איש המרתון

בגיל 20, עם גוף ש"מגיב לאימונים בצורה יוצאת דופן" לדבריו מאמנו, מארו טפרי כבר חולם על ניפוץ שיאו של איילה סטאין בריצה הארוכה

אילן גולדמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילן גולדמן

יום רביעי לפנות ערב ומגרש האימונים של הדר יוסף משדר דבר אחד: מוות קליני. טריבונות העץ החומות ריקות מאדם ומלבד כמה קופצי מוט ורץ משוכות שמבצע תרגילי סגנון, אין לאן להביט. לרגע אחד נכנס המהגר האולימפי, דונלד סנפורד, ומצליח לגנוב את תשומת הלב עם סיפורי הרפתקאות על מרוצים מעבר לים. אי שם בשולי הדשא נרשמים מספר ניסיונות המראה כושלים מצד חברי פרויקט הקופצים הלאומי. ללא הרצים המקום פשוט עומד מלכת. "כולם עסוקים בהכנות אחרונות לאליפות ישראל במרוצי שדה", מנסה דן סלפטר, מאמנה הטרי של אגודת מכבי ת"א, להסביר.

רגע לפני שהשמש נעלמת, רציו של סלפטר מגיעים ומחזירים מעט צבע למסלול. ימר גטהון, אלוף ריצות השדה אשתקד, מתקיף את כר הדשא ומשחרר קיטור שנאגר לאחר מות אביו בשבוע שעבר. בשולי המגרש מתחמם לו מארו טפרי, 20, כוכב עולה בשמי הריצות למרחקים שלאחרונה הצליח לקבוע קריטריון לאליפות אירופה (עד גיל 22) ב-10,000 מטרים. במשקל של 52 ק"ג וכושר מעולה שנרכש במחנה אימונים ארוך בהריה של אתיופיה, כל צעד - קטן ככל שיהיה – משגר אותו לפנים. חלומו של כל רץ חובב.

טפרי מבצע אימון קליל הכולל מספר הקפות בפנים האצטדיון כדי להסתגל בפעם האחרונה למדשאות הקפיציות שימתינו לו בסוף השבוע בפארק הירקון. "אני מאמין שהוא יסיים בין חמשת הראשונים", מהמר סלפטר, שמקפיד לציין כי המטרה האמיתית של הרץ אינה אליפות ה"קרוס", כפי שהספורטאים מכנים את ריצות השדה, אלא אליפות אירופה שתיערך בקיץ בפינלנד. טפרי, שגילה את הריצה לפני 4 שנים, לא מוותר: "אני הולך לתת פייט", הוא מבטיח, "הטקטיקה שלי היא להיצמד לראשונים".

מארו טפרי (באמצע). עלה לארץ בגיל 14צילום: קיריל אולמן

התכנית שלו הוכיחה עצמה בעבר: טפרי סיים פעמיים על דוכן המנצחים (מקום שלישי), ובתמורה נשלח לייצג את ישראל באליפות העולם. כיצד זה נגמר? במונחי הריצה הישראלית, אפשר לומר שללא הפתעות גדולות. "רק שם אתה מגלה עד כמה אתה אפס ביחס למה שקורה מסביב", מתוודה טפרי, "הקנייתים והאתיופים פשוט נעלמים לך מהזינוק. מצד אחד, אתה שואל את עצמך 'מה לעזאזל אני עושה פה?', מצד שני, אחרי חוויה כזו אתה מבין שאתה חייב לעבוד קשה יותר".

טפרי עלה מאתיופיה ב-2006. הוא היה בן 14 כשעזב את רב משפחתו בדנגילה - עיר בצפון המדינה שמוכרת בהיסטוריה המערבית בעיקר בשל הקשר המפוקפק שלה לסחר המודרני בעבדים – מרחק של 10 שעות נסיעה ברכב מהבירה אדיס אבבה. אימו נפטרה כשהיה ילד. לישראל הגיע רק עם אביו ושניים מאחיו. עכשיו הם בקריית חיים, נאבקים באבטלה ובקשיי היומיום. הוא, מצידו, מנסה להגשים את חלומם של רבבות במולדתו. בניגוד למה שנהוג לחשוב על הרצים האתיופים, את דרכו לבית הספר לא עשה טפרי בריצה. "הוא בחור מבריק", מספר עליו גטהון, שהדביק אותו בחיידק הריצה ב-2009, "הוא התחיל מכלום ועכשיו הוא מטפס". השניים חולקים חדר בפנימיית בן שמן. לעיתים במחנות האימונים באתיופיה גם מיטה.

טפרי מנסה לסגור את החודש בעזרת משכורת צנועה מאגודת מכבי ת"א ותמיכה של חברת אדידס. מספרים כי את כרטיס הטיסה למחנה האימונים האחרון באתיופיה, זה שאפשר את קביעת הקריטריון, מימן המלאך השומר של רצי בן שמן, בחור צעיר וטוב לב בשם גל לוי. אחת לכמה שבועות, וכדי להכניס עוד כמה גרושים לחשבון, מנסה טפרי את מזלו באחת מתחרויות הכביש הרבות. לפעמים זה עובד, כפי שקרה לאחרונה במרוץ נס ציונה, לפעמים לא. ממנו לעולם לא תשמעו סיפורי "אכלו לי שתו לי".

כמו מרבית הרצים בישראל, גם טפרי קרא בשבוע שעבר ב"ידיעות אחרונות" את סיפורו קורע הלב של "החדרן האולימפי", רץ המרתון איילה סטאין. "הפחד הכי גדול שלי", מספר טפרי בגילוי לב, "הוא להשקיע את כל כולי בריצה, ויום אחד להתעורר כמוהו, בלי כלום". תכנית המגירה שלו היא להתקבל למכללה אמריקאית על בסיס מלגת ריצה ולרכוש השכלה ומקצוע. עדיין הוא סבור שמישהו היה צריך לתפוס את סטאין לפני הנפילה.

האם טפרי הוא הדבר הבא בעולם הריצה המקומי? האם יהיה הישראלי הראשון שיצליח להבקיע את חומותיה הבצורות של מלכת הספורט (האתלטיקה) הבינ"ל? הנתונים מוכיחים כי כבר השנה - כשהוא רק בן 20 - יש ברגליו את היכולת לקבוע תוצאה של 29:30 דקות בריצת 10,000 המטרים. זה מספיק טוב לביצה של הדר יוסף, אך לא די בשביל לצוף בליגת היהלום. "גופו מגיב לאימונים בצורה יוצאת דופן", מתעקש מאמנו של טפרי במחנות באתיופיה.

אבל לסלפטר יש תכניות אחרות בשבילו: המרתון. מאמנה הצעיר של מכבי ת"א מתכוון לשבור את המיתוס הנפוץ בישראל כי 42.2 ק"מ רצים רק בשלהי הקריירה. "כיום אתה רואה שהמרתוניסטים הטובים בעולם הם חבר'ה בשנות ה-20 לחייהם", מסביר סלפטר, "אין סיבה שלא נאמץ את הגישה הזו גם פה". לדבריו, המהירות שנדרשת על מנת להצטיין במרחקים הקצרים יותר, אשר אופיינית בעיקר לרצים צעירים, היא בדיוק מה שנחוץ כיום כדי להצליח במרתון. הגמול הכלכלי שמציעים מרוצי הענק הוא שיקול נוסף שעומד לנגד עיניהם של סלפטר וטפרי. בעולם הריצות המזרח אפריקאי זהו נתיב המילוט המועדף מהרעב והעוני. כעת, אולי גם לרצים האתיופים בישראל.

"אני חולם לרוץ את המרתון הראשון שלי בזמן של 2:10 שעות", אומר הרץ בחשש, מודע לכך שמדובר בקריאת תיגר על השיא הישראלי האל-מותי של סטאין (2:14.21 שעות). רבים לפניו ניסו ונכשלו. משפחתו של טפרי תומכת בחלום ומאמינה כי יום אחד תזכה לראות את הילד צועד בטקס פתיחה אולימפי. גם זו שנשארה מאחור באתיופיה. "אחי הקטן מסתכל עלי בהערצה", הוא מגלה ולראשונה בראיון חושף חיוך רחב, "הוא רק בן 7, אבל חולם שיום אחד גם לו יהיו מדליות וגביעים. הוא מבין שאם מתאמנים חזק, התוצאות חייבות להגיע".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ