בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קולין קאפרניק השיג את תשומת הלב של אמריקה: מה עכשיו?

הקוורטרבק שסירב לעמוד בהמנון האמריקאי הצליח לעורר דיון, אבל אם ברצונו להיאבק בחוסר צדק, הוא חייב להמשיך ולנקוט בפעולות משמעותיות. ספורטיבית הוא לא בשיאו והתזמון שלו גרוע, אבל רבים נושאים אליו את עיניהם בתקווה שלא יסתפק במה שעשה עד כה

3תגובות
קולין קאפרניק
STEPHEN LAM/רויטרס

קולין קאפרניק תפס עמדה שהוא לא יכול לסגת ממנה. קאפרניק, שצולם כשהוא יושב על הספסל בזמן השמעת ההמנון האמריקאי ועורר סערה רבתי בארצות הברית, הכריז על עצמו כקול צלול ונדיר בעולם הפוטבול בכל הנוגע לסוגיות חברתיות, והשתמש במעמד שלו במשחק הכל-אמריקאי כדי להתייחס לכמה מהעוולות החברתיות המבישות ביותר של האומה. "אני לא יכול להיות גאה בדגל של מדינה שמדכאת שחורים ומיעוטים. זה יותר גדול מפוטבול מבחינתי וזה יהיה אנוכי מצדי להביט לכיוון השני כאילו לא קורה כלום. יש גופות ברחובות ואנשים חומקים מעונשים על רצח. אני צריך להתייצב למען האנשים המדוכאים", הסביר. הוא אומר שהוא רוצה לעורר דיון בחדר ההלבשה של סן פרנסיסקו פורטי-ניינרס, ואלוהים יודע שקבוצות ספורט אכן צריכות לדבר על יותר מאיך לעשות ערימות של כסף.

עם זאת, המהלך החשוב ביותר שלו יהיה הדבר הבא שיעשה. לעורר דיון על ידי סירוב לעמוד בזמן ההמנון הלאומי ולחזור על כמה הצהרות על "חפים מפשע שנרצחים" ו"מה שבאמת קורה במדינה" - זה דבר אחד. לעשות שינוי אמיתי, זה דבר אחר. שם נחוצה עבודה אמיתית. וזה אומר לדבר בכל יום על סוגיות רציניות וכאובות כמו אלימות משטרתית, פרופיילינג גזעני ומערכת שנוטה לטובת העשירים. זה אומר לשכנע ספורטאים נוספים להצטרף. זה אומר ללכת להפגנות ולמחאות ולישיבות בעירייה ולדרוש שישמעו אותך. אם קאפרניק עומד להיות הקול נגד דיכוי גזעי שהוא רוצה להיות,  הוא יהיה חייב לעשות יותר מאשר לסרב לעמוד בהמנון. אחרת, המחאה שלו ביום שישי האחרון תיזכר כמחווה מוזרה ומביכה והמהות שלה תישכח.

מנהיגות גדולה יכולה לצוץ בזמנים מפתיעים. ובהחלט ייתכן שבגיל 28, בעונתו השישית ב-NFL, קאפרניק מצא את הקול שלו. שחקן עבר ב-NFL שנסה לעודד ספורטאים לנקוט בפעולה נגד אי שוויון על רקע גזעי, אמר ל"גרדיאן" שהוא התרשם מהדרך בה קאפרניק השתמש בהמנון כדי להביע את עמדתו, בהתחשב בכך שהשיר נכתב על ידי פרנסיס סקוט קי, אדם שהאמין שאפרו-אמריקאים נחותים מלבנים, והוסיף שהוא מקווה שקאפרניק ישקיע מחשבה באותה מידה במסרים הבאים שלו, ויוביל ספורטאים מכל הגזעים להתעמת עם בעיות שאחרים היו נמנעים מהן. 

"אני חושב שהוא מהמר ששחקנים אחרים יתייצבו מאחוריו", אמר שחקן העבר. "זו הדרך היחידה להמשיך את זה".

בנקודה הזו השתתק השחקן. כי גם הוא, שכבר לא נמצא בליגה כמה שנים, מבין את הדאגה של שחקנים רבים לגבי קאפרניק - שהוא לא מנהיג טבעי. שלמרות שהוא משחק בעמדת ההנהגה הבכירה ביותר על המגרש ופעם אחת אף לקח את הפורטי-ניינרס אל מרחק יארדים ספורים מניצחון בסופרבול, אין לו ממש נוכחות בחדר ההלבשה. מאמנים תמיד שיבחו את האינטלקט שלו, אבל הוא גם נתפס כאדם מופנם, לא האיש שינהיג תנועת מחאה. על המגרש, הביצועים שלו הידרדרו עד שאיבד את מקומו כקוורטרבק הפותח של הקבוצה, והוא עשה מעט מאוד כדי להרוויח אותו בחזרה. אם הוא יישאר בניינרס סביר שהוא ישמש רק כגיבוי. זו חתיכת נפילה ממעמדו כאחד הקוורטרבקים הצעירים הטובים בליגה ב-2012 ו-2013.

ישנה דאגה בקרב כמה מאלה שרוצים בהצלחתו של קאפרניק, שהוא חסר את מה שדרוש בשביל להמשיך להיאבק. חלק מהם אף תוהים אם הוא מבולבל מהירידה התלולה במעמדו והאירועים האחרונים נובעים רק מתסכול.

אם זה נכון, זה יהיה מצער - שכן קאפרניק כבר הוכיח כמה חשוב היה הקול שנשא. אפילו אלה שהתרגזו על סירובו לעמוד בהמנון היו מוכרחים לדון בזכותו לשבת ובסוגיות שהעלה. הוא הצליח לעורר את השיחות שרצה לעורר, כולל בתוך חדר ההלבשה שלו. ביום ראשון הוא אמר שהקבוצה אף ביקשה ממנו לדבר בפגישה הקבוצתית ולהסביר את העמדה שלו. הוא אמר שהשחקנים הקשיבו.

"אנחנו מרוכזים בפוטבול כשאנחנו נפגשים על המגרש", הוא אמר. "בזה אנחנו ממוקדים. אבל בזמננו הפנוי, יש לנו שיחות על זה. זה לא משהו שאנחנו צריכים להתבייש בו או להיות נבוכים בגלל. דיברנו על פוטבול, אבל יש לנו גם אחריות חברתית ואנחנו צריכים לדבר גם על הדברים האלה".

שחקנים צריכים להקשיב וצריכים לדבר. חדרי הלבשה בקבוצות מקצועניות היו במשך זמן רב מקום א-פוליטי - לפחות על פני השטח - בהתחשב בכסף הרב שמעורב בהן, בשכר ובחסויות מסחריות. מעט שחקנים מוכנים לסכן את המשכורת שלהם על ידי עיסוק פומבי בנושאים לא נוחים. הרוקי של פילדלפיה איגלס מייק טבארז, לדוגמה, אמר ביום שני שגם הוא יישב בזמן ההימנון לפני המשחק הבא של קבוצתו, עד שמישהו - כנראה סוכנו או מאמניו - שכנע אותו לרדת מזה. קאפרניק קיבל גם המון תמיכה יחד עם קיתונות הביקורת שזכה להם. ועדיין, הודעות סימפטיות או הבעות עידוד הן לא אותו דבר כמו פעולה. יש סיכוי גדול שקאפרניק יישאר לבד בשימוש בהמנון כדי להפנות זרקור לבעיות רציניות באמריקה.

במובנים רבים, התזמון שלו היה גרוע. הדירוג המקצועי שלו מעולם לא היה נמוך יותר, והשבוע הקבוצות מתחילות לחתוך בסגלים שלהם. הימים האחרונים של אוגוסט הם ימים לא קלים לשחקני פוטבול, שמרגישים על בשרם את זמניותה של הקריירה שלהם. אם יש זמן בו אין להם את היכולת להקשיב לקריאות לשינוי חברתי, אלו השבועיים הבאים.

מצד שני, זה אף פעם לא "זמן טוב" למחאה. מהפכנים לא עובדים לפי לוחות זמנים. קאפרניק העיר אומה שעוד מתנמנמת לפני תחילת העונה. האתגר הגדול שלו יגיע כשיחליט מה הצעד הבא שלו. האם יהווה קול אמיתי של שינוי ששחקני NFL צריכים לשמוע, או רק בחור על סף איבוד המשרה שלו שצעק בלילה האחרון לפני שנעלם?

(לכתבה המלאה בגרדיאן)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#