ריצ'ארד בוולס עושה את ישראל

רץ האולטרה מרתון הבריטי ינחת כאן בעוד מספר ימים במטרה לרוץ את 1,009 הק"מ של שביל ישראל ב-12 ימים בלבד. שני מרתונים ליום, בשבילכם

אילן גולדמן
אילן גולדמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אילן גולדמן
אילן גולדמן

ריצ'ארד בוולס מתעורר בכל בוקר עם כאב. לעיתים זו הברך שמציקה, לפעמים אחד הקרסולים שהתנפח, וגם הגב התחתון לא הקל על חייו בחודשים האחרונים. למען האמת, רץ האולטרה מרתון הבריטי כלל לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהתעורר מבלי שחש את גופו דואב. "זה הטבע של הספורט בו בחרתי", גורס הספורטאי בן ה-35, "אני חי עם הכאב ומבחינתי זה נורמאלי". על פי המנטרה של בוולס, כפי שהוא חולק אותה עם "ספורט הארץ" בראיון חוצה יבשות, אם אתה מצפה לכאב, בעצם אין לך שום סיבה לפחד ממנו.

את הראיון אנחנו מתחילים ב-9:10, שעון ישראל. איחור של כשעה לעומת הזמן שקבענו יום לפני. "אני מתנצל מקרב לב", פותח רץ האולטרה שמתגורר כיום במלבורן, אוסטרליה, את דבריו, "בדיוק יצאתי לבדוק שביל חדש וקצת התברברתי". מיד לאחר שהשיחה נפתחת, בוולס מרשה לעצמו לוותר על הנימוסים ומתחיל להשלים את הנוזלים והאנרגיה שאיבד במהלך הריצה. הוא אינו מוטרד מכך שרעשי הלעיסה והלגימות אינם ערבים לאוזן וכנראה מצפה שאבין את הצורך למלא מאגרים מיד בסיום האימון.

אם הכול יעבוד על פי המתכונן, הבריטי צפוי לנחות כאן בעוד מספר ימים כדי לרוץ את שביל ישראל - מרחק של 1,009 ק"מ – כולם בשטח. המסע המטורף, אחד מיני רבים בקריירת הריצה העשירה שלו, אמור לצאת לדרך מאילת ב-19 באפריל ולהסתיים 12 יום לאחר מכן בקצה הצפוני של המדינה. המרחק הממוצע אותו הוא שואף לגמוא בכל יום עומד על 84 ק"מ, או בשפה פשוטה יותר: 2 מרתונים מידי יום, במשך 12 ימים רצופים. אם אתם במקרה מהמרים כנגד סיכוייו, רצוי שתדעו את הפרט הבא: רק בשנה שעברה רץ בוולס בהצלחה את השביל המסומן הארוך בעולם – המסלול הלאומי של אוסטרליה – שנמתח על פני 5,330 ק"מ.

ריצ'ארד בוולס. "פעמים רבות הריצה גורמת לי סבל אדיר ואני מקלל את הרגע שבו אני צריך לצאת לאימון"צילום: האתר הרשמי

על השביל הלאומי שלנו רץ האולטרה שמע באמצעות גוגל. "פשוט הקלדתי את צמד המילים 'מסלול ארוך' ואתם צצתם", הוא מצחקק, "ככה אני מוצא את רוב המסלולים". לטענתו, הנבירה האין סופית באינטרנט אחר "לוקיישנים" אטרקטיביים לריצה היא חלק בלתי נפרד מעבודתו כאולטרה מרתוניסט מקצועי.

אולם השעות מול המסך לא חשפו בפניו את המציאות באזור. ברזי הפוליטיקה הישראלית בוולס בקיא כפי שהישראלי הממוצע בקיא במקבילה האוסטרלית, וגם הסכסוך שלנו עם השכנים הפלסטינאים לא נמצא בראש מעייניו. הוא כמובן ער למתיחות הגוברת, אך מבחינתו הוא בא לכאן אך ורק כדי לרוץ. אם כל חלקי הפאזל יתחברו, אולי אף לשבור את שיאו של המרתוניסט הוותיק, קרלוס גולדברג, (12 יום, 13 שעות ו-37 דקות) שנקבע אי שם ב-2007. לאחר מספר הפצרות הוא מודה כי זה "חלק בלתי נפרד מהמטרה, אך בוודאי לא העיקר". לבוולס בכל זאת חשוב לציין כי המסלול שגולדברג סיים לפני כ-6 שנים היה קצר משלו ב-70 קילומטרים.

ומי על הפן הלוגיסטי של המבצע בזמן שבוולס מתרוצץ ברחבי ישראל? לדבריו של הרץ, זהו תפקידה של ויקי סאונדרס, בת זוגתו. מסיפוריו משתמע כי הן במסע באוסטרליה והן בריצה לחציית ניו זילנד, סאונדרס לא משה מאהובה לרגע (לאורך יותר מ-8,000 ק"מ). "גם הפעם אין לי שום כוונה לאכזב אותו", היא מכריזה. בהרפתקה הישראלית סאונדרס תהיה הנהגת שתמתין בסיום כל קטע, המטפלת שתעסה את שריריו, השפית שתכין את ארוחותיו ואפילו אשת יחסי הציבור. "אני סומך עליה ב-120%", הוא טוען ואף אינו מתבייש להודות כי "היא המפתח שלי להצלחה". אלא שבניגוד לשני הפרויקטים הקודמים בהם יכול היה ללון ולהתאושש בקרוון נייד, הפעם מתכוון בוולס לבלות חלק ניכר מהזמן באוהל מאולתר, או לחילופין אצל "מלאכי השביל" הישראלים (אנשים המציעים פתרונות לינה ללא תמורה להולכים והרצים במסלול). למרות המרחק "הקצר", ברור לו כי זה לא הולך להיות פשוט.

כל ניסיון למצוא אצלו קשר רוחני לריצה או אהבה חסרת גבולות לטבע, עולים בתוהו. בוולס – שללא ספק מורגל בתשומת לב ציבורית, לאחר שחשף את עצמו בפני 2.5 מיליון צופי טלוויזיה במהלך הריצה באוסטרליה - מודה כי אלו הן תכונות שפסחו עליו כספורטאי אתגרי. הוא לא קרא את ספריהם של הרוקי מורקמי ('על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה') או כריסטופר מקדוגל ('נולדנו לרוץ'), ולדבריו גם אין לו שום כוונה לעשות זאת בקרוב. זה האיש, אלו הן התחושות. על כל פנים, בהחלט אפשר לומר כי עומקו האישי נובע מעצם ההכרה הכה מובהקת בכך שאין בו עומק מיוחד.

"אני תמיד נאבק עם עצמי בשאלה 'מדוע", מגלה בוולס, "אני חושב על זה רבות ולעולם לא מוצא את התשובה המתאימה. כל טיעון שעולה לי בראש תמיד סותר את עצמו. מצד אחד, אני רץ כי אני אוהב לרוץ. מצד שני, פעמים רבות הריצה גורמת לי סבל אדיר ואני מקלל את הרגע שבו אני צריך לצאת לאימון".

גורם נוסף שמשחק תפקיד בחייו של בוולס הוא האגו. "הוא ללא ספק מעורר מוטיבציה עצומה בענף ספורט כמו ריצות אולטרה", מתוודה הבריטי, "אני אומנם לא הולך ומתרברב על מעשיי בחתונות ואירועים חברתיים, אבל אין ספק שיש משהו ממכר בעובדה שאתה פורץ דרך ומקדים אנשים אחרים. באופן אישי אני גם אוהב את התחושה שבה אתה עומד בחדר ומרצה בפני אנשים על התחום, ובליבך אתה יודע שאתה האדם החזק ביותר בתוכו.

בוולס במהלך אחת מריצותיו. "אני תמיד נאבק עם עצמי בשאלה 'מדוע'"צילום: האתר הרשמי

"בגדול, תמיד כששואלים אותי 'מדוע אתה רץ?' אני נותן את אותה התשובה - שאני מחפש את ה'מדוע' בתקווה שלעולם לא אמצא אותו. אני זוכר שפעם הייתי משנן לאנשים את המנטרות שציפו לשמוע. לאחרונה אני מודה שאחד הפחדים הכי גדולים שלי הוא שאגלה יום אחד את הסיבות שמניעות אותי לרוץ. אני משער שזה גם יהיה היום שבו אפרוש מהתחום". למרות שבוולס אינו מגדיר עצמו בשום אופן כאדם מיוסר או דכאוני, אחד מתכנוניו העתידיים הוא לגשת לטיפול כדי לברר את הסוגיה.

בוולס נדבק בחיידק הריצה לפני כ-13 שנים, כשנחת באוסטרליה. זה התחיל בריצות של 2-3 ק"מ מסביב לשכונה "כדי לשמור על הבריאות" והמשיך למרוצי של בין 5 ל-10 ק"מ. נטייה טבעית להשמנה העניקה דחיפה נוספת לכיוון הריצות למרחקים ארוכים, כאשר הרגע המכונן התרחש מספר שנים לאחר מכן, כשהצליח לסיים ריצת מרתון. "באותו רגע ירד לי האסימון - אין גבול למה שאנחנו יכולים לעשות עם עצמנו", הוא מספר. זיעה רבה זרמה מאז על פניו של בוולס, וכיום ריצות יומיות של 20 ק"מ ומרתון או שניים בסוף השבוע מהווים מחזור אימונים טיפוסי בחייו. רק בשנה שעברה צברו רגליו הבשרניות 15 אלף ק"מ של ריצות שטח.

אז ממה בעצם מתפרנס אדם שרץ כל היום?

"עד לפני מספר שנים עבדתי כאיש מכירות באחד התאגידים הגדולים באוסטרליה. זו הייתה עבודה נחמדה, השכר היה לא רע ואפשר לומר כי ניהלתי חיים נוחים למדי. ב-2011 החלטתי שאני רוצה להקדיש את חיי לריצה וקטעתי את הכול. זה דרש ממני אומץ רב ואני חייב המון לויקי שעזרה לי לקחת את ההחלטה. כיום אני בעיקר מתפרנס מאימון, הרצאות לחברות או מתשלום שאני מקבל בעבור המסעות".

יש סיכוי שתחזור לחייך הקודמים?

"אין סיכוי. אני לא מאמין שאי פעם אחזור לעבוד בעולם התאגידי. אני מעדיף את הכאב הפיזי של הריצה על פני הכאב המנטאלי שמלווה בעבודה מן הסוג הזה. פעמים רבות אנשים קוראים לי משוגע, אבל אני חושב שהם המשוגעים. הם אלו שקמים בכל בוקר, הולכים לעבודה שהם מתעבים ומנהלים חיים שלא בהכרח בחרו בהם. מבחינתי זה כאב אמיתי. הסבל של הריצה מתגמד לעומתו".

בעוד שבועיים, כאמור, ישוב הכאב לרגליו של בוולס. כבר ביומו השני של פרויקט שביל ישראל מצפה לו המקטע הארוך ביותר, אשר נמתח על פני 100 קילומטרים מדבריים. "אני לא יכול להתלונן", הוא אומר, "זו משימה שלקחתי על עצמי ואני חייב לסיים אותה. מעשיי מהווים השראה לאנשים ואני לא יכול לאכזב אותם. אני רוצה שהם ייזכרו אותי בשביל משהו שעשיתי. אני רוצה להיות מישהו, אני רק עדיין לא יודע מי".

עוד מידע על המסע של בוולס בישראל ניתן למצוא כאן

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

כתבות מומלצות

איור: עמוס בידרמן

דלתות מסתובבות: הנוטש, החוזרת באופן חלקי והיושב על הגדר

יצחק לבני, 2016

מדובר בכישרון מפתיע של סופר גדול. זה הספר שאני הייתי רוצה לכתוב

נעה ודוד שיסל. בזכות הסרט צבי בהחלט מאוד נוכח

"שואלים אם יש קשר לשיסל. אני אומר שאני הבן שלו, וישר עולה חיוך"

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"