מה הורג את הטריאתלטים?

מחקר חדש קובע כי המפגש עם מים קרים מוביל למרבית ממקרי המוות בקרב המשתתפים. הכירו את הקונפליקט האוטומטי - רוצח שקט, ורטוב

אילן גולדמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילן גולדמן

אנדרו ניילור ידע היטב מה הוא עושה כשקפץ למימיו העכורים של נהר ההדסון באוגוסט שעבר. השוטר הבריטי שהיגר להונג קונג היה ספורטאי סיבולת מנוסה שגמא מרתונים, צלח משחים והתמודד בהצלחה עם תחרויות איש ברזל מפרכות. אך משהו השתבש לאב בן ה-43 במהלך אליפות איש הברזל הראשונה בניו יורק. מארגני התחרות מספרים כי נאלצו למשות את גופתו מהמים לאחר שהראה סימני מצוקה במהלך המשחה שאורכו 4 ק"מ. שותפיו לעבודה התקשו לקבל את מות חברם. אלבומי התמונות של ניילור חושפים אדם נמרץ וספורטאי מצטיין בעל חזות מרשימה שנראה צעיר לגילו.

הנחמה היחידה בבית משפחת ניילור הייתה בכך ש"אנדי מת כשהוא עושה את מה שהוא הכי אוהב", כדברי אשתו לין לכלי התקשורת כשדמעות נקוות בעיניה. ספק אם גברת ניילור שמעה על שני הספורטאים שמצאו את מותם במימי אותו נהר רק שנה לפני כן - גם הם במהלך תחרות טריאתלון.

שני המקרים הללו הם בסך הכול חוליה אחת בשרשרת המוות שמלווה את מקצי השחייה של תחרויות הטריאתלון בעולם. הסטטיסטיקה מלמדת כי בין השנים 2003 ל-2011, מתוך 38 מקרי מוות (שמקורם אינו בחבלה) שנרשמו במהלך תחרויות טריאתלון בארה"ב, 30 התרחשו במקטע השחייה. במדגם מצומצם יותר שסקר את מקרי המוות בין השנים 2006 ל-2008, התברר כי 93% מהטריאתלטים (13) מתו במים: שישה באוקיאנוס, השבעה האחרים בנהרות ואגמים. הדו"ח שהתפרסם ב-JAMA – ירחון אמריקאי לענייני רפואה – לפני כ-3 שנים קבע כי "תחרויות הטריאתלון קטלניות פי שניים מתחרויות מרתון", ולטענת מחבריו, אחד מכל 76 אלף טריאתלטים עלול למצוא את מותו בתחרות.

כעת, מחקר שנערך במחלקה למדעי החינוך הגופני של אוניברסיטת פורטסמות', ואף התפרסם לאחרונה במספר כתבי עת רפואיים, מנסה לספק הסבר לתופעה. "יותר טריאתלטים מוצאים את מותם בתחרויות מאשר באימונים", מתריע מחברו, פרופסור מייק טיפטון, מנהלה של מעבדה ייחודית אשר מדמה תנאים סביבתיים קיצוניים. הפרופסור הבריטי סבור כי מקרי המוות הרבים שליוו את ענף הטריאתלון בשנים האחרונות הם תוצר של צירוף מקרים נדיר אותו הוא מכנה "הקונפליקט האוטומטי". לדבריו, זו הפעם הראשונה שהתיאוריה שפיתח נבחנת על ענף תחרותי.

שחיה במהלך טריאתלון. המגע עם המים הקרים משתק את הגוףצילום: Creative Commons

אז מה הוא בעצם הקונפליקט האוטומטי? כדי להסביר את חלקו הראשון של המושג יש לדמיין מגע פתאומי של הגוף עם מים קרים. הנשימה נעתקת למספר שניות, הקור מקפיא ומאיץ בפתאומיות את פעימות הלב, ובדומה לרגע של פחד, משתק את נשימת היתר הכבדה (היפרוונטלציה) שסירבה להרפות.

אך זה רק חלק אחד. במקביל לתהליך הפיזיולוגי שתואר בפסקה הקודמת, כדי ליצור "קונפליקט אוטומטי" מפעיל הגוף מנגנון אנושי נוסף המכונה "רפלקס הצלילה" - מעין תגובה טבעית שמתרחשת עם מגע הפנים במים ומטרתה להפחית את מספר פעימות הלב ולחסוך בהוצאת חמצן למקרה של שהייה ממושכת מתחת למים. "במצב נורמאלי", אומר טיפטון, "שתי התגובות הפיזיות המנוגדות לא מתרחשות בעת ובעונה אחת, אבל כשזה כן קורה", הוא מזהיר באופן נחרץ, "זה עלול לגרום להפרעות חמורות בפעילות הלב". טיפטון הוא כנראה הראשון שהצליח להעניק שם מדעי לתופעה שכנראה סיימה את חייהם של עשרות שחיינים וטריאתלטים ברחבי העולם.

דניאל קציר, עד לפני מספר שנים שחיין המים הפתוחים הבכיר בישראל, טרם שמע על קיומו של הקונפליקט האוטומטי, אך הוא בהחלט נתקל בקור הקיצוני שאורב לעתים לשחיינים במים. במהלך הכנות שערך למשחה מים קרים בדרום אפריקה (11-13 מעלות), התקלח קציר במים קפואים ונסע להתאמן במימיה הידועים לשמצה של חורשת טל. "קשה לתאר את התחושה", הוא משחזר, "לפרקים את מרגיש כאילו אתה הולך למות. אתה מרגיש שהמצח שלך קופא, שהרגליים שלך צורבות מכאב, ומשם זה רק הולך ונהיה קר יותר". קציר הכיר שחיינית בינ"ל שמצאה את מותה במימיה הקרים של תעלת לה מאנש, ולדבריו המפתח להתמודדות עם התנאים הקיצוניים היא שמירה על קור רוח. "זו סיטואציה בעייתית מאוד לשחיינים מתחילים", הוא מודה, "הם אינם רגילים לתחושות האלה וזה עלול להיות מסוכן".

קשה לומר שניילור וטריאתלטים אחרים שקיפחו את חייהם בשנים האחרונות היו בלתי מנוסים, אולם מהתיאוריה של טיפטון עולה כי קור ושהות ממושכת תחת המים אינם בהכרח הטריגרים שמפעילים את "הקונפליקט האוטומטי". נראה כי די בכך שהשחיין ימצא בסביבה תחרותית מלחיצה ובמקביל יאבק פיזית על מיקומו במים (כפי שקורה פעמים רבות בתחרויות טריאתלון ומשחי מים פתוחים), כדי שגופו יכנס לשוק המדמה כניסה למים קרים. בליעת המים וחדירתם אל תוך מעברי האף עלולים להכניס את "רפלקס הצלילה" לפעולה וליצור התנגשות בין-מערכתית בגוף. משם המרחק לכשל לב ומוות הוא קצר.

"זה קורה לעתים במהלך האימונים", מסביר טיפטון, "אך ה'קונפליקט האוטומטי' שכיח בהרבה במהלך תחרויות". לדעתו, מארגני תחרויות טריאתלון ברחבי העולם חייבים להתחיל לשקול את הכנסת המתחרים למים בקבוצות קטנות יותר או בגלים על מנת לצמצם את החיכוכים המסוכנים. קהילת הטריאתלון הישראלית, שעל פי הערכות גסות מונה קרוב ל-2,000 חברים ומקיימת בין 15 ל-20 תחרויות בשנה - ונהנית בשנים האחרונות מהפרדת מקצים וקבוצות גיל על קו הזינוק - שומרת עד כה, תודה לאל, על מאזן נקי ממקרי מוות.

"יתכן ומדובר במחקר מציל חיים", סבורים גורמים בקהילת הטריאתלון האמריקאית, "עד כה האתוס של הטריאתלון נשען על מאבק חסר פשרות על המיקום במים. אולי כעת דברים ישתנו". למשפחותיהם של הדרום אפריקאים הצעירים, קווין סטאסן וברטון בוסמן - הקורבנות האחרונים של עולם הטריאתלון, אשר מצאו את מותם במקטע השחייה של תחרות איש הברזל בלונדון לפני כחודש - גילויו של "הקונפליקט האוטומטי" כבר לא יועיל.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ