אם זומבים ירדפו אחריכם, לא תרוצו 5 ק"מ?

ניצבים יארבו לכם, קצף יותז עליכם, תאורה מיוחדת תלווה אתכם. ריצה עממית היא לעתים לא רק קו זינוק ושעון עצר, אלא גם כיף גדול

אלעד זאבי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

הניצולים הם אלו שסיפקו את העדויות על אותו אחר צהריים של פורענות, בו תקפו המתים המהלכים. עור גופם לבן, דם בזווית הפה, מבט חלול בעיניהם. הם ארבו בכל עיקול, בכל פיצול דרך, והסתערו על כל בן אנוש בעל דופק. הקטל היה בכל מקום. היו שנגררו לבוץ טובעני, אחרים נעלמו ביער הסמוך ולא נראו שוב עד שהפכו בעצמם לציידים חסרי נשמה. מי שהיה שם לא ישכח את המראות. היה זה יום פשוט נורא, נורא כיף.

"ריצת זומבי", מירוץ באורך 5 ק"מ בו נתקלים המשתתפים באנשים שהתנדבו כדי שיאפרו אותם כניצבים בסרט אימה, משתייכת לז'אנר ריצות שמתפתח בקצב מפחיד. מרכז הכובד של האירועים הללו עובר מהריצה עצמה לכל מה שמסביב, ומוטיב הכיף הופך לעניין המרכזי. מד הדופק ושעון העצר נשארים בבית, ובמקומם מביאים משקפיים זוהרים, סטיקלייט, קצף והרבה מצב רוח טוב.

הקישור המאורגן בין ריצה לחוויה קיים כבר עשורים. "Hash House Harriers", שילוב של קבוצת ריצה לא תחרותית וארגון חברתי שסיסמתו "מועדון שתייה עם בעיית ריצה", נוסד לפני עשרות שנים – אבל שם מדובר בקבוצות קטנות יחסית. כעת ניתן מענה למסה של עשרות אלפי אנשים באירוע, שהשמועות על קיומו עוברות בגרסה העכשווית של פה לאוזן – הרשתות החברתיות. הביקוש לא מפסיק לגדול, כמו גם מנעד האפשרויות שמציעות הריצות הללו. יש אירועים שמתאימים יותר להגדרה מסיבת רחוב, כמו "הריצה האלקטרונית"; אחרים מתבססים על הפנינג טהור, כ"ריצת צבע" או "ריצת קצף"; ולהרפתקנים יש אירועי הארדקור, שכוללים הרבה בוץ ומכשולים. בשורה התחתונה, בכולם יש מוטיב חוזר ברור למדי.

ריצת זומבים בטייוואן, החודש. מי שמסיים ראשון, מפסידצילום: אי-פי

"אנשים רעבים לאירועים בהם יוכלו להשתתף בדרכים ויזואליות וחברתיות", אמר הוגה הריצה האלקטרונית, דן היל, בראיון שהעניק לבלוג של "אקטיב נטוורק", "מדובר בדור ה־Go Pro: אנשים כבר לא מסתפקים בצפייה, הם רוצים להשתתף ולהיות הגיבורים. זה מה שאנשים רוצים כרגע – להשתתף עם חברים, לצלם ולחלוק את זה בפייסבוק או באינסטגרם. מה שקורה כרגע עם הריצות זה תהליך מרתק. הוא כבר לא כולל רק רצים, אלא את כולם. רוב המשתתפים באירועים שלנו מתעניינים יותר במוזיקה מבריצה. אירועי ריצה שמשלבים מוזיקה ואומנות פשוט מתפוצצים".

היל שם את כספו ומרצו באזור החיוג של פיו. הארגון שהקים דואג לסאונד ולתאורה מיוחדת לכל אורך המירוץ, ובקו הסיום ממתינה במה ענקית עליה מתקיימות הופעות. במקום אימון שחרור ומתיחות, יש אפטר פארטי.

צפו בקטעים מתוך הריצה האלקטרונית האחרונה:

סם רינאוף הוא אחד שהתחיל בפן הספורטיבי יותר של העסק. מי שנכלל בעבר בנבחרת הטריאתלון הבריטית נשאב לתחום כש"אקטיב נטוורק", החברה הגדולה ביותר לניהול הרשמות ברשת לאירועי ספורט, פתחה סניף בלונדון. כעת הוא מפתח את התחום באסיה, שוק שלדבריו נשאב יותר ויותר לאירועי ריצה עם טוויסט. "בארצות הברית זה קיים כבר מספר שנים בהיקפים כאלו ואחרים, אבל זה התחיל להמריא רק לפני שנתיים־שלוש", הוא מספר ל"ספורט הארץ" מסינגפור, "אירועים כמו 'המירוץ הספרטני', 'טאף מאדר' ו'טאף גאי' - מירוץ מכשולים בתנאי חורף אנגלי מקפיא עצמות, לו הייתי עד - התחילו למשוך תשומת לב ויראלית".

החזרה להיבט החברתי של האירועים הללו בלתי נמנעת. בלעדיו, טוען רינאוף, הם פשוט לא היו קיימים. "אנחנו מכנים את האירועים הללו 'הייפר חברתיים', כי מדובר למעשה באירועים חדשים שמביאים קהל חדש המתמקד בהיבטים של כיף וחוויות עם חברים. המדיה החברתית מעצימה אותם. מבחינה שיווקית, כמעט אין צורך לעבוד. האירועים הללו הם של האנשים, ובדרך כלל תראה חבורות של מינימום ארבעה־חמישה. נדיר שמישהו מגיע לבד".

המספרים שמספקת החברה של רינאוף תומכים בכך. ב־2012 חל גידול של 72% במספר ההרשמות לאירועי הריצות המיוחדות לעומת השנה הקודמת. מסקר שביצעה החברה בין הנרשמים לאירועים הללו עולה כי ההיבטים המרכזיים שעמדו מאחורי ההחלטה להירשם הם "כיף" (86%) ו"משהו חדש ושונה" (72%). נתון מעניין נוסף הוא שנשים בגילי 50–29 מהוות רוב, 58%.

קו הסיום של המירוץ השמח ביותר על הפלנטה, אתמול בבוקר בגני יהושעצילום: עמוד הפייסבוק הרשמי

הכיוון החדש שמקבלות הריצות הקצרות מעלה את השאלה האם יש סכנה לירידה בפופולריות של הריצות המסורתיות יותר. רינאוף טוען כי אם מתבצע ממשק כלשהו, הרי הוא משלים. "אלה קהלים אחרים, אבל ממה שאנחנו רואים, הריצות המיוחדות מגדילות את שוק הריצה כי הן מוסיפות לתחום שכבה של אנשים שלפני כן אפילו לא חשבו על כך. אלה אנשים שלא באו בגלל זמנים, אלא כי רצו שיפחידו או יצבעו אותם".

עדויות של אנשים שטענו כי החלו לרוץ באופן קבוע בזכות המירוצים הללו ("שום דבר לא יעניק לך יותר מוטיבציה לרוץ מהר מהגניחות של המתים המהלכים שבאים לקראתך") מאששות את התזה, אך מעלות במקביל שאלה אחרת: כמה פעמים ירצו אנשים שיפחידו ויצבעו אותם עד שיימאס להם? במלים אחרות, האם למעשה מדובר בגימיק שימצה עצמו מהר? "זו שאלה טובה", מודה רינאוף, "אני חושב שהעניין המרכזי הוא שאולי לא נראה אירוע ספציפי מתקיים עשר שנים ברציפות. ימשיכו להמציא דברים ולעשות ניסיונות, אבל נראה שהקונספט של מירוצים כיפיים כאן כדי להישאר".

בינתיים הוא באמת כאן. אתמול בבוקר (שישי) התקיים בגני יהושע בתל אביב מירוץ הצבע הראשון בישראל, שהכנסותיו הוקדשו לעמותת נט"ל לתמיכה וסיוע לנפגעי טרור ומלחמה. גם שם הופיעו המרכיבים של "המירוץ השמח ביותר על הפלנטה": ריצה (300 מטר לילדים והורים, 1.5 ק"מ ו־5 ק"מ), הפנינג ובעיקר הרבה צבע, שיפוזר לאורך המסלול באמצעות אבקות - ידידותיות לאדם ולסביבה, כמובן - על חולצות המתחרים.

משתתפי המירוץ. "מצד אחד, זו ריצה שמסדרת טוב את הגוף והנפש, ומצד שני, משהו שמכניס שמחה ואופטימיות" צילום: עמוד הפייסבוק הרשמי

"לפני מספר חודשים, כשרצינו לעשות אירוע, הרעיון נזרק לאוויר וחשבתי שהוא מעולה", מספר עודד פרנקל, מנכ"ל חברת הצבעים "נירלט", שמארגנת את האירוע בשיתוף עם עמותת נט"ל ועיריית תל אביב, "זה שילוב אופטימלי. מצד אחד ריצה שמסדרת טוב את הגוף והנפש, ומצד שני משהו שמכניס שמחה ואופטימיות עם הצבע. אני מאלו שמשתתפים במרתונים ובריצות התחרותיות, אבל כאן יש משהו מאוד מיוחד ושונה. כל העניין לא בא ממקום תחרותי של זמנים וכו', יותר ריצה חווייתית משפחתית,
ולמען מטרה חשובה".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ