בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלוג הפוטבול

הפרש הבודד של הפוטבול האמריקאי זוכה לנחלה משלו

דרו בריס לא מעוטר כמו בריידי ולא מהפכן כמו יונייטס, אבל שיא היארדים שקבע השבוע מכבד את הגדולה שלו. וגם: בזמן של'ביון בל מחרים את פיטסבורג, ג'יימס קונר נתן את משחק חייו עם מול אטלנטה, שעלול להיזכר רק כאתנחתא מאולצת

7תגובות
דרו בריס חוגג את שיא היארדים. לא תמיד ניצח, אבל ניצח לאורך זמן
Butch Dill/אי־פי

1. ניו אורלינס (1-4) – וושינגטון (2-2) 19-43
שלושה חודשים לפני יום הולדתו ה-40, הקריירה של דרו בריס כבר ארוכה מספיק בשביל לכבד אותו בשיאים כמותיים. להבדיל משיאים על טווחי זמן נקודתיים כמו עונה או משחק, הם לא מסגירים עליונות אקטואלית אבל כן מספרים סיפור שלם.

החוכמה היא לא רק לשבור את השיא, אלא לעשות זאת בסטייל. יש אנשים שיש להם את זה, שכמו מתוקף חוש שישי – שלהם או אולי של המשחק עצמו – הם עושים זאת ברגע הנכון. החבטה ה-3,000 בקריירה של דרק ג'טר היתה הום ראן, ובריס חלף על פני פייטון מאנינג עם טאצ'דאון של 63 יארדים לטרה'קוון סמית'. מעתה, בכל פעם שמישהו יתעניין בשאלה מי מסר להכי הרבה יארדים מאז המצאת המשחק, הוא יגלה שבריס (72,103), וזה חייב להיות שווה משהו במשחק שסופר הכל.

כל שיא מכבד את בעליו, אבל זה ששייך החל מהלילה לבריס מכבד את בעליו במיוחד. להבדיל משיאן הזכיות בסופרבול, או הקוורטרבק שניצח בהכי הרבה משחקים – הישגים תלויי משתנים קבוצתיים – בכדי להחזיק בשיא היארדים אדם לא צריך, בגדול, יותר מאשר את עצמו. זה נשמע אגואיסטי, אבל זה גם הירואי - כי מה הוא בריס לאורך הקריירה הנפלאה שלו אם לא פרש בודד; אדם שהתמודד במשך שנים עם מגרעות אישיות (קומתו הנמוכה שהובילה בתחילת הדרך לחשש שמא לא יצליח לראות מה מתחולל מאחורי קו ההתנגשות) וקבוצתיות (ניו אורלינס נטולת ההגנה במשך שנים רבות) והכריע אותן. הוא אולי לא תמיד ניצח כאן ועכשיו – רק אליפות אחת – אבל הוא בהחלט ניצח לאורך זמן. לבריס לא יהיו הטבעות שיש לטום בריידי, הוא חסר את החשיבות המהפכנית שהיתה לג'וני יונייטס בשעתו ואין מי שיטען שהוא מוכשר ברמתו של ארון רוג'רס. הוא פשוט המשחק בצורתו האסתטית ביותר, וטוב שיש מי שיושב וסופר, זוכר ושומר, כדי להעניק לו את אחת מהפסגות של המשחק, כי מגיעה לו הנחלה הזו.

בריס - דלג

2. פיטסבורג (1-2-2) – אטלנטה (4-1) 17-41
ההחלטה של ל'ביון בל להחרים את משחקיה של פיטסבורג היא אישית ביסודה, אבל ב-NFL גם הדברים האישיים מהדהדים בחללים רחבים יותר כמו חדר ההלבשה. כשבל מחרים משחקים בתביעה לחוזה חדש או שחרור לקבוצה אחרת הוא דואג לעצמו, אבל גם במחיר חבריו, חלקם בשנה האחרונה לחוזה בעצמם, הנאלצים להסתדר ללא שחקן שלבטח יכול היה לסייע להם. לא מסייעת אסטרטגיית ניהול הסכסוך של בל, שפותח את כל הקלפים ברשתות החברתיות אבל מסתיר את רובם מחבריו לשעבר. הכל יוצר תחושה של ריחוק, שלא לומר חוסר תום לב. בחודש שעבר צוטט מרקיס פאונסי, הסנטר של הקבוצה, באומרו כי נמאס לו "לשחק מחבואים" עם בל. שחקנים נוספים הביעו תרעומת על כך שבל לא מתקשר איתם ומודיע מתי בכוונתו לחזור, אפילו יהיה בשבוע העשירי. לתחושתם, בדרישתו לדמי כופר מההנהלה, בל לקח גם אותם כבני ערובה.

פיטסבורג ובל הם אולי צפון ודרום קוריאה של ה-NFL, אבל גם ביניהם עוד ייתכן שלום קר. על פי דיווחים בשבוע החולף, הרץ האחורי יחזור לאימונים בשבוע השביעי, החופשי של הקבוצה, וימשיך מהמקום בו הפסיק. אלא שעד שבל יזוהה על ידי שני עדים במתחם האימונים של הסטילרס, יש לקחת את הדברים בעירבון מוגבל. זו עלולה להיות, בהיעדר מלה מתאימה יותר, עוד הטרלה מבית היוצר של אמן ההטעיות. כשם שאיש על המגרש לא יודע להעריך מתי בל מאיץ ומתי הוא משתהה רק לצורך מציאת נתיב טוב יותר, כך גם מחוצה לו קשה לחזות את צעדיו - בל מוצץ כל רגע מהסיטואציה, שואף להביא אותה לסיום אבל גם להתענג על הצורך ההולך וגובר של הקבוצה בו בעקבות פתיחת העונה הלא משכנעת. 

בהפסד לבולטימור בשבוע שעבר השיגה פיטסבורג 19 יארדים על הקרקע. אם בימיו של בל הדרך לחשב את היארדים שלו היתה למנות את המרחק מנקודת ההתחלה של הדרייב ועד לסופו, אז בכדי למדוד את ערכו של בל בהיעדרו צריך רק להסתכל על מה שעשה מחליפו, ג'יימס קונר. אחרי הופעה מרשימה בשבוע הראשון מול קליבלנד, ומתוך השאיפה להרגיש שיהיה בסדר, התפתו רבים להכריז שקונר נכנס לנעליו של בל. שלושה שבועות מאוחר יותר, ואחרי שמשחק הריצה של פיטסבורג הצטמצם ממספיק בהחלט ללא קיים, הדברים נשמעים מעט אחרת. כאשר בן רות'ליסברגר נשאל האם הקבוצה יכולה להגיע לפלייאוף גם ללא בל, ענה בנחרצות ש"בהחלט". הוא השיב כך כי תשובה אחרת היא בלתי אפשרית, אבל גם כי הקוורטרבק יודע שעל פי כל היגיון לפיטסבורג אין תקומה ללא בל, ולכן זו דווקא תהיה הזדמנות נהדרת להביע תמיכה בקונר - אדם שלא ביקש להתהלך בעולם בנעליו של בל אבל גם לא יתנגד להיות הרץ הפותח של הסטילרס.

בל - דלג

מול אטלנטה, בסמיכות מושלמת לדיווחים על הפשרה בגזרה של בל, נתן קונר את משחק חייו. זה קל כשההגנה ממול מתעסקת פחות בפוטבול ויותר בהמחזה של קריעת ים סוף, כשהיא בתפקיד הים. ללא גריידי ג'ארט, דיון ג'ונס, ריקרדו אלן וקיאנו ניל הפצועים, הובקע חור במרכז הגנה של אטלנטה, ודרכו השתחל קונר. הדרייב הראשון של פיטסבורג במשחק הסתיים בטאצ'דאון, כש-72 מהיארדים (ו-99 מ-112 הראשונים במשחק) רשומים על שמו של קונר. זה היה החיקוי הטוב ביותר שהוא יכול היה להעמיד לבל, שחקן ורסטילי ואיום כפול שפיטסבורג נהנתה ממנו הן כרץ והן כתופס. כמו בל, קונר רץ בחמקמקות ל-29 יארדים דרך האמצע, ומיד לאחר מכן תפס מסירת סקרין ל-30 יארדים. הדרייב הסתיים לא לפני שקונר הוכיח שהוא לא רק רץ למרחקים ארוכים, אלא גם אחד שיודע לחצוב את דרכו מבעד לקיר בקרבת האנדזון, לכאורה מיומנות סותרת. רות'ליסברגר הניח את הכדור אצל קונר בשלושת המהלכים האחרונים בדרייב, וצפה בו אוכל יארד ועוד יארד, סופג תיקול ועוד תיקול, עד שהגיע למטרה - טאצ'דאון. המגע בין קונר להגנה הרכה של אטלנטה היה לא הוגן. מצד אחד אדם שהבין שזו אולי ההזדמנות האחרונה, ומנגד - אנשים שאולי מבינים משהו, אבל אין להם את היכולת לעשות עם זה הרבה. פיטסבורג הוליכה 0-13 על אטלנטה למרות שרות'ליסברגר עדיין לא איפס את הזרוע וגם אנטוניו בראון נראה קצת מנותק מהמשחק. בעבר, בימים כאלה בדיוק, פיטסבורג יכולה היתה לבנות על בל שיעשה את העבודה. מול אטלנטה העניק לה קונר את אותה תעודת ביטוח.

ג'יימס קונור חולף על פני אטלנטה. המחזה של קריעת ים סוף
Philip G. Pavely/רויטרס

קונר איפשר למשחק להתקיים בלעדיו ברבע השני, אך חזר לעצב אותו כרצונו לאחר המחצית. המהלך היפה ביותר שלו במשחק הגיע כאשר קיבל מסירה מרות'ליסברגר והצליח לצבור 20 יארדים לאחר המגע הראשון של שחקן ההגנה. שישה שחקנים שונים של אטלנטה הניחו על קונר את היד לפני שהצליחו להכניע אותו. רץ טוב הופך שני יארדים לארבעה, ארבעה לשמונה ושמונה ל-30. הוא לוקח את מה שנראה שאפשרי, ובדיוק כשנדמה שהוכרע והוא בדרך לקרקע - מוסיף את מה שנדמה לבלתי אפשרי. דרושות לשם כך תכונות פיזיות מנוגדות כמו עוצמה וחמקמקות, אבל גם מצב תודעתי. קונר שיחק מול אטלנטה כמי שנחוש לפזר את הערפל והספק שליוו אותו מתחילת העונה, דווקא בגלל שיכול להיות שכבר לא תהיה עוד הזדמנות. אם אמנם ייזכר כאתנחתא מאולצת עד להשגת הפיוס המיוחל עם בל, הוא יצבע את התקופה בצבעים היפים ביותר שבכן הציור שלו.

הייחוד של רץ אחורי, לעומת קוורטרבק או תופס, היא שאת המיומנות שלו ניתן להצליב עם תכונת אופי כמו נחישות, שזה משהו שכולם רוצים להתהדר בו. כשרץ אחורי מבצע את עבודתו, אפשר בקלות לייצר הקבלה בין ביצועיו לאופיו ולהקיש מכך שמי שחזק מספיק כדי לשאת את הכדור על מגרש פוטבול הוא בהכרח אדם כזה גם מחוצה לו. מפתה להכניס גם את קונר למשבצת הזאת, ואחרי ערב שיא של 110 יארדים על הקרקע ו-75 נוספים בתפיסה לומר שהוא אדם שפשוט לא יוותר בקלות. אבל קונר הוא באמת כזה, והוא לא זקוק לככה וככה יארדים מול אטלנטה כדי להוכיח את זה. שלוש שנים אחרי שניצח את מחלת הסרטן, הכל קטן עליו, ואם בל רוצה לבוא ולהושיט לו יד - הוא מוזמן.

קונר - דלג

3. פילדלפיה (3-2) – מינסוטה (1-2-2) 23-21
למייק זימר אין הרבה סנטימנטים, ואת המעט שיש לו הוא לא שומר לבועט שנה ראשונה שמציג עצמו לקבוצתו החדשה עם שלוש החמצות מול היריבה הגדולה מכולן. אחרי שדניאל קרלסון החטיא שלוש בעיטות מול גרין ביי במחזור השני, זו היתה מינסוטה שבעטה בו ושלחה אותו לשוק החופשי בלי מכתב המלצה. זימר יכול היה לשמן את דרכו של קרלסון החוצה בכמה מלים טובות, אבל יכול היה גם שלא. כשנשאל על ידי אחד הכתבים מה הוביל לשחרורו של קרלסון, ענה מאמן מינסוטה בשאלה משלו – "האם ראית את המשחק?". האם זו היתה החלטה קלה? "כן, זה היה די קל".

כך, בדם קר, עם מלים שיכולות להרוג קריירה, הזכיר זימר פעם נוספת במה דברים אמורים ב-NFL - זו ליגה של שורה תחתונה, וסבלנות היא מצריך נדיר שמרוויחים ביושר. יש אולי קבוצות שיכולות להרשות לעצמן את כאבי הגדילה של הבועט, אבל מינסוטה היא לא אחת מהן. היא רצינית מדי. יש לה מספיק חלקים מתפקדים במכונה - קוורטרבק כמו קירק קאזינס, תופסים כמו אדם ת'ילן וסטפון דיגס, הגנה שבסופו של דבר תתעשת – מכדי שתיפול על פעולות שבעולם המושגים של הליגה נחשבות לאלמנטאריות כמו בעיטות מ-49, 48 ו-35 יארדים.

דניאל קרלסון בועט. הבין מהר מאוד שזאת ליגה של שורה תחתונה
Ron Chenoy/רויטרס

כעבור 24 שעות החתימה מינסוטה את דן ביילי, הבועט המוערך שנחתך מדאלאס במהלך הפגרה אחרי עונה בינונית ראשונה בקריירה. לכאורה אין הבדל בין בעיטות שמחמיץ רוקי לאלו שמחמיץ בועט בן 30, פרט לטעם הלוואי שנשאר. כשביילי החמיץ את שני הניסיונות הראשונים מול פילדלפיה (מ-28 ו-45 יארדים), לא היה למינסוטה מה לעשות בנידון אלא להפנות מבט מיואש כלפי מעלה ולקוות שבכל זאת תמצא את הדרך לנצח. הרי כל קבוצה, אולי פרט לבולטימור עם ג'סטין טאקר, תשמח שביילי יבעט בשמה את הכדור. יותר מאותות אזהרה, הפספוסים של ביילי הרגישו כמו נקמנות של הקארמה שהתעקשה להזכיר למינסוטה שכולנו בני אדם ושאולי היתה נמהרת מדי עם קרלסון. אחרי הכל הוא מספיק מצא חן בעיניה בכדי שתבצע עסקה ותטפס במעלה הדראפט האחרון כדי להבטיח את שירותיו. הבדל נוסף בין השניים, וזו כבר חוכמה בדיעבד, היא שברגע האמת, ביילי קבר שער שדה מ-52 יארדים, העלה את מינסוטה ליתרון 14-23 והבטיח מעשית את הניצחון על פילדלפיה. קרלסון החמיץ ומצא את עצמו בלי עבודה. ביילי החמיץ כדי שעכשיו אפשר יהיה לספר איך ידע להתעשת.

אבל היה גם משחק מסביב לבעיטות, וכשהאבק שקע מינסוטה ניצחה. לפילדלפיה יש את הגנת הריצה הטובה בליגה, אבל זה לא אומר כלום למינסוטה. קודם שיסבירו לה מה זו ריצה בכלל, ואז היא אולי תתרשם ממישהי שיש לה את הגנת הריצה הטובה ביותר. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הגנת ריצה מצוינת היא בעזרת משחק ריצה מצוין, והשנייה – בלי משחק ריצה בכלל. אם לא מבינים מה הבעיה אז אין בעיה. מינסוטה השיגה בממוצע 63 יארדים על הקרקע בארבעת המשחקים הראשונים והרץ האחורי המדובר שלה (דלווין קוק) שיחק שבעה משחקים והחמיץ 14 בשל פציעות. מינסוטה משתמשת בלאטוויוס מארי ורוק תומאס לא מתוך תקווה שיצא מכך משהו טוב, אלא כי מוכרחים לפחות לנסות מפעם לפעם. כך גם הגמול לו היא מצפה הוא בהתאם – 3.8 יארדים בממוצע לנשיאה (המספרים של מארי מול פילדלפיה) זה מתחת לסטנדרט ב-NFL, אבל בכל זאת משהו בסטנדרטים של הוויקינגס.

על החסך באספקט אחד של המשחק מינסוטה מפצה בדגש מוגזם באספקט אחר. כשקאזינס רוצה לקדם את הכדור הוא חוזר לת'ילן ודיגס, אולי צמד התופסים הטוב בליגה כיום. הזרוע של קאזינס לוהטת מתחילת העונה, והוא מוכן לשלם את המחיר בשביל האמנות שלו. פעם אחר פעם הוא השלים מסירות בצל הסכנה, כששחקני ההגנה קרובים אליו כל כך שהוא יכול ממש להריח מה הם אכלו בבוקר. קאזינס הקריב את עצמו בשביל לאפשר לת'ילן ודיגס עוד שבריר שנייה להשתחרר מהקורנרים של פילדלפיה, ולא משנה המחיר. כל מאבק בין מגנים לתופסים נוטה בבירור לטובת האחרונים ככל שהדרייב מתארך, ובמיוחד כשמדובר בתופסים כמו ת'ילן ודיגס. עוזר לקוורטרבק להאריך מהלך כאשר הליגה מגנה עליו בחוקים והלך רוח שהופכים תיקול נקי כמו זה של מייקל בנט לעבירה שדינה 15 יארדים, אבל זו ביורוקרטיה בלבד. ברגע האמת, הקוורטרבק צריך קודם כל להתגבר על הפחד האינסטינקטיבי. אם קאזינס יחטוף זעזוע מוח או ישבור את היד זה כבר לא ישנה לו שהשופטים העניקו לקבוצה 15 יארדים. וקאזינס מתגבר על הפחד הזה. התחושה שנוצרה היא שפלטשר קוקס ושותפיו לקו ההגנה של פילדלפיה רחוקים מילימטרים מלקרקף את קאזינס, רק כדי שהוא יבוז להם ולסכנה ויצליח בסופו של דבר לשחרר את הכדור. או אז יגלה ששחקני קו ההגנה יכולים אולי להתקרב אליו, אבל הסקנדרי של פילדלפיה לא מסוגל לעמוד בקצב של התופסים שלו.

החדשות הטובות באמת מגיעות מההגנה. אחרי ארבעה משחקים במהלכם מינסוטה ספגה בממוצע 12 נקודות יותר מאשר בעונה שעברה, הדברים, אולי, מתחילים להתיישר. אולי זה בגלל שהכל יחסי בחיים, ובהשוואה לראמס (מולם שיחקו בשבוע שעבר) כל דבר נראה כמו התקפת תיכונים שניתן להכיל. אברסון גריפין עדיין חסר, אבל המחליף שלו, סטיבן ווידרלי, חמק מליין ג'ונסון והגיע לוונץ כדי לגנוב ממנו את הכדור. קו ההתקפה של פילדלפיה לא מזכיר את זה של העונה שעברה, אבל הוא עדיין נחשב לתו תקן והבקעתו – להישג. פאמבל נוסף הושג רגע לפני שג'יי אג'אי נכנס לאנדזון. ארבעה שבועות שההגנה היא נטל שההתקפה של מינסוטה סוחבת על הגב. הפעם היוצרות התהפכו.

קאזינס - דלג

הכדור שווידרלי עקר מוונץ נחת בחיקו של לינבל ג'וזף, מהאנשים הגדולים ביותר ב-NFL. הוא שוקל 150 קילו ביום טוב, והוא העביר למעלה משבע שנים ב-NFL בלי לדעת איך זה מרגיש לרוץ עם הכדור. בקלילות מפתיעה, ממש האיילה הכבדה בעולם, ג'וזף החזיר את הכדור כל הדרך לטאצ'דאון הראשון בחייו. 63 יארדים הוא רץ, בדיוק כמו המרחק הממוצע למשחק שצברו כל הרצים האחוריים האתלטיים פי כמה של מינסוטה. זה יופיו של המשחק, שטומן בחובו כל כך הרבה סיטואציות המאפשרות לכפר על בעיות בשדות אחרים. כשהמשחק חודש וההגנה של מינסוטה נדרשה לשוב למגרש, ג'וזף לא היה שם. הוא ישב על הספסל ושאף בכבדות ממסכת החמצן. לראשו רשת שיער ו...משקפי שמש. זו מרכז הבמה והיא מעולם לא היתה לרשותו. הוא לא יפספס את ההזדמנות להעלות הצגה.

מינסוטה - דלג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#