שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

למען המורשת החליטה גרין ביי להמר על החופש של סופרמן

ארון רוג'רס מצטייר ברבים כקורבן ששנותיו היפות ביותר הושחתו על מאמן חסר דמיון שלא עמד באיכות של הקוורטרבק שלו. כדי שהשידוך עם מאט לפלור יעבוד, יהיה עליו לשחרר מעט מתאוות השליטה שלו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

ארון רוג'רס הוא ההוכחה לכך שהזמן באמת טס כשנהנים. נדמה שרק אתמול ירש את ברט פארב, וכבר מחר-מחרתיים. העונה הקרובה תהיה ה-12 שלו כקוורטרבק הפותח של גרין ביי, פרק זמן במהלכו נכנס לנעליים הגדולות של קודמו ולא רק שהתהלך בהן בטבעיות, אף הרחיב את מידתן.

להבדיל מטום בריידי, שמחזיק בחנות תכשיטים היכן שלבני אדם מן השורה יש אצבעות, התביעה של רוג'רס לגדולה טמונה בביצועים אישיים שלא בהכרח מסתכמים בטבעות אליפות. ואמנם, אם הצטיינות אישית היתה שווה תארים, רוג'רס היה הסטנדרט של העמדה; הוא מחזיק ברייטינג המוסר הגבוה ביותר בתולדות הליגה (103.1), ולזכותו אחוזי דיוק עדיפים ויחס טאצ'דאונים-איבודים טוב משל בריידי. מחמיאים ככל שיהיו, לא די במספרים כדי ללכוד את הייחודיות שלו. בשיאו, רוג'רס הוא חוויה אסתטית שרק מלים יכולות לנסות להסביר. דמותו המקצועית מלאת ניגודים. מצד אחד, הוא אמן של אלתורים, תנועה בכיס ומחוצה לו והארכת מהלכים - כולם הופכים לעתים את הבלתי אפשרי לאפשרי. מצד שני, הוא בעל יחס כמעט כפייתי לכדור, ונדמה לפעמים כי מטרת העל - לא לאבד אותו - מונעת ממנו ליטול את הסיכונים ההכרחיים לרווח גדול.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ