בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרתון טבריה

ושמישהו ינסה לעצור אותן

האחיות מזל וזהבה שמואלי היו הראשונות שהשלימו את מרתון הכנרת. מחר בבוקר, 36 שנים אחר כך, יזנקו לא פחות מ-195 רצות כחול-לבן

4תגובות

גם בחלוף 36 שנה, זהבה שמואלי לא מצליחה לשכוח את המבטים שליוו אותה במהלך מרתון הכנרת (מוכר היום כמרתון טבריה). זו היתה מהדורת הבכורה של המירוץ, ושמואלי ואחותה, מזל שלום, היו הנשים הראשונות בישראל שהתמודדו בהצלחה עם אתגר המרתון.

"שמעתי אנשים בדרך אומרים: 'הנה, אישה רצה'", משחזרת שמואלי, מי שלימים הפכה להיות המרתוניסטית הראשונה שייצגה את ישראל במשחקים האולימפיים (לוס אנג'לס 1984). "זה היה חייזרי בעיניהם לראות אישה רצה למרחקים כאלו. היה בזה משהו שונה, תמים, אחר", היא מתרפקת על הרגעים הנוסטלגיים.

עדכונים חיים ממרתון טבריה החל מ-8:00 במדור "אקטיב" של "ספורט הארץ"

אבל מי שחשב כי הריצה ההיסטורית של שמואלי ושלום תביא את בשורת המרתון לנשות ישראל, נאלץ להתאזר בסבלנות. על פי הנתונים שאסף מאמן הריצה הוותיק אנטוניו סנטורי, ב-1982 סיימו את מרתון טבריה רק ארבע רצות ישראליות. עשור לאחר מכן, לדבריו, המרתון הלאומי ראה שש מסיימות, וב-2002 מגלה אספן הנתונים ומייסד אתר Raceview, אילן זיסר, קפץ המספר ל-34. רק בחמש השנים האחרונות, מלמדים הנתונים שקיבצו השניים, הדביק חיידק המרתון העולמי גם את הישראליות.

מחר (חמישי), כאשר יוזנק המרתון, יקחו בו חלק לא פחות מ-195 משתתפות כחול-לבן. על פי הניסיון, יותר מ-90% מהן גם יחצו את קו הסיום. "תחרויות המרתון מקבלות היום יותר חשיפה מבעבר", מנסה שמואלי להסביר את הפופולריות הגוברת של המרתון בקרב ישראליות, "הפתיחות בעידן האינטרנט מדהימה וקיים המון מידע נגיש על התחום".

גיל אליהו

שמואלי, כיום מאמנת קבוצת ריצה במרכז הארץ, מעידה כי בשנים האחרונות היא מזהה התעניינות גוברת מצד נשים שרוצות לגלות את המרתון. לרוב יהיו אלה נשות קריירה בעשור הרביעי או החמישי לחייהן, אימהות, שתהיינה מוכנות לדחוס עשרות שעות אימון חודשיות ללוח זמנים קצר ודחוק.

גורם המשיכה העיקרי לדעת שמואלי הוא האתגר. "נשים רבות שסיימו מרוצי 10 ק"מ או חצי מרתון, פשוט רוצות להציב לעצמן יעד גבוה יותר", היא טוענת, "המרתון הפך להיות תופעה חברתית ונשים מאמינות שהן יכולות להתמודד עם האתגר לא פחות טוב מגברים".

אם לשפוט על פי הנתונים מהמרחקים הקצרים יותר, הטענה האחרונה של שמואלי אינה מופרכת. בחלק לא מבוטל מתחרויות הריצה המתקיימות כיום בישראל, הנשים מהוות שליש ממספר המסיימים.

המעורבות הגוברת של נשים בעולם הריצה למרחקים ארוכים אינה מסתכמת בהשתתפות במירוצים. בשנים האחרונות הפכו הרצות המקומיות, בדומה לחברותיהן בארה"ב ובאירופה, לגורם משמעותי בנוף הצרכני של התחום. התכונה ניכרת היטב בהיצע הקיים על המדפים. "זה בהחלט נראה בהיקפים של מחזורי המכירות", טוענת מירב פרי, מרתוניסטית בעצמה ומנהלת חנות ריצה וטריאתלון מקצועית בהרצליה, "אם פעם, על כל שישה או שבעה לקוחות שלנו היתה נכנסת אישה, כיום מדובר על אחת לארבעה, לכל היותר חמישה", היא מעריכה.

אי–פי

לדבריה, הישראליות משקיעות יותר מתמיד בנעליים ובביגוד מקצועי ("למרות שפעמים רבות המקצועיות מקבלת עדיפות שנייה ביחס למראה") והביקושים גוברים. מלבד המכירות, חנויות הריצה הופכות לספק אינפורמציה וגורם מתווך בין הנשים לתחום. בשנת 2013, צופים היבואנים, תימשך התנופה המאסיבית ומאות נשים נוספות תשאבנה לעולם הריצה.

המרתון, ככל הנראה, יאלץ להמתין. על פי הנתונים של זיסר, בשנת 2012 עמד אחוז הנשים שרצו למרחק 42.2 ק"מ בתחרויות שנערכו בישראל על 11.5, זאת לעומת 49% בארה"ב. "הפחד של נשים ממרתון עדיין לא נעלם", מסבירה שרון קמחי-לין, מאמנת קבוצת הריצה הנשית "הפנתרות הורודות" ומנהלת עמוד הפייסבוק המצליח "כושר מתחיל כאן". "זה עדיין נראה לנשים כמו מרחק שלא פשוט לעבור אותו", היא טוענת.

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

רויטל לוי, 44, אחת המתאמנות של קמחי-לין, מאשרת: "בהחלט יש בזה משהו מפחיד. זה מסע שאת יוצאת אליו ואת לעולם לא יודעת אם תחזיקי מעמד או כיצד תסיימי אותו". אחרי מספר תחרויות קצרות יותר, לוי בחרה לבסוף להתמודד עם המרחק ומאחוריה רשומים כבר ארבעה מרתונים.

אז איך מתמודדים עם האתגר? לין סבורה כי הכל מתחיל בכוח הרצון: "ברגע שחומות הפחד נופלות ומתחלפות בסקרנות, השמים הם הגבול. אם המתאמנת מצאה את הכוח לקום בכל יום ב-4 לפנות בוקר ומוכנה להתמודד עם השדים, ההכנה הפיסית הופכת פשוטה יותר".

לין משוכנעת כי תמיכה נפשית בספורטאית היא חלק בלתי נפרד מהתהליך. הבנייה לקראת המרתון היא הדרגתית (במקרים מסוימים יכולה להימשך אפילו שנים) ומרבית הרצות מעידות כי גולת הכותרת היא הדרך המנטאלית שיש לעבור כדי לצלוח את זאת הפיסית.

זריקת עידוד נוספת מגיעה מכיוונה של שמואלי. המאמנת הוותיקה סבורה כי "היכולת של נשים לסבול גדולה יותר מזו של הגברים. נשים מתמודדות יותר טוב עם הקשיים הפיסיים והמנטאליים שכרוכים בריצת מרתון והן גם מקטרות הרבה פחות במהלך האימונים". 

המציאות מוכיחה שבדרך להגשים את חלום המרתון, נשים נאלצות להתמודד עם יותר מכשולים ביחס לגברים. מרבית הנשים עמן שוחחנו במהלך הכנת הכתבה, מלהטטות בין גידול ילדים, קריירה ומטלות הבית המסורתיות לבין תכנית אימונים אישית שיכולה לכלול יותר מ-100 ק"מ שבועיים של ריצה, שמתורגמים ל-10 שעות אימון בשבוע. "ההתמדה שלהן בריצה מספקת להן סוג של חמצן לנשימה", קובעת שמואלי.

במרתון טבריה שיוזנק מחר בבוקר אי אפשר יהיה להחמיץ את נוכחות המין היפה על קו הזינוק. לראשונה בתולדות האירוע, מבטיחים המארגנים, המשתתפות תוכלנה לקבל חולצות בגזרה נשית ובצבע שונה. מאירוע לאירוע, כך נראה, היחס אליהן הופך פרטני יותר והפוטנציאל האדיר נלקח בחשבון. הימים השחורים, בהם השתתפות נשים במרתונים נאסרה מסיבות בריאותיות, נשכחו. ועדיין, לפחות בישראל נותרה לכולם עוד כברת דרך ארוכה בטרם יושג השוויון המיוחל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#