מאט ריאן כבש את מקומו באליטה של המשחק דווקא מול ארון רוג'רס - ספורט אמריקאי - הארץ
בלוג הפוטבול

מאט ריאן כבש את מקומו באליטה של המשחק דווקא מול ארון רוג'רס

המשחק בין אטלנטה לגרין ביי התחיל כמאבק אולטימטיבי בין שניים מהקוורטרבקים הטובים בליגה, והסתיים בנוקאאוט מהדהד. וגם: הפציעה של ל'ביון בל זירזה את הקץ ואת הסופרבול השביעי של ניו אינגלנד ב-16 השנים האחרונות

ניר צדוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מט ריאן
מט ריאן. סיפק הופעה שהיא היהלום על הכתר בעונה הטובה בחייוצילום: John David Mercer/רויטרס
ניר צדוק

1. זה היה אנטי קליימקס, סוף סתום ולא דרמטי למה שיועד להיות ריקוד צמוד ומסחרר בהשתתפות אטלנטה וגרין ביי, שתי קבוצות בעלות מאפיינים זהים - התקפה, התקפה והתקפה. לא רק הדמיון החיצוני בין השתיים אמור היה להבטיח מותחן, אלא גם המקום שבו קבעו להיפגש, קרוב כל כך לפסגה - משחק הגמר של ה-NFC, מרחק ניצחון מהסופרבול. הציפייה הטבעית היתה שיכולתם לטפס כה גבוה תספיק כדי להבטיח מאבק שווה, כזה שייתכן ויוכרע בשאלה מי תחזיק אחרונה בכדור. הרי זה בדיוק מה שקרה כשנפגשו בשבוע השמיני של העונה הסדירה, אז אטלנטה לא רק השיגה טאצ'דאון שהעניק לה את היתרון, אלא גם השכילה להשאיר לארון רוג'רס 31 שניות בלבד על השעון. לא מספיק אפילו בשבילו.

ההתקפה האחרונה אמנם היתה של גרין ביי, אבל רוג'רס כבר לא היה על המגרש כדי לנהל אותה. את מקומו מילא המחליף ברט הנדלי - עצם נוכחותו מלמדת על עוצמת רעידת האדמה שהתרחשה מוקדם יותר, חזקה מספיק כדי להפיל אפילו את המלך מכסאו. לא היתה סיבה להטריח את רוג'רס בפיגור של 23 נקודות. המשחק בין אטלנטה לגרין ביי התחיל כמאבק אולטימטיבי בין שניים מהקוורטרבקים הטובים בליגה, והסתיים כאשר אחד מהם אפילו לא נמצא בזירה. הוא חטף נוקאאוט.

ממסי עד לונה צ'מטאיי

במצב של 0-31 לאטלנטה החלה עבודתם של חוקרי התאונות, שפשפשו בקרבי המשחק במטרה לזהות את האירוע שבעקבותיו סטה לחלוטין מצירו - המהלך הבודד של הפאקרס שאם רק היה מסתיים לחיוב ולא לשלילה היה בכוחו להפוך את המשחק מתבוסה מהדהדת לתחרות צמודה. חזרו לניסיון הבעיטה הלא מוצלח של מייסון קרוסבי בדרייב הראשון; לפאמבל של ארון ריפקווסקי בשני; לכדור שנשמט פעם אחר פעם מידיהם הבטוחות בדרך כלל של התופסים; לכדורים החופשיים עליהם לא הצליחה הגנת גרין ביי להשתלט; לתפיסה המרהיבה של חוליו ג'ונס בזמן שלדריוס גנטר הופך אותו על גבו; למסירה הנואשת של רוג'רס שהפעם, לשם שינוי, נחתה היכן שהיא אמורה לנחות - בידיים של ההגנה. הכל יצא מנקודת הנחה ש"אמור היה להיות אחרת", ואם רק תימצא הסיבה יהיה בכוחה להעניק לתבוסה של גרין ביי יסוד מנחם של מקריות. אמנם היו במשחק הזה צמתים רבים, ובכולם לקחה גרין ביי את הפניה הלא נכונה, אבל לא - אטלנטה כתשה את גרין ביי בעוצמה שמייתרת את בחינתם של מהלכים בודדים.

זה לא היה המשחק שגרין ביי הפסידה, אלא זה שאטלנטה ניצחה, ולאורכו הוכיחה כי היא קבוצה שלמה. מיותר להרחיב את הדיבור על מאט ריאן, שמסר ל-392 יארדים וארבעה טאצ'דאונים - הופעה שהיא היהלום על הכתר בעונה הטובה בחייו, זו שהכניסה אותו באופן סופי למעמד האליטה של המשחק. ההישג הגדול של אטלנטה הוא לא בכך שעשתה את המצופה ממנה והעלתה 44 נקודות על הלוח, אלא בכך שמנעה מיריבתה לעשות את מה שמצופה ממנה. אטלנטה שיחקה כפי שניתן היה להעריך מראש. גרין ביי לא.

אם ההגנה של הפאקרס קיימת רק כדי להאדיר את היכולת של רוג'רס להיחלץ מהבורות שהיא כורה עבורו, זו של אטלנטה סירבה לשחק את התפקיד שנכתב עבורה העונה (רק ארבע קבוצות הרשו יותר יארדים במסירה) ובראה לעצמה אופי משלה, משתמשת ברוג'רס כדי לזכות בקיום עצמאי. רוג'רס הוא הזמנה לאסון עבור הגנות, אבל גם הזדמנות לניצחון. את רוג'רס צריך לעצור בכוחות עצמך, לא לחכות שיהיה לו יום רע וליהנות מההפקר. אין לו ימים רעים. הגנת הפלקונס הצליחה היכן שכל קודמותיה נכשלו לאורך רצף שמונת הניצחונות של גרין ביי - הם הגיעו לרוג'רס, מערערים את שלוות הנפש שבה הוא מתנהל גם במצבי לחץ, גורמים לו להיראות, לפרקים, חסר אונים. בכך זכו לשורה ברזומה שכמוה יש רק למעטים.

למרות הדומיננטיות של ג'ונס (שני טאצ'דאונים, תשע תפיסות ל-180 יארדים והתחושה שהאליפסה הומצאה לכבודו), ההתקפה של אטלנטה היא הרבה יותר מהחיבור בין ריאן לתופס הבכיר שלו. הקוורטרבק לא השתמש רק בנשק הכי מסוכן שלו, אלא השלים 18 מסירות נוספות לשבעה תופסים שונים - ממוחמד סאנו, שהוכשר להיות סגנו של בר כוכבא כשחסה בצלו של איי.ג'יי גרין בסינסינטי, ועד לטיילור גבריאל, שזכה לתו התקן האולטימטיבי לאיכותו כששוחרר מקליבלנד בתחילת חודש ספטמבר. מספיק לשחקן שיימצא לא ראוי על ידי הבראונס, הידועים לשמצה בהיעדר בינת הפוטבול שלהם, כדי לגרום לקבוצות אחרות לחשוב שכנראה יש בו משהו. הרווח כולו של אטלנטה, ואולי לא רק הרווח, אלא גם הגביע בעוד שבועיים.

חוליו ג'ונס
חוליו ג'ונס מדלג מעל גרין ביי. שני טאצ'דאונים, תשע תפיסות ל-180 יארדים ותחושה שהאליפסה הומצאה לכבודוצילום: Rob Carr/אי־אף־פי

2. המשחק השני של הערב, גמר ה-AFC  בין ניו אינגלנד לפיטסבורג, היה חד צדדי כמו זה שקדם לו, רק בסדר הפוך - הדומיננטיות של הפטריוטס לא התבהרה כבר מהפתיחה, אלא התעכבה להתגלות עד למחצית השנייה, מתחבאת באשליית המחצית ראשונה שהסתיימה ביתרון 9-17 בלבד. אם שעון החול של פיטסבורג נהפך עם בעיטת הפתיחה, ומכאן רק החלה להתקרב להפסד הצפוי, קצב זליגת הגרגירים הואץ עם הפציעה של ל'ביון בל בדרייב השלישי. הגנת ניו אינגלנד קנתה לעצמה שם ביכולת לעצור את האיום הגדול ביותר של היריבה. היתרון של פיטסבורג לעומת שאר יריבותיה של הפטריוטס העונה הוא בכך שהמפלצת שלה היא דו ראשית - בל על הקרקע, אנטוניו בראון באוויר. אם ניו אינגלנד חשבה שתצטרך לבחור את הרעל המועדף עליה, ההתלבטות נחסכה ממנה. גוף האדם עצר את בל, ניו אינגלנד כבר טיפלה בבראון. פיטסבורג התמכרה לבל בשני משחקי הפלייאוף הקודמים, מניחים אצלו את הכדור בתדירות יוצאת דופן. בהשפעת הסם שהוא בל, הרגישה בעננים. תוצאותיה ההרסניות של ההתמכרות התגלו רק כאשר לא יכולה היתה להמשיך ולהשתמש בו.

אחד המאפיינים הבולטים של ניו אינגלנד לאורך השנים הוא בהיותה שלם הגדול מסך חלקיו. כך עיצב אותה המאמן ביל בליצ'יק, בהקפדתו לשחרר שחקני מפתח ולמצוא להם חלקי חילוף. האסטרטגיה הזו ביצרה את מעמדו ככל יכול והדגישה את עליונותו על כל הקולגות שלו. אם כך, וכפי שהיטיב לזהות איאן אוקונור מ-ESPN, הפטריוטס מודל 2016 היא אולי הדוגמה המובהקת ביותר לרוח המועדון. צ'נדלר ג'ונס שוחרר במארס, ג'יימי קולינס הועבר לקליבלנד באוקטובר, רוב גרונקווסקי נעדר בגלל פציעה, טום בריידי הושעה מארבעת המשחקים הראשונים של העונה - והנה, למרות הכל, ניו אינגלנד בסופרבול בפעם השביעית ב-16 השנים האחרונות.

ל'ביון בל
ל'ביון בל לאחר ההפסד. הפציעה עצרה אותו, ניו אינגלנד טיפלה בבראוןצילום: Geoff Burke/רויטרס

אם הסוף ידוע מראש, כל שנשאר הוא ליהנות מהדרך. לזכותה של ניו אינגלנד ייאמר שלמרות העליונות המובנית שלה, היא לא מתחבאת מאחורי השמרנות שבהכרח תשרת אותה, אלא מקפידה לערבב את הקלפים כך שאלמנט ההפתעה יהיה לעד בצד שלה. הצפייה בה היא רכבת הרים של תרגילים, עם פיתולים בלתי צפויים של מהלכים ערמומיים.

מול בולטימור ב-2014 היא השתמשה במסירה של ג'וליאן אדלמן לדני אמנדולה כדי לחזור למשחק. הפעם היא אפילו לא היתה חייבת לפעול מחוץ לשבלונה - בריידי כבר השלים 14 מסירות ל-175 יארדים - אך בכל זאת עשתה זאת, לא עומדת בפיתוי הגאונות של עצמה. הטאצ'דאון השני שלה במשחק היה פלי-פליקר מרהיב, במהלכו בריידי השאיר את הכדור לדיון לואיס רק כדי שזה יחזיר אותו אליו בדיוק כשהסייפטי מייק מיצ'ל בלע את הפיתיון והתכונן למהלך ריצה שלא היה. הרחש שעבר בקהל ברגע שלואיס הסתובב לאחור והחזיר את הכדור לבריידי היה מצמרר, התענגות ילדותית על היסוד המשפיל שבעצם ההטעיה. האוהדים היו הראשונים לזהות מה הולך לקרות - מסירה לכריס הוגאן שנותר לא מכוסה - ורק אחריהם הבינה ההגנה של פיטסבורג כי נתפסה עם המכנסיים למטה. מהלכים מהסוג הזה מאששים את התפישה הרווחת שניו אינגנלד מנצחת לא רק כי היא טובה יותר, אלא בעיקר כי היא יודעת מתי, ואיך, ללחוץ על ההדק. היא לא מנצחת רק בכוח הזרוע, אלא גם בשכל.

דובר על כך שבריידי של 2016 יהיה מונע מהרצון לנקום, תגובה להשעייתו מארבעת המשחקים הראשונים של העונה בעקבות חלקו בפרשת "Deflategate". ההנחה הזאת עושה עוול לבריידי - בין אם נעשה לו עוול שראוי לנקום עליו או לא - במובן שהיא מוסיפה למשוואת המצוינת שלו מניע רגשי, כאילו הוא צריך לחוש פגוע כדי להביא את עצמו לשיא. בריידי לא נוקם באף אחד העונה. הוא פשוט בריידי.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ