ניר צדוק
ניר צדוק

מישהו היה חייב לעשות לזה סוף, וקוראים לו האווי קנדריק. הוא בן 36, החובט הייעודי של וושינגטון, והוא מעולם לא היה כוכב גדול. אבל זה היה עד הלילה. עכשיו ייתכן ותבנה לכבודו אנדרטה איפשהו בין הפסל של אברהם לינקולן למוזוליאום של תומאס ג'פרסון.

נדמה שוושינגטון ויוסטון יכולות היו להמשיך כך לעד, לנצח אחת בביתה של השנייה עד שמהמושג המקודש ביתיות לא יישאר אלא אבק של דעה קדומה. בדיוק לשם כך המציאו את המשחק השביעי בוורלד סיריס, שהכריע את אחת הסדרות המוזרות שידע המשחק בשנים האחרונות. בדיוק לשם כך נדרש המחבט של קנדריק, שבאינינג השביעי חבט את הכדור אל מחוץ לתחומי המגרש, הפך פיגור 2:1 ליתרון בדרך לניצחון 2:6 מופרך כמעט בכל פרספקטיבה. מופרך כי יוסטון נחשבה לפייבוריטית ברורה. מופרך כי זה היה ניצחון החוץ הרביעי של וושינגטון בסדרה. מופרך כי כמו שהמשחק הזה נראה בששת האינינגים הראשונים, לוושינגטון היה יותר סיכוי להגיע לירח מאשר לנצח את המשחק הזה. ואולי זה דווקא הסוף ההגיוני היחידי – קבוצה שהתגברה על נקודת מוצא נמוכה לעונה, שנחלצה מפיגור בווילד-קארד ובמשחק המכריע של הסיבוב הראשון, פשוט עשתה שוב את מה שרק היא האמינה שייתכן.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ