בלוג הפוטבול

הטבע נתן לאודל בקהאם ג'וניור שתי ידיים, אבל הוא צריך רק אחת

התופס של ניו יורק ג'איינטס, החבר הטוב ביותר של הקוורטרבק, אפילו לא צריך שתי ידיים כדי להפוך מסירה לא טובה לטאצ'דאון. משרד הפטנטים האמריקאי כבר בהיכון

ניר צדוק
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר צדוק

1. זה היה ניצחון שהושג בדרכים שגרתיות, קורס בבית ספר גבוה לפוטבול, אך הוא נחתם בפעולה שאי אפשר ללמד. במשך 54 דקות ועשר שניות כתשה ניו יורק ג'איינטס את דטרויט בנחישות ועקביות, כמים שחוצבים בסלע; לא היו שם אפקטים מיוחדים, רק המצרכים הבסיסיים הדרושים להכרעה. 

היה להם הכל מהכל, ובעיקר - במידה הנכונה. כל אחד תרם את חלקו בפרופורציה הדרושה להצלחה. לשם שינוי, נהנו הג'איינטס מתפוקה ראויה על הקרקע, משיגים 114 יארדים בריצה, יותר מאשר ב-11 מ-13 משחקיהם הקודמים. המשחק נטול הטעויות של איליי מאנינג (20 מ-28, 201 יארדים ושני טאצ'דאונים) לא היה מתאפשר אלמלא הגיחות המוצלחות של פול פרקינס, מה שהכריח דטרויט לשבור את הראש בתחום שלא הדאיג את קודומותיה. התקפה אידיאלית מושתתת על יחסי גומלין בין ריצה למסירה, אך לצערו של מאנינג הוא הורגל לכך שעליו להציל את העולם של הג'איינטס בתדירות שבה קוורטרבקים אחרים שותים גייטורייד. האפשרות הנדירה לחלוק בנטל זיקקה ממנו את המיטב. הפאזה האחראית, המינורית משהו, דווקא הולמת את מאנינג, קוורטרבק שנדרש יותר מדי פעמים להתחכך בגבולות היכולת שלו. גם לו מגיע לפעמים להשאיר את הכדור בידיים של הרץ האחורי, להתרווח לאחור ולצפות בו נושא את ההתקפה על גבו.   

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ