אופניים

ההזדמנות השנייה של ההבטחה הגדולה

אנטון מיכאלוב נחשב לרוכב הבא של ענף הרכיבה הישראלי. לאחר שקרס מהעומס והתמודד עם הפרעות אכילה, הוא חוזר לדווש בחו"ל

אילן גולדמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילן גולדמן

זה אינו סוד שזוהי שעתו הקשה ביותר של ענף האופניים. לאנס ארמסטרונג, מי שעד לא מזמן נחשב לגדול הרוכבים, מואשם בכך שהגה והפעיל את "התרמית הגדולה ביותר שידע הספורט הממוסד"; בכירי ה-UCI (איגוד האופניים העולמי) מואשמים בעצימת עין בוטה וקבלת שוחד; נותני החסות שנכוו מפרשיות הסימום ממהרים לארוז את התיקים ולהסתלק, ואולי הגרוע מכל: הציבור פשוט איבד אמון בענף. "כולם מסוממים", היא הסברה הרווחת.

אבל דווקא אצלנו יש מי שאינו נרתע מהמציאות הסבוכה שאופפת את הענף. רגע לפני שהתכוון לתלות את נעלי הרכיבה ולפרוש, אנטון מיכאלוב ,26, פיזיותרפיסט מבית שמש, חתם על חוזה מקצועני עם קבוצה איטלקית והצטרף לניב ליבנר ורן מרגליות במרדף אחר חלום הטור דה פראנס. "אין לי מה להפסיד", אומר האלוף הישראלי שכבר נתקל בתרבות החומרים האסורים אי שם בתחילת דרכו, "אם אגלה שם סמים פשוט אלך למקום אחר". ומה לגבי ישראל? "אני סבור שגם אצלנו כבר יש כאלו שמשתמשים בחומרים אסורים".

להשיג חוזה מקצועני ראשון כשאתה בן 26 היא משימה שבעולם האופניים נחשבת לקשה, יש שיאמרו בלתי אפשרית. בגיל בו הטובים בעולם כבר מנצחים את הטור דה פראנס והג'ירו האיטלקי, מי שטרם סלל את דרכו ללב ליבה של יבשת האופניים (אירופה), סביר להניח שיישאר בחוץ או במקרה הטוב יסיים את הקריירה ככוכב במרוצים מקומיים.

מיכאלוב, אלוף ישראל הטרי במרוץ נגד השעון, כבר דמיין את עצמו נקלע לסיטואציה דומה. אחרי ארבע שנים בהן הזיע דווקא על ספסל הלימודים באוניברסיטת ת"א והעלה קרוב ל-40 ק"ג, "עשיתי הכול חוץ מלרכוב", זה נראה כמו מצב בלתי נמנע, אפילו בשביל מי שנחשב במשך שנים לאחת ההבטחות הגדולות של ענף הרכיבה הישראלי.

מיכאלוב (במרכז), חוגג את זכייתו באליפות ישראל נגד השעוןצילום: גליה מיכאלוב

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

"אבל לא יכולתי לפרוש מבלי לדעת קודם שנתתי את כל מה שיש לי", מסביר מיכאלוב, "אמרתי לעצמי 'אתה בן 26 ואם הפעם זה לא יעבוד אתה תתלה את הנעליים'. רציתי לדעת שנתתי הכל כדי שאחר כך לא יהיו לי הרהורי חרטה". אך למרות ההתרגשות, מיכאלוב אינו שוכח לרגע את הניסיון האחרון שלו בזירת המרוצים הבינלאומית. אז הוא עוד היה טירון בן 21, שהגיע לצרפת בשביל להוכיח שהספורטאים הישראלים אינם נחותים. זה נגמר בכי רע. אחרי מספר חודשים בהם זכה להצלחות וקצר שבחים, מיכאלוב קרס מהעומס ושב ארצה עם הפרעות אכילה והחלטה להניח את האופניים בצד.

"זו הייתה קבוצה של כוכבים. אם אתה לא מנצח שם, לא סופרים אותך", הוא אומר, "כבר שהגעתי סיימתי תחרות חשובה במקום השני וכולם מסביב ממש התלהבו. נתנו לי דירה ואוטו והתייחסו אליי כמו כוכב. אבל אני לא הבנתי את המערכת, הייתי ילד שהרגיש שהוא חייב לרצות את כולם. בניגוד לאחרים שהיו עוצרים כשהרגישו שדברים לא עובדים, אני נלחמתי כדי לסיים כל תחרות ומדובר על שלוש תחרויות שבועיות של 150 ק"מ. בחודשים הראשונים סיימתי כל מרוץ בין הראשונים ומשם דברים רק הדרדרו בגלל העייפות. אחרי חצי שנה כבר לא ידעתי איך קוראים לי. הגוף פשוט קרס. זה היה הנוק אאוט שלי".

"הצרפתים כל הזמן נכנסו בי על המשקל", מוסיף מיכאלוב, "הגעתי לשם במשקל 72 ק"ג ועזבתי את צרפת כשאני שוקל 55 . המאמן היה נכנס כל יום לחדר ואומר לי 'אתה שמן' ומוריד לי אוכל מהצלחת. הייתי צעיר, מטומטם והכי גרוע, הייתי לבד".

אחד מהדברים שנותרו תמוהים בעיניי מיכאלוב עד היום, הוא כיצד חבריו לקבוצה, שחלקם קיבלו תכנית מרוצים ואימונים זהה לשלו, המשיכו להשתפר בעוד הוא דועך. "בצרפת ראיתי דברים", הוא מודה, "בחדרי ההלבשה לפני התחרויות ראיתי רוכבים מקבוצות אחרות מעבירים מזרקים. הייתה תרבות כזו. תמיד אחרי ניצחונות, רוכבים האשימו את המנצח שהוא לוקח משהו". (גילוי נאות: בסוף שנות ה-90, גם כותב שורות אלה נתקל בתופעת השימוש במזרקים על ידי רוכבי אופניים באירופה).

ומה דעתך באמת על כל הפרשה הזו עם ארמסטרונג?

"אני עדיין הולך עם הצמיד הצהוב. בעיניי ארמסטרונג הוא דמות שהביאה המון לענף ובלעדיו סביר להניח שהספורט שלנו היה נראה שונה. פועלו של האיש סיפק מקומות עבודה לרבים והתרומה שלו למלחמה בסרטן היא עצומה. מכעיס אותי מה שהתקשורת עושה לו – כתבים שמלכלכים אדם שבנה משהו בחיים שלמים של עבודה. אני מקווה שהמערכת תשקיע את המיליארדים שהיא משקיעה במאבק נגד ארמסטרונג בניקוי הענף.

אז אתה מאמין שהענף עדיין נגוע היום?

"כן. למרות שאני די בטוח שהוא נקי יותר מבעבר. הקבוצות מבינות את גודל הסיכון, הספונסרים בורחים והרוכבים לא רוצים להישאר מחוסרי עבודה".

ומה אם תגלה שבקבוצה החדשה שלך יש תכנית סימום?

"אני לא אשאר במציאות כזו. אני מיד אנסה למצוא קבוצה אחרת".

בעבר היו רוכבים שטענו כי אתה משתמש בחומרים אסורים, מה יש לך להגיד על זה?

"אני מניח שאומרים את זה על כל אחד שמנצח. זו אופציה יותר נוחה מאשר להאמין כי מישהו מתאמן חזק ועושה דברים נכון. זה הפתרון הכי קל".

ובכל זאת, אתה מאמין שהחומרים האסורים חלחלו גם לענף האופניים הישראלי?

"אני חושב שכן, במיוחד בשנים האחרונות. השיחות בפלוטון עוסקות לפעמים בנושאים מאוד כימיים, דברים שלמדתי רק בקורסים בפרמקולוגיה. יש לי הרבה השערות, שמעתי שמועות, אבל חשוב לי להגיד שבמו עיניי לא ראיתי דבר בארץ. מה שצורם לי בעניין הזה הוא שפניתי לאיגוד ואמרתי שחייבים לעשות בדיקות ואמרו לי שאין תקציב. קיוויתי שלפחות באליפויות יהיו בדיקות. לא רציתי שמי שינצח אותי יהיה מסומם, חלילה. מצד שני, לא רציתי שיוכלו להאשים את האלוף בכל מיני דברים. מספיק שתעשה בדיקה אחת בארץ וההרתעה שתיצור, תמגר את התופעה, אם היא בכלל קיימת".

ארמסטרונג. מיכאלוב עדיין מסתובב עם הצמיד הצהובצילום: אי-פי

מגיע לאיטליה עם אש בעיניים

את האופניים, מיכאלוב, בנם של שחיין וגולשת סקי מקצוענית, גילה בגיל 14 – שמונה שנים אחרי שהוריו החליטו לעזוב את לנינגרד לטובת בית שמש. שכן שלקח אותו לרכיבת אופני הרים, חשף בפניו את התחום. שנה לאחר מכן, מיכאלוב שהתגלה כספורטאי כשרוני במיוחד, כבר ניצח את התחרות הראשונה שלו בשטח. "מגיל צעיר ראו שהוא נוסע מהר", מספר מאמנו נמרוד דובינסקי, "הוא התבלט מעל כולם והרמה שלו בגילאי הנערים והנוער היתה מאוד גבוהה". בגיל 16 מיכאלוב עבר לרכיבת כביש וזכה מיד באליפות ישראל. שנתיים לאחר מכן, הוא כבר שלט באופן כמעט אבסולוטי בענף ואף הצטיין במרוצים באירופה.

"אותם ניצחונות דחפו אותי פנימה", מתוודה מיכאלוב, "עד היום, אני לא בהכרח נהנה מהאימון אלא מהעובדה שאני מנצח מרוצים". אך לאיטליה הרוכב הישראלי יגיע כאנדרדוג. ארץ המגף שופעת עליות והרקורד של מיכאלוב כרוכב מישורים חזק לא יסייע. "עקב האכילס הגדול ביותר שלו תמיד היה ההרים", מודה דובינסקי, "יש לו יכולות עבודה בלתי רגילות, הוא בחור צנוע, ורוכב קבוצתי שתמיד מוכן לתת מעצמו". למרות שכולם מסביב המליצו לו לנסות את מזלו בבלגיה המישורית, מיכאלוב התעקש לקחת את ה"ג'וב האיטלקי.

את דריסת הרגל בעולם האופניים המקצועני, מיכאלוב סלל בהתחלה באמצעות סוכן. "ככה זה עובד היום", הוא מסביר, "בדיוק כמו בכדורגל - אם אתה לא סופרסטאר אף אחד לא פונה אליך. אם לא תייצר קשרים דבר לא יזוז". את הסוכן שלו הרוכב הישראלי מצא ברשימה שמופיעה באתר של איגוד האופניים העולמי.

משם הפרקטיקה הייתה פשוטה - איתור הסוכן בפייסבוק או ברשת העסקית לינקדין ולאחר מכן הצפה בהודעות. "אם יש לך תוצאות, ייקחו אותך בשביל סכום של כרטיס טיסה ואחוזים מהחוזה העתידי. הבעיה שצריך להיזהר - חלק מהסוכנים שרלטנים", הוא מזהיר.

דווקא את החוזה עם Amore & Vita, אותה קבוצה בה רוכב גם הישראלי ניב ליבנר, טוען מיכאלוב שהשיג בעצמו, "כמובן שהמלצותיו של ליבנר עזרו", הוא מודה. התוצאות שהשיג בבלגיה בקיץ האחרון היוו לדבריו חלק מהסיבה שהדלת האיטלקית נפתחה. עכשיו חובת ההוכחה היא על רגליו של הישראלי.

מיכאלוב יודע היטב שלקיחתו אותו כמקצוען בגיל 26 היא הימור מבחינת הקבוצה האיטלקית, אך הוא אינו נרתע. "אני לא ילד בן 20 וזה אולי הצ'אנס האחרון שלי", הוא מכריז, "חיכיתי כל כך הרבה שנים כדי שהחלום הזה יתגשם ואין לי שום כוונה לתת לו לברוח. אני אסע לאיטליה עם אש בעיניים ומבחינתי אני בא כדי לשרוף את כל העולם. אני נוסע לשם בשביל לנצח ולא כדי לרכוב באמצע". כעת מיכאלוב רק צריך לקוות, שה"ג'וב האיטלקי" החדש לא ייגמר כמו ה"קשר הצרפתי" הישן. הבעיות המטבוליות והמשקעים שהרוויח בסיבוב הקודם לפני 6 שנים, ירדפו אותו גם בסיבוב הבא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ