אילן גולדמן
אילן גולדמן

בתקופת ה"מוּחָרָם", החודש הראשון בלוח השנה האסלאמי, איתורן של כותרות חיוביות בעיתונות הפקיסטאנית עלולה להתגלות כמשימה קשה עד בלתי אפשרית. בעת שמיליוני מוסלמים ברחבי העולם חוגגים את הגירת הנביא מוחמד ממכה לאל-מדינה ועוסקים בתחייה, הפקיסטאנים עסוקים בעיקר בספירת הגופות שנערמות כתוצאה מהמאבק בין הסונים לשיעים שמתגלע בכל פעם מחדש.

אבל דווקא הפעם, השנה המוסלמית החדשה, שהחלה ב-15 בנובמבר, הביאה עמה חדשות משמחות: "נערת הזהב חזרה למים", זעקו כותרות העיתונים הפקיסטאנים אחרי שהשחיינית הטובה ביותר שלהם, קיראן חאן, ביצעה קאמבק מושלם באליפות אסיה בשחייה ושכתבה את טבלת השיאים הלאומיים. לאנשי הדת שדורשים לראות אותה בלבוש צנוע יותר, הילדה בת ה-22 מלאהור מעזה ואומרת: "שבו בשקט ותתעסקו בעניינים שלכם. תשובות אתן רק לאללה".

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

הביטחון העצמי שלה לא הגיע יש מאין. עוד כשהיתה בת 11, החלה קיראן חאן בתהליך השתלטות על התודעה הלאומית הפקיסטאנית, אחרי שזכתה במשחקים הלאומיים בלא פחות מ-13 מדליות – שבע מתוכן בצבע זהב. מאז, בתו של השחיין ואיש העסקים המפורסם חאלד זאמאן, פשוט מסרבת להיעלם. מלבד העובדה שבכל שנה חאן מוסיפה אינספור מדליות ופרסי הצטיינות (קרוב ל-300 מדליות עד כה) לאוסף המשפחתי, השחיינית הפקיסטאנית גם מככבת בתכנית ריאליטי, ובבעלותה חברת הפקות מצליחה שהיא מנהלת ביחד עם אביה.

בשנת 2009, חאן, סטודנטית לפסיכולוגיה ותזונה, נבחרה על ידי מגזין סיני כ"ספורטאית היפה ביותר בפקיסטאן" ורבים במדינה מוכת העוני זוכרים לה את ההשתתפות במשחקים האולימפיים בבייג'ין. "היא הגאווה של עמנו", אומרים עליה שם, "היא כשרונית, וכשצריך לעבוד קשה היא לא תהסס". עד היום, חאן היא השחיינית היחידה בהיסטוריה של פקיסטאן שהצליחה לחזור ממפעלים אסיאתיים ואסלאמיים עם מדליות.

בימים אלו, "נערת הזהב" שוב עומדת למבחן. אחרי היעדרות של שנה וחצי מהזירה התחרותית בשל פציעה בכתף, חאן נמצאת בראשיתו של קאמבק שהחל לפני כשבוע במשחקים האסיאתיים בדובאי. "זה בכלל לא קל להתאושש מהפציעה הזו", הודתה בפני כתב "הטריביון" הפקיסטאני, "אבל אני מרגישה שעד כה עשיתי עבודה טובה". הכל יחסי כמובן. חאן אמנם שיפרה את שיאה האישי והלאומי ב-100 במטר פרפר ביותר משתי שניות (השיא הקודם היה 1:11.39 דקה), אך מצד שני נאלצה לראות את חברתה לנבחרת, ליאנה סוואן בת ה-15, כותשת את שיאיה הוותיקים ב-200 מטר מעורב, 200  חזה, 100 חופשי ו-400 מעורב. כל זה ביומיים הראשונים לתחרות. "בחודש הבא, באליפות העולם בבריכות קצרות, כבר נראה מי הטובה ביותר", הכריז המאמן הלאומי, אשלי מוריס.

חאן (מימין) באליפות אסיה בדובאי

אך כדי לגדל דור חדש של שחיינים מהירים ולאפשר לחאן את הקאמבק עליו פינטזה, פקיסטאן חייבת לשנות את יחסה לענף השחייה: "הם (הפקיסטאנים) חייבים לשפר בדחיפות את רמת התחזוקה של בריכות השחייה ולהביא מאמנים איכותיים", מסביר סאם וויליס, מומחה לספורט בזירה האסיאתית. "הבריכות העירוניות מזוהמות וברובן יש רמות לא בריאות של כלורין. למרבית הבריכות בפקיסטאן חסרים התקציבים כדי להחליף את המים אחת לשנה. בחלקן אפילו יש חרקים ומכרסמים". לטענתו של וויליס אנשים פשוט מפחדים להגיע לבריכות מחשש שיידבקו בזיהומים.

קשיים נוספים קיימים גם בפן המקצועי: השחיינים הפקיסטאנים מתלוננים על תנאי אירוח לא הולמים כשהם מתחרים במחוזות רחוקים, מחסור קבוע במדליות ותעודות, ולעתים על אפליה מכוונת מצד המארגנים. לעת עתה, אין יותר מדי מה לעשות בנידון: "להתאחדות השחייה הפקיסטאנית אין כרגע אפילו בריכה אחת בה הם יכולים לאמן את השחיינים הבכירים שלהם", טוען וויליס, "לעתים קורה מצב שבו שחיינים משלמים על מינוי לבריכה מהכיס שלהם רק כדי שיוכלו להתאמן כראוי".

חאן מודה בעצמה כי מצב השחייה בכי רע ואינה חוסכת בביקורת: "מאז שהתחלתי לשחות אני זוכרת את המתקנים הרעועים. אף פעם לא היו לנו בריכות נורמליות או מאמנים ברמה", היא אומרת, "כל הבריכות בפקיסטאן פתוחות והמים רותחים. אנחנו מתלוננים כבר שנים אבל הממשלה מעדיפה להתעלם מאיתנו. הם עסוקים שם בלעשות כסף", תוקפת השחיינית.

זו אינה הפעם הראשונה שחאן מתבטאת בחריפות כנגד גורמים רשמיים. למרות מעמדה המחייב, "נערת הזהב" מנצלת כל במה אפשרית כדי לייצר פרובוקציות – לעתים אף במחיר של סיכון אישי. בשנת 2010 למשל, כאשר על הפרק עמדו לימודים ואימונים בארה"ב, חאן לא התביישה לצאת כנגד הצבא הפקיסטאני – פטרונה בשנים האחרונות – בטענה שנמנעו ממנה משאבים: "הבאתי כבוד רב למדינה", סיפרה לאתר הפקיסטאני "דואן", "אם לא יבואו לקראתי אני אשקול להפסיק לייצג את המדינה". האם חאן ידעה כי בפקיסטאן הצבא נמצא מעל החוק ופטור מחובת דיווח לציבור כשהתגרתה במפקדיו? סביר להניח שכן.

"הגיע הזמן שהיא תסתלק מהמדינה", כתבו כנגדה, "המדינה צריכה לתת לה את מה שהיא מבקשת אבל אחר כך שתסתלק - שתשחה בעצמה למערב". לא היתה דרך חזרה. חאן נתפשה בעיני הציבור כאופורטוניסטית המנצלת את משאביה של אומה ענייה במיוחד, רק כדי לקדם את ענייניה. גם הרמיזות לגבי המתירנות המופרזת שלה לא איחרו להגיע: "מה היא כבר תעשה בארה"ב, בטח תמלצר או תעבוד כחשפנית", כתבו. במדינה שהספורט הלאומי שלה הוא קריקט, אובדן של שחיינית לא נראה לכולם כמו הפסד גדול במיוחד: "אם הצלחנו לשרוד את התבוסה לאירלנד וקנדה, מה כבר יקרה לנו אם נפסיד את חאן?", תקפו אותה, "אנחנו בין כה וכה אומה אבודה". האלופה הנצחית נזנחה על ידי הציבור שבמשך 11 שנים נשא אותה על כפיו.

בחודש שעבר, שעות ספורות אחרי שהטאליבן ירה בראשה של נערה פקיסטאנית בת 14 "כיוון שקידמה את נושא החינוך של נערות", חאן שוב החליטה לסבך את לשונה – הפעם בהתבטאות כנגד הטאליבן: "אני חייבת לומר שהם ממש אמיצים. לירות בנערה בת 14 זו ממש לא משימה קלה", כתבה חאן על קיר הפייסבוק שלה, "תתביישו לכם טאליבן".

אבל היו מי שלא אהבו את הנימה הצינית שלה. כעבור מספר שעות "נערת הזהב" החלה לקבל אזהרות ואיומים. חושבים שזה עצר אותה? ממש לא: "אני לא אומרת דבר כנגד הטאליבן כי אני לא מדברת על אנשים שלא שווה לדבר עליהם", התריסה. באשר לשאלת בטיחותה, השיבה השחיינית: "אלוהים ישמור על חיי". להתכתשות הפלסטינית-ישראלית היא הגיבה באמצעות פרסום תמונה של היטלר שתחתיה הכיתוב: "הייתי יכול להרוג את כל היהודים, אבל השארתי כמה מהם כדי שתדעו למה הרגתי אותם מלכתחילה".

האם פגשת בעבר ישראלים? האם התחרית איתם?
"ראיתי גברים מישראל, אך לא נשים. התחריתי עם נשים פלסטיניות וזה היה תענוג גדול לשחות מולן".

האם היית שוחה מול ישראלית?
אם ייצא, הייתי מאוד רוצה להתחרות מול ישראלית. זה משהו שהייתי עושה ללא ספק".

ומה דעתך על המצב אצלנו כעת?
"הייתי רוצה לראות שלום, כולם רוצים לראות שלום. קשה לי לראות מצב שבו ילדים הופכים למטרות. אני לא מבינה מדוע אי אפשר להחליף מלים אחד עם השני במקום דם".

האם אנשי הדת מקשים עלייך כעת?
"לא ממש, אנשים התחילו להתעסק בעניינים שלהם. אני לא חוצה את הגבולות האישיים שלי מבחינה דתית, ואני יכולה להגיד לך, שתעשיית האופנה אצלנו עושה דברים הרבה יותר גרועים כנגד הדת. אני דתייה אך לעולם לא מעמידה את הדת מול הספורט".

ומה מצב הכתף שלך כעת?
"מצבה אינו טוב. בשבוע שעבר (באליפות האסיאתית) העבדתי אותה ממש קשה. אני עדיין בתהליכי החלמה".

כזו היא קיראן: נערה לוחמנית שלעתים אינה מפחדת להביע את דעתה על כל נושא שהוא. המציאות האלימה סביבה, זכויות האדם שמופרות חדשות לבקרים, אנשי הדת וכפייתם והעוני המחפיר, כל אלו אינם מרתיעים את השחיינית הכישרונית שגדלה עם כפית של כסף בפה. אולם אחרי שאורות הריאליטי כבו, וקריירת דוגמנות נשללה על הסף ("פקיסטאן עדיין אינה מבינה שדוגמניות רזות זה פאסה", היא אומרת) קיראן חאן רק רוצה להתמקד במה שהיא יודעת לעשות הכי טוב - שחייה. היא צמאה לאהבת הציבור שזנח אותה, וההדחה מהמשחקים האולימפיים בלונדון על ידי שחיינית צעירה – ויש האומרים שמוכשרת ממנה – לא עשתה לה טוב. כעת, היא מרגישה שהגיע הזמן להחזיר עטרה לישנה. האם היא תצליח או שמא תבלע על ידי דור השחיינים הצעיר? מוקדם לקבוע. בוודאי שאסור גם לשכוח את הטאליבן – גם הוא רוצה לנצח את קיראן חאן.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ