו על הר אחר בארץ שאמור היה לדמות את מה שאנחנו עומדות לעבור שם", נזכרת חדד, "ואפילו פעם אחת הצטרפנו לאימון עם מקלות נורדים בגלבוע ביחד עם רצים שהתכוננו לאולטרה מרתון טראנס-אלפ".

תוואי השטח והשיפועים מהסוג שמזמנים לנו האלפים השוויצרים, מחייבים שימוש במקלות נורדים, דבר שדורש מיומנות ואימון טכניקה בפני עצמו. "הטיפוסים כאן בישראל, לא באמת הכינו אותנו למה שעברנו שם באמת", מצחקקת חדד. "כשרצנו ביער בן שמן", נזכרת טפלא, "או בכל מיני אימונים שעשינו בגלבוע ובירושלים, דאגתי לומר להן שזו עלייה נחמדה, אבל השיפועים והסינגלים בשוויץ הם לא כאלו, זה אחרת לגמרי".

"רוב הזמן בכלל לא רצים", מסבירה טפלא, "אלא מטפסים, זהו סוג ספורט שונה מריצת מרתון או ריצה ארוכה. הריצה עצמה היא מאוד טכנית, צריך ללמוד לעבוד הרבה עם הידיים ועם המקלות, לרדת ירידות טכניות. בלתי אפשרי לצאת לריצה כזו ללא מקלות נורדים". חדד הגיעה כשבועיים לפני התחרות לשווייץ, "עשינו אימונים שמדמים את מה שאנחנו עומדות לעבור ואז נכנסתי להלם, זה היה השלב בו הבנתי שכל מה שהתאמנו עליו בארץ, היה בעצם בדיחה.

"באחד מימי אימוני ההכנה, הצטרפנו לחבר שווייצי של סיון שאמור היה לרוץ את המקצה של ה-60 ק"מ. באימון היינו אמורות לטפס כ-1,000 מטר והחלטתי לצאת ללא המקלות הנורדים, חשבתי שאסתדר. באותו היום הבנתי שהמרוץ עומד להיות קשה מאוד".

את התחרות החליטו שלושתן להתחיל יחד ולסיים יחד כקבוצה אחת, "החברות של שלושתנו עזרה מאוד במהלך האימונים והתחרות עצמה", אומרת חדד, "כשמישהי אמרה משהו פסימי, מישהי אחרת ישר אמרה משהו אופטימי. כאשר מישהי נשברה הייתה אחרת שחיזקה אותה, היתה בינינו המון עבודת צוות". אפלט מוסיפה: "כשנרשמנו לתחרות, החלטנו שלא משנה מה קורה, אנחנו מתחילות יחד ומסיימות יחד. הגיבוש הקבוצתי שלנו עזר מאוד כי לכל אחת היו משברים וקשיים. זה נותן המון כוח לעשות זאת יחד".

ההר האחרון

המקצה הקצר ל-29 ק"מ, יוצא מהעיירה לידס שנמצאת בגובה 1,320 מטר, משם מתחיל טיפוס רצוף של 1,160 מטר על פני 6.11 ק"מ – 19% שיפוע בממוצע (מאוד תלול). בסוף העלייה מגיעים לבקתת הרים בשם Cabane de Milles שנמצאת בגובה 2,480 מטר ושם נמצאת נקודת הריענון הראשונה. משם יורדים בירידה רצופה של 1,484 מטר על פני 10.9 ק"מ – עם שיפוע של 13.6% בממוצע עד לעיירה Lourtier שנמצאת בגובה 1,074 מטר, ושם נמצאת נקודת הריענון השנייה.

מהנקודה הזו מתחילים את הטיפוס השני של המרוץ של 1,126 מטר על פני 4.88 ק"מ - שיפוע של 23% בממוצע. זוהי העלייה הקשה ביותר עבור כל המקצים המתחרים בתחרות. "רצים שכבר עברו את התחרות הזו, תמיד הזכירו את העלייה לעיירה לה שו", אומרת חדד, "זהו ההר האחרון אליו מתנקזים כל המקצים, זהו הטיפוס האחרון עבור כל הרצים, רגע לפני הירידה לוורבייר. כבר מתחילת העלייה התחילו לי כאבי גב חזקים, סיון ודיאנה כל הזמן חיכו לי", היא מנסה להעביר את עוצמת הכאב שחשה, "קשה להסביר כמה העלייה הזו תלולה, זה דומה לטיפוס על קיר".

בסיום הטיפוס מגיעים ל-La Chaux שנמצאת בגובה 2,200 מטר. שם נמצאת נקודת הריענון השלישית והאחרונה. משם כל מה שנותר הוא לרדת לעיירה- Verbier, ירידה של 710 מטר על פני 6.81 ק"מ – שיפוע של 10.4%. "לירידה לוורבייר הגענו באחת בלילה לערך", נזכרת חדד, "היה קר והירידה היתה קשה מאוד, אבל ברגע שחצינו את קו הסיום, כל הכאבים שהיו לי נעלמו כלא היו".

הכתבה לקוחה ממגזין interval - מגזין ספורט הסבולת החודשי של "הארץ"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ