מירוץ ת"א |

החולצות הוורודות כבשו את העיר הלבנה

הם מילאו את מרכז תל אביב במימיות נוצצות ובבגדים מבריקים. מי שלא רץ, התמתח; מי שלא התמתח, צילם. דיווח ממירוץ לילי ממוסחר ועוצר נשימה כאחד

אורי טלשיר
אורי טלשיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי טלשיר
אורי טלשיר

19:00, שעה לפני מירוץ הלילה התל אביבי של "נייקי", כל כיכר רבין ורודה וזוהרת, עם הרבה מאוד סימני 'וי' – על הבגדים, על השלטים, על סרטי הזיעה ועל עמודי התאורה. מצד אחד, אתה מרגיש ממוסחר, שמישהו מרוויח עליך ועל הנוכחות שלך בקרנבל הגרנדיוזי הזה, אבל – וזה אבל גדול - אתה מרגיש גם חלק ממשהו עצום. מול עיניך נרקמת חוויה כבירה ובלתי נתפשת.

הרמקולים בכיכר מפציצים במוסיקה קצבית, רובוט מתכתי עם רובה לייזר מתיז מהבמה רסיסי עשן לעבר ההמון המשולהב. אוטוטו הם רצים, אבל בינתיים הם חוגגים ומפזזים. הקרייניות מספרות בלהט על חמשת הזינוקים הצפויים, על מכתיבי הקצב, על כללי הבטיחות והבריאות, על ההוויי הספורטיבי שמעודדת העירייה ועל 7,000 איש שישתתפו בריצה הזו לראשונה, אבל הם ממשיכים לרקוד ולשלוף את מכשירי הסמארטפון, מתעדים את ההתרחשות המרהיבה.

אתה מסתכל סביב ורואה הכל מכל – חילונים ודתיים, זאטוטים וקשישים, צברים ועולים חדשים – לא ברור מי מהם הגיע כדי לאפס שעונים ולשבור שיאים, ומי כאן כדי לשוטט ולהצטלם בוורוד. בינתיים כולם מצחקקים ונהנים. אתה שואל את עצמך האם ימשיכו לחייך בעוד כשעה, כשהשרירים יאותתו והסוליה תישחק, אבל מבין שזה לא באמת משנה.

11 מתוך 11 |
1 מתוך 11 |
2 מתוך 11 |
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

מה שחשוב הוא שעכשיו, בשיאה של ההילולה בכיכר, כל לובשי הוורוד הבוהק שרויים במעמקיו של חלום מתוק, של טראנס לא נורמלי. לכל היתר – עוברי אורח, אזרחים מן המניין – לא נותר אלא לצפות בהם בסקרנות, להתחכך בהתרגשות שאוחזת בהם ולדמיין כיצד בשנה הבאה, ממש כאן, גם הם יעלו על מדים וירוצו בעצמם כחיילים בצבא השיווק של "נייקי".

"אני סיימתי את הריצה שלי, עכשיו הגיע תורכם", זעק ראש העיר הנבחר, רון חולדאי, מהמקום הכי גבוה בכיכר, והזניק את הרצים לקול הצופרים הרועמים. היתה זו סיטואציה מתוזמנת ודי ביזארית, שחילקה את הכיכר לשניים – מעבר לכביש כבר רצים, וברחבה – עשרה מטרים משם - עדיין רוקדים ומצטלמים.

הוורסטיליות על המסלול באבן גבירול עצומה – חלק מהמשתתפים רצים ומתנשפים, אחרים צועדים בנחישות בקצב הג'וגינג, ואחדים רק מתהלכים להם עם חולצת המותג, משוחחים בסלולרי ומתמתחים להנאתם. היתה זו הזדמנות נהדרת לחזות בשלל מארזי MP3 לזרוע, אוזניות ומימיות - מתוחכמות יותר (חגורה על המותניים), או פחות (תיק על הגב).

המונים מעודדים אותם בצדי הדרך, אחרים רק משקיפים בעניין ממקומם מושבם בסניף "ארומה" הסמוך. בהיעדר מכוניות, הצמתים גדושים בהולכי רגל עם עגלות, כלבים ושקיות קניות. את ההזדמנות לדהור בכביש ריק מיטיבים לנצל רוכבי אופניים, מחליקי רולרבליידס ופרחחי הקורקינט הממונע.

מסיימי הריצה מתנקזים לגני יהושע ומסדירים נשימה. ללא ריקודים, רק עם בקבוקוני מים, קרטיבים צהובים, גביעי יוגורט בטעמי פירות וחיוך מסופק. המהירים ביותר כבר עושים את הדרך ההפוכה, אבן גבירול דרומה. הסלולרי נשלף שוב, כדי לנצור זכרונות של שבבי קונפטי, בלונים מוארים, כבישים ריקים ורגעים אחרונים בהחלט בעיר שלקחה הפסקה למען הספורט והמיתוג. חלקם מבצעים תרגילי שחרור, אחרים מתפזרים בבתי הקפה, בפיצריות ובפאבים כדי להחליף חוויות ולהשוות תוצאות.

קצת אחרי 22:00, כשעתיים אחרי ש-20 אלף איש צבאו על הכיכר, חזר הסדר הישן. על הכבישים השתלטו בהדרגה הנהגים שממהרים וצופרים, בעוד אלו עם המדליות והחולצות הוורודות חזרו אל המדרכות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ