אופניים

גם באנגליה דורסים רוכבים

איש בבריטניה לא הופתע שאלוף הטור דה פראנס נפגע בתאונת דרכים. אך מי שהאמין שעתה תשתפר בטיחותם של הרוכבים - צפוי להתאכזב

אילן גולדמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילן גולדמן

"רוכב אופניים נהרג בתאונת דרכים". זו שוב הייתה הכותרת שחיכתה לגולשים באתרי החדשות ביום שישי האחרון. הפעם זה היה בכביש 31 סמוך לערד, וכמו שכבר קרה בעבר, הנהג נמלט ונתפס שעות לאחר מכן.

אבל אם אתם לרגע חושבים שתאונות האופניים שייכות רק לכבישי ישראל, טעות גדולה בידיכם. יומיים בלבד לפני דריסתו הקטלנית של בוריס גורפינקל בערד, היו אלה הבריטים שהתעוררו לידיעה כי מנצח הטור היקר שלהם, בראדלי וויגינס, נפגע על ידי נהגת ואן שלא הבחינה בו. ואם זה לא מספיק, 12 שעות לאחר מכן, ידיעה נוספת על כך שמאמן נבחרת האופניים הבריטית, שון סאטון, "הועף מאופניו וסובל מחבלות קשות", כבר הוציאה לנתיני הממלכה את שארית הרוח מהמפרשים. "התאונות שלהם", טוענים כעת קולות רבים בבריטניה, "מוכיחות שאנחנו חייבים לשנות את החשיבה".

"הייתי בחדר האחורי של המוסך והכנתי לעצמי תה. לפתע שמעתי חריקת צמיגים ואז בום ממש חזק", סיפרה ג'סמין סמית', עובדת מוסך מן העיר ווריטנגטון, בעדות שסיפקה ל"טלגרף" על תאונתו של וויגינס בשבוע שעבר. "יצאתי במהירות מהמוסך וראיתי אדם יושב על המדרכה. הפנים שלו היו כחולות והוא ממש החליף צבעים. המראה הצדית של הרכב הייתה זרוקה על הרצפה כך שזו בטח הייתה תאונה עוצמתית".

וויגינס. תזכורת כואבת להפקרת ביטחון הרוכביםצילום: אי–פי

לחדשות ועדכונים נוספים הצטרפו לעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"

סמית' לא טעתה. זו אכן הייתה תאונה קשה אך לוויגינס, מדליסט הזהב האולימפי מלונדון, השלום. מלבד מספר צלעות שבורות, אצבע מרוסקת וחבלות, נראה שמנצח הטור דה פראנס שהשתחרר ביום חמישי האחרון מבית החולים, יוכל לחזור לכושרו הקודם די במהירה. אבל העניין הוא לגמרי אחר: מלבד הנהגת שכלל לא האמינה "שדרסתי את ברדלי וויגינס הארור", קשה להגיד שמישהו בממלכה הבריטית היה מופתע מתאונה בה מעורב רוכב אופניים. "הכתובת הייתה על הקיר", כתבו עורכי ה"אובסרבר" במאמר המערכת שפתח את השבוע.

ואכן הנתונים הרשמיים שמפרסמים הבריטים מציירים תמונה מדאיגה: למרות שמספר ההרוגים בתאונות אופניים יורד משנה לשנה, מספר הפצועים והתאונות רק ממשיכים לעלות: בשנת 2010 למשל, נהרגו בבריטניה 111 רוכבים על פני קרוב לשלושה מיליארד מייל שדוושו ברחבי הממלכה, כשתאונות האופניים מותירות אחריהן 2,660 רוכבים פצועים קשה. לעומת זאת, אשתקד נהרגו רק 107 רוכבים בריטים על אותה כמות מיילים פחות או יותר, אך מספר הפצועים קפץ ל-3,085. עליה מסוכנת של 16%. בכל הנוגע להרוגים, מצבם של הבריטים הולך ומשתפר בכל שנה: מבט לאחור אל שנת 1990 מלמד כי בבריטניה נהרגו 265 רוכבים על אותה כמות מיילים שנרכבת היום.

אז איפה נעוץ שורש הבעיה הבריטית? בדיוק באותו מקום שנעוץ זה של ישראל: בתרבות הרכיבה היומיומית. למרות העלייה המאסיבית במספר הרוכבים הבריטים בשנים האחרונות – חלק מכך תודות לברדלי וויגינס עצמו – כמות הקילומטרים שאזרחי הממלכה המאוחדת עושים על אופניהם עדיין שואפת לאפס: רק 2% מכמות הנסיעה הכללית במדינה נעשית על אופניים. להולנד, לשם השוואה, מדובר על לא פחות מ-26%. פועל נגזר וישיר מכך הוא יחס הנהגים, שאינם מכירים בקיומם של הרוכבים הבריטים על הכבישים.

"אנחנו חייבים להתאמץ יותר כדי שהרכיבה על אופניים תתפוס נתח גדול יותר בתמונת התחבורה הכללית", אומר נשיא התאחדות האופניים הבריטית, בריאן קוקסון, "זה בדיוק המקום שעלינו להשתפר בו. האופניים חייבים להילקח בחשבון וכל דרך, צומת, או פרויקט חדש שיוצא לדרך, חייב להכיל את אמצעי הביטחון הנחוצים לרוכבים. אנחנו חייבים להיות חלק מרכזי בתכנון - לא במסקנות שלאחר מכן". קוקסון, שמדינתו מאבדת רוכב אחד על כל 32 מיליון מיילים שנרכבים, כנראה היה רוצה לראות לנגד עיניו את המודל ההולנדי, שמספיד רק 1.1 רוכבים על כל 100 מיליון מייל.

הנהגים כאמור, הם חלק בלתי נפרד מן הבעיה. "הם מתייחסים ביותר כבוד לסוסים מאשר לרוכבי אופניים" כתב בלוגר בשם ווסלי באחד מאתרי החדשות הבריטים. דבריו של ווסלי אינם רחוקים מהמציאות: רק לפני ארבע שנים, ג'ייסון מקינטייר, האלוף הבריטי לשעבר ברכיבה נגד השעון, נהרג בתאונה קטלנית כשרכב פגע בו בעת שרכב על אופניו. מקינטייר הצטרף לעוד אלוף בריטי מוכר, זאק קאר, שבשנת 2005 נהרג בנורוויץ', אחרי שרכב פגע בו מאחור והעיף אותו אל מותו. ואם זה לא די, הרי שבשנת 2009 כל נבחרת הנשים הצעירה של בריטניה "נקצרה מהדרך" על ידי נהג שלא שם לב אליהן. הדוגמאות עוד רבות.

"עם יותר מ-3,000 תאונות ו-100 הרוגים בשנה, אנחנו פשוט חייבים לשנות את המדיניות והחשיבה בנוגע לבטיחות הרוכבים", קראו השבוע ב"אובסרבר", "ערים כמו מינאפוליס בארה"ב ומדינות כמו הולנד ודנמרק, כבר מזמן הבינו שהאמצעי העיקרי להגברת בטיחותם של הרוכבים הוא יישומה של הפרדה מוחלטת בין כל רכב לרוכבי אופניים. ניתן לעשות הרבה יותר כדי להפוך את הערים שלנו לבטוחות יותר לרוכבים".

רוכב אופניים בלונדון. שורש הבעיה בתרבות הרכיבה היומיומיתצילום: רויטרס

עכשיו נשאלת השאלה, האם לתאונה של וויגינס יהיה את הכוח לשנות את סדרי העדיפויות בבריטניה? המומחים סבורים שלא. האצבע המשולשת שהוציא לכתבים שחיכו מחוץ לביתו כשחזר מבית החולים בוודאי לא תרמה, אך גם בלעדיה עדיין ישנה דעת הקהל העוינת: "אני מזועזע מרוכבי האופניים; הם לוקחים סיכונים ואין להם שום כבוד לחוקי הכביש", כתב אחד המגיבים באתר הגרדיאן, והמחיש את מה שרוב הבריטים גם ככה חושבים על רוכביהם. אחרים הציעו לאסור על הרוכבים גישה לכבישים, לגבות מהם מס מיוחד על שימוש בכביש ואפילו לכפות עליהם שימוש בלוחיות רישוי.

כשאלו הרוחות המנשבות מלונדון, ספק אם אפילו מאמן פצוע ומדליסט אולימפי חבול יכולים לעשות משהו בנידון.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ