${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איש הברזל

מה קורה כשכולם מנצחים?

האדמה, הרוח והמים פגשו את האש בתחרות ישראמן אילת, והפכו לחגיגה גדולה של הרוח האנושית בהשתתפות למעלה מאלף אנשים

2תגובות

כשיורדים בירידות של סדום בואכה כביש הערבה ואילת, נגלה בפניך חבל ארץ טרשי ושומם. שלושה יסודות קדמונים שולטים בו ללא עוררין במשך אלפי שנים: האדמה, הרוח והמים. שלטון זה היה נמשך קרוב לוודאי אלפי שנים נוספות אלמלא הופרע משלוותו על ידי קומץ משוגעים שגמרו אומר בליבם לנצח את המישורים וההרים הנישאים בציה הרחבה הנפרשת מהים האדום, דרך הערבה ועד להרי אילת.

בשנת 1999 ניצתה אש במדבר שהדליקה את דמיונם של הטריאתלטים בישראל שחלמו להשתתף ולהתמודד לראשונה בארץ בתחרות הסבולת הקשה בעולם, תחרות איש הברזל "ישראמן". 3.84 ק"מ שחיה, 180 ק"מ רכיבה באופניים, ולקינוח, ריצת מרתון למרחק 42.2 ק"מ. סך הכל 226 ק"מ.

האש הזו הדליקה גם אותי. בן 35 הייתי. טריאתלט, מראשוני חברי איגוד הטריאתלון. השתתפתי עד אז כמעט בכל תחרויות הטריאתלון שהתקיימו בארץ, מהראשון, טריאתלון חורשים 1985, דרך תחרות חצי איש הברזל בכנרת, ועד לאליפות ישראל בטריאתלון אולימפי בעיר אילת. אך דבר כזה, איש ברזל, עוד לא היה.

יח"צ

כך התייצבנו בחודש דצמבר 1999, חבורה של כ-55 ספורטאים מהארץ ומחו"ל, על קו החוף של הים האדום וזינקנו לפני עלות השחר לתחרות הקשה מכולן. המים הקרירים, הטרשים הנישאים והרוח הצפונית של הערבה, כל אלה לא יכלו לאש האנושית שאחזה בכולנו. הגענו לקראת ערב מותשים ודואבים לקו הסיום ויצקנו את היסודות להתפתחותו של ענף ספורט האולטרה סבולת - איש הברזל - בישראל. בתחרות זו, אליפות ישראל הראשונה, הגעתי למקום השישי הכללי, ולמקום השני בקרב הישראלים. כעבור שנה, בארבעה בנובמבר 2000, התקיימה אליפות ישראל השנייה, ובה זכיתי במקום הראשון הכללי ובתואר אלוף ישראל.

מאז הולך ומתעצם מעגל האש. מדי שנה מצטרפים אליו עשרות ספורטאים שלכולם רצון וחלום אחד: לנצח את עצמם, להגיע לקו הסיום, להניף ידיים אל על ולחוש את הטעם המדהים הזה של ניצחון הרוח האנושית. השנה נסעתי לאילת לתחרות "ישראמן 2013" כמאמן בענפי ספורט סבולת וכמלווה עבור הטריאתלטים שלי.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

13 שנים חלפו מאז עמדתי אני על קו הזינוק. המחזה שנגלה לעין מרהיב. 1,100 ספורטאים וספורטאיות, אלפי מלווים, בני משפחה ונציגים מהתקשורת. הסתכלתי על כולם והתרגשתי עד מאוד. הרוח והאש האנושית במלוא תפארתן. חשבתי על אותו קומץ משוגעים שחג את מעגל האש הראשוני הזה, ונדהמתי עד כמה גדל. 1,100 אנשי ברזל זו אמירה. כשהם הגיעו בכוחות אחרונים לתוך משפך הסיום של התחרות, הצטרפו אליהם בני משפחה נרגשים. יחד חצו את קו הסיום. ילדים, בני זוג והורים רצו אחרי יקיריהם, אחזו בהם ועברו בשער הניצחון. עוצמה אנושית אדירה. סגרתי מעגל.

מאיר קנר הוא יועץ ומאמן בענפי ספורט סבולת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#