אילן גולדמן
אילן גולדמן

שנת 1993 נחרתה היטב בזיכרונם של רצי המרחקים האמריקאים. על קו הזינוק של ה"לדוויל 100" - תחרות למרחק של 160 ק"מ הנערכת בכל שנה בהרי הרוקי ונחשבת מהמפרכות ביבשת - לצד המתחרים הבכירים והמוכרים שהגיעו מרחבי העולם, הופיעה גם חבורה תמוהה למדי של ילידים קטנטנים בטוגות, רגליהם השחומות עטופות בסנדלים שנחתכו מצמיגים ישנים של כלי רכב.

אלה היו אנשי ה"טרהומרה" - שבט ילידים שבעקבות הפלישה הספרדית למקסיקו בתחילת המאה ה-16 נאלץ להתחפר במעמקי הקניונים הסמוכים להרי סיירה מדרה. למרות הגיחוכים על קו הזינוק, אחד הילידים, אדם נמוך קומה וצרוב שמש בשם ויקטוריאנו צ'ורו, נטל את ההובלה וניצח את המירוץ בפער של 40 דקות ממתחריו. שנה לאחר מכן, שוב היה זה בן טרהומרה שהגיח משמורותיה של מקסיקו וריסק את שיא המסלול.

יכולות הריצה המופלאות שלהם - תוצר של מאות שנים בהן הילידים פתרו מחלוקות והתערבויות באמצעות תחרויות למרחקים עצומים (באופן מסורתי הטרהומרה רצים תוך כדי בעיטה בכדור עץ) - השאירו את ממסד הריצה האמריקאי פעור פה. סנדלי הגומי המאולתרים שלהם, כך מסופר, היוו מקור ההשראה לטרנד הריצה היחפה והנעלים המינימליסטיות ששטף את העולם. "דבר אינו יכול לנצח את רצי הטרהומרה", כתב כריסטופר מקדוגל בספרו "נולדו לרוץ", "לא סוס מרוצים, לא צ'יטה וגם לא רץ מרתון אולימפי".

בני שבט טרהומרה בריצת אולטרה-מרתון. מאות שנים פתרו מחלוקות באמצעות תחרויות למרחקים עצומים צילום: Eli Duke

כיום רב המכר של מקדוגל הוא גם השריד האחרון שנותר מימי הזוהר של הטרהומרה. ויקטוריאנו צ'ורו ומעלליו הפכו לשורות בודדות בספר, זכר לתקופה מתוקה שחלפה מהר מדי. "שבט הרצים" אשר מכנה עצמו "ראראמורי" (בתרגום חופשי: "אלה אשר הולכים היטב", או "קלי הרגליים") מונה קרוב ל-106 אלף איש ונחשב לאחד השבטים הגדולים בצפון אמריקה. הקידמה שמאיימת למחוק את מה שנשאר מאורחות החיים המסורתיים של ילידי היבשת, הגיעה גם אליו.  

"אתם יכולים לבלות שש שעות נסיעה ברכב ארבע על ארבע עד שתגיעו לקניון הנידח ביותר של ה'טרהומרה', לעצור לפני התהום האחרונה כאשר השמש שוקעת ודווקא שם למצוא בקבוקי קולה וקופסאות ריקות של 'מרוצ'אן' (מעין "מנה חמה" – א.ג.)", מספרת סינתיה גורני, כתבת של נשיונל ג'יאוגרפיק שהתארחה אצל בני השבט.  

אבל הקופסאות הריקות לא בהכרח יהיו של התיירים הרבים שמציפים את האזור ומשנים את אופיו בשנים האחרונות. במציאות הנוכחית, מלבד ספרי לימוד, מאמצי הממשל לשפר את התשתיות ולבנות מערכת כבישים ראויה, מכניסים לשמורה גם ג'אנק פוד, טקילה זולה וסמים קשים. "ב-20 השנים האחרונות, חיי הטרהומרה השתנו יותר מב-300 השנים שקדמו להן", קובע פדרו חואן דה ולסקו, כומר ישועי אשר מוצב באזור. הוא אינו טועה. לורנה אוליווס ראייס, אחות מקומית מהעיירה סאן רפאל, מעידה כי כמות המטופלים הסובלים מלחץ דם גבוה, סכרת והשמנת יתר, הולכת וגדלה בקצב מסחרר בכל שנה.

ראיה נוספת לעומק השינוי שעוברים בני הראראמורי מתבטאת בלבוש הגברי: סרט הראש, הכיסוי לאזור החלציים וכמובן סנדלי ה"הוראצ'י" – מסממני הלבוש המפורסמים של הטרהומרה – "התחלפו בכובע בוקרים, ג'ינס כחולים ומגפיים מחודדים שתואמים לחגורותיהם", כפי שמעידים המבקרים באזור. זקני השבט שמנסים לאחד חברה מפוצלת בתקופה של בצורת קשה, נתקלים בצעירים אלימים שאינם מכירים את מורשתם ובנערות שלמדו למכור את מרכולתן התיירותית לפני שלמדו על מוצאן.

אלמנט מסורתי נוסף שנחלש עם בואה של הקדמה לשמורה היא הסיבולת הגופנית הידועה של שבט הרצים. מערכת מפותלת של כבישים, דרכי גישה חדשות ורכבת החוצה את רכסי ההרים הגבוהים הסמוכים לשטחי המחיה של השבט, צמצמו את שטחי הריצה הקדומים, והפחיתה את תלות הילידים ברגליהם ובלבם. נהוג לומר כי הממשלה המקסיקאית משלימה כעת את מה שכורי המתכות וחוטבי העצים החלו לעולל לאזור הסיירה מדרה במאה ה-17.

לחדשות ועדכונים נוספים הצטרפו לעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"

מי שאינם שוכחים את הסיבולת האדירה של בני הטרהומרה הם קרטלי הסמים המקומיים. האחרונים מנצלים את עומקם של הקניונים בסביבת הסיירה מדרה, כדי להבריח ולגדל מריחואנה ואופיום, שדוחקים את גידולי התירס והשעועית המסורתיים.

בשנים האחרונות, צעירי הראראמורי הזריזים הפכו למחוזרים על ידי הקרטלים האכזריים בשל כושרם הגופני הגבוה והעוני המחפיר בו הם שרויים. קמילו וילגס קרוז, צעיר בן 21 אשר נרקב בכלא פדרלי סמוך למדבר מואב בקליפורניה, הוא רק דוגמה אחת לרץ מחונן משבט הטרהומרה שנתפס שעל גבו עשרות קילוגרמים של מריחואנה, בעת שניסה לחצות את הגבול לניו מקסיקו.

הרי סיירה מאדרה המקסיקאים. הכבישים צמצמו את שטחי הריצה ההיסטורייםצילום: Creative Commons

על פי פרקליט ההגנה האמריקאי, קן דל ואל, כמוהו יש עוד עשרות, אפילו מאות. "אתה פשוט שם אותם במדבר ואומר להם: 'לכו'", הוא מסביר. למרות ההשערות, סטטיסטיקה מדויקת עדיין אינה קיימת כיוון שרשויות החוק עדיין אינן מפרידות בין הטרהומרה האינדיאנים למקסיקאים אחרים. מקרים בהם בני השבט משתחררים ללא כתב אישום או "זמן איכות" בכלא האמריקאי הם נדירים. "אם הקרטלים החלו לערב את הטרהומרה, כנראה שאף אחד אינו חסין", טוען דון מוריסון, סניגור ציבורי שאפילו לא ידע על קיומם של בני השבט עד שנאלץ לייצג אחד מהם בשנת 2010.

כיום, השטח שבעבר הגן על השבט מפני הכובשים הספרדים אינו מספק את הסחורה כנגד האלימות הגוברת מצד הקרטלים. רק לפני מספר ימים, דיווחו הרשויות במקסיקו על ארבע גופות מרוטשות שנמצאו כפותות בסמוך לעיר קריל – לבה של קהילת הטרהומרה. "במקום שייקחו את יכולותיהם הפיזיות המופלאות ברצינות, הצעירים מעדיפים לשבת בחוסר מעש ברחובות, ממתינים שסוחרי הסמים יקטפו אותם", מדווחת גורניי מהנשיונל ג'יאוגרפיק. לעתים גם סיבולת גבוהה ולב ענק אינם מספיקים.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ