בלוג הפוטבול |

הטבע נתן לאודל בקהאם ג'וניור שתי ידיים, אבל הוא צריך רק אחת

התופס של ניו יורק ג'איינטס, החבר הטוב ביותר של הקוורטרבק, אפילו לא צריך שתי ידיים כדי להפוך מסירה לא טובה לטאצ'דאון. משרד הפטנטים האמריקאי כבר בהיכון

ניר צדוק
ניר צדוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אודל בקהאם ג'וניור
אודל בקהאם ג'וניור. לקח משחק שהתנהל בקשיחות, רווי בתיקולים וקרבות מגע, ובזק מעליו את הקסם האישי שלוצילום: Noah K. Murray/רויטרס
ניר צדוק
ניר צדוק

1. זה היה ניצחון שהושג בדרכים שגרתיות, קורס בבית ספר גבוה לפוטבול, אך הוא נחתם בפעולה שאי אפשר ללמד. במשך 54 דקות ועשר שניות כתשה ניו יורק ג'איינטס את דטרויט בנחישות ועקביות, כמים שחוצבים בסלע; לא היו שם אפקטים מיוחדים, רק המצרכים הבסיסיים הדרושים להכרעה.

היה להם הכל מהכל, ובעיקר - במידה הנכונה. כל אחד תרם את חלקו בפרופורציה הדרושה להצלחה. לשם שינוי, נהנו הג'איינטס מתפוקה ראויה על הקרקע, משיגים 114 יארדים בריצה, יותר מאשר ב-11 מ-13 משחקיהם הקודמים. המשחק נטול הטעויות של איליי מאנינג (20 מ-28, 201 יארדים ושני טאצ'דאונים) לא היה מתאפשר אלמלא הגיחות המוצלחות של פול פרקינס, מה שהכריח דטרויט לשבור את הראש בתחום שלא הדאיג את קודומותיה. התקפה אידיאלית מושתתת על יחסי גומלין בין ריצה למסירה, אך לצערו של מאנינג הוא הורגל לכך שעליו להציל את העולם של הג'איינטס בתדירות שבה קוורטרבקים אחרים שותים גייטורייד. האפשרות הנדירה לחלוק בנטל זיקקה ממנו את המיטב. הפאזה האחראית, המינורית משהו, דווקא הולמת את מאנינג, קוורטרבק שנדרש יותר מדי פעמים להתחכך בגבולות היכולת שלו. גם לו מגיע לפעמים להשאיר את הכדור בידיים של הרץ האחורי, להתרווח לאחור ולצפות בו נושא את ההתקפה על גבו.

והיתה ההגנה, פאר היצירה של הג'איינטס העונה, החוליה שהופכת אותה לקבוצה שיש לה סיכוי מול כל יריבה. מי שכבר יצליח להתגבר, עם הלשון בחוץ, על דיימון הריסון, אוליבייה ורנון ודווין קנארד, יגלה מאחוריהם סקנדרי בראשות לנדון קולינס ואיליי אפל, שהצליחו להשכיח את הפציעה של ג'נוריס ג'נקינס המצוין בתחילת המשחק. גולדן טייט, התופס של דטרויט, לא מבין עד עכשיו מאיפה בדיוק הגיח אפל, ברגע האחרון ממש, כדי למנוע ממנו טאצ'דאון באחת מפעולות ההגנה היפות של השנה. הג'איינטס הצליחו לתקוע טריז בין מת'יו סטאפורד לתופסים שלו, מוציאים מכלל שימוש את אחד הקוורטרבקים הטובים בליגה.

ואחרי הכל, זה הספיק לג'איינטס רק ליתרון 6-10, פחות משש דקות לסיום. כדי לברוח עם המשחק צריך משהו מיוחד. כמו פאנץ' שמגיע בתזמון מושלם, אודל בקהאם ג'וניור נגע במשחק ברגע הנכון. הפועלים השחורים סיימו להקים את הבמה, ופינו מקום לכוכב. כולם מקצוענים ומומחים בתחומם, אך רק בקהאם נראה בשיאו כמי שגדול מהמשחק עצמו. הוא לא כאן כדי לשחק פוטבול, אלא להפך - הפוטבול כאן כדי שיהיה לבקהאם מה לשחק, פלטפורמה פופולארית להציג את היכולות שלו. מבחוץ כולם אותו דבר, מכוסים קסדות ומגנים, אבל בקהאם בכל זאת שונה. מספר החולצה שלו מבדיל אותו מאחרים, אך אין בו צורך. כשהכדור מגיע אליו, ברור שמדובר במשהו אחר.

בקהאם לקח משחק שהתנהל בקשיחות, רווי בתיקולים וקרבות מגע, ובזק מעליו את הקסם האישי שלו. והוא אפילו לא נדרש לשתי ידיים לשם כך. במצב של דאון שלישי ויארד אחד בקרבת האנדזון של הליונס, מאנינג מסר כדור רחוק ממושלם שלא היתה לבקהאם שום דרך לתפוס בשתי ידיים. אבל זה בדיוק העניין - בקהאם לא צריך שתי ידיים כדי להתנהל בעולם הקשוח שנקרא מגרש פוטבול. הוא מסוגל לבצע בהצלחה את אחד התפקידים הקשים ביותר בעולם הספורט עם 50% מהכלים שהטבע והחוקה העניקו לו. אז הוא פשוט שלח יד אחת, ערסל את הכדור, והפך מסירה לא טובה לטאצ'דאון שסגר את הסיפור. בקהאם הוא חברו הטוב ביותר של הקוורטרבק; מה מוסר, אדם שמומחיותו נמדדת בדיוק של סנטימטרים, יכול לבקש יותר מאדם שמסוגל להרחיב את הרדיוס במטרים שלמים?

טוב יעשה בקהאם אם יגיש למשרד הפטנטים האמריקאי בקשה לקניין רוחני על תפיסת כדור ביד אחת. עשו זאת לפניו ויעשו זאת אחריו, אך נדמה שמעולם לא התקיימה הלימה שכזאת בין ספורטאי לפעולה. בקהאם לוקח את מה שנראה כבלתי אפשרי והופך אותו לאפשרי. הוא חלום שמתרחש במציאות.

2. דנוור הוא המקום היחיד על פני כדור הארץ בו טום בריידי מפסיד יותר מאשר מנצח - רק פעמיים בתשעה משחקים עד יום ראשון. משחק במייל היי הוא האתגר האחרון שהענף יכול להציע בפניו. את השאר כבר פיצח.

הפרישה של פייטון מאנינג, והחלפתו בטרבור סימיאן האלמוני, עקרה מהמפגש את אלמנט הדו-קרב שאפיין אותו בשנים האחרונות. ההילה שעטפה את מאנינג מיקדה את תשומת הלב במאבק שלא היה קיים באמת. בריידי היה ועודנו קוורטרבק בשיא אונו, בעוד מאנינג היה בעונה שעברה צל כבד של עצמו. עתה, בהיעדר פיגורה שוות ערך מן העבר השני, ניו אינגלנד ודנוור הוצגו כפי שהן באמת - האחת קבוצה עם קוורטרבק של פעם בחיים, השנייה הגנתית בראשות וון מילר, שעדיין מסתובב עם חתיכות של בריידי בין הטוחנות, זכר לגמר ה-AFC בעונה שעברה. להבדיל מ"בריידי נגד מאנינג", "בריידי נגד מילר" היא כותרת נכונה יותר, שמדגישה את הכוחות המנוגדים שמניעים את הקבוצות - אסתטיקה מול אגרסיביות, יצירה מול עצירה.

בריידי התחיל את המשחק כמו מאנינג אחרי הפרישה - 0 מ-6 ברבע הראשון, הפתיחה הגרועה ביותר שלו מזה 13 שנה. אולי היתה זו מחווה מיוחדת למאנינג. הוא התאושש עם ארבע מארבע בדרייב שהסתיים בטאצ'דאון, תוחם את חולשתו לרבע אחד בדיוק. גם בגיל 39, 15 דקות, לא יותר, זה כל מה שבריידי מוכן לתת.

הפתיחה המהוססת של מספר 12 הדגישה דווקא את חוסר האונים ההתקפי של דנוור, שקיבלה הזדמנות שהיא מצטערת שניתנה לה - להשתלט על המשחק. היא הוכיחה שהיא פשוט לא מסוגלת. תרם לכך איבוד שטותי של ג'ורדן נורווד בבעיטת הרחקה, אך דנוור שילמה את המחיר על מה שעשתה עם הכדור, לא בלעדיו. קשה להאשים בכך את סימיאן, שפועל בתנאים בלתי אפשריים: ללא משחק ריצה (58 יארדים בלבד ב-17 ניסיונות) או קו התקפה ראוי (ארבע הפלות לאיבוד יארדים), דנוור פיתחה תלות חסרת פרופורציות בקוורטרבק שלא ערוך לחשיפה הזאת.

סימיאן אמור היה להיות תואם מאנינג בעונה שעברה - אחד שמטרתו לפעול בתוך מסגרת ברורה ולהימנע מטעויות. הכישלון על הקרקע והחריקות בהגנה הכריחו את סימיאן לצאת מעורו. כאן מתחיל הפרדוקס של הברונקוס: בניצחונות, סימיאן מוסר 32.8 מסירות למשחק. בהפסדים, 42.4. במלים אחרות: כשהדברים משתבשים, דנוור נדרשת להשתמש יותר בסימיאן, אך זה לא משרת אותה. היא לא מסוגלת לנצח בלי סימיאן, והיא לא מסוגלת לנצח איתו.

כקבוצה נטולת כוח אש, דנוור לא יכולה להרשות לעצמה לעשות טעויות. הגדלת נפח העבודה של סימיאן מגדילה בהכרח גם את ההסתברות לשגיאות, כמו האינטרספשן שהוביל לטאצ'דאון היחיד של הפטריוטס במשחק. ללא מוצא מהקשיים של עצמה, הפכה דנוור מאלופה לקבוצה בינונית במאזן 6-8 שכל מה שיש לה להציע מול יריבה רצינית הוא שלוש נקודות.

טום בריידי מול דנוור. התחיל את המשחק כמו מאנינג אחרי הפרישהצילום: Ron Chenoy/רויטרס

3. את התצוגה המושלמת של מחזור סיפק דאק פרסקוט. שבוע אחרי הופעה חלשה מול הג'איינטס, הקוורטרבק של דאלאס התאושש וחנק את הספקולציה הקלושה על אפשרות חזרתו של טוני רומו. עם 88.9% דיוק בניצחון על טמפה ביי, הנתון השני בגובהו בהיסטוריה עם 30 מסירות לפחות, פרסקוט הוכיח פעם נוספת שאסור לשפוט אותו לפי תעודת הזהות. נכון, הוא קוורטרבק שנה ראשונה, אבל זה מתברר רק בחיפוש במסד הנתונים של הליגה. על המגרש, היכן שהדברים חשובים באמת, הוא מתנהל בקור רוח, מנצל באופן אולטימטיבי את שכבת ההגנה של קו ההתקפה.

התנאים אולי אופטימלים, אבל הם לא חד צדדיים. קו ההתקפה שומר על הקוורטרבק, אבל גם ההפך הוא הנכון. שחקן יציב גורם גם לקו ההתקפה להיראות טוב בכך שהוא מקבל את ההחלטות הנכונות ולא מכביד עליו. אם פרסקוט לא היה יודע מה לעשות עם הזמן שמוענק לו, גם הדיון סביב קו ההתקפה של הקאובויס היה בהכרח שונה. בעצם העובדה שהופל שלוש פעמים לאיבוד יארדים, ובכל זאת סיים את המשחק עם 32 מ-36, פרסקוט הצליח לבודד את עצמו במעט מהאנשים ששומרים עליו. הנה, גילו כולם, הוא מסוגל לחטוף מכות, ובכל זאת להישאר בחיים. הוא ילד גדול.

קל להיעלם מתחת לרדאר בדאלאס. הסנסציה של פרסקוט ואיזיקאל אליוט (עוד תצוגת שיא של 159 יארדים) כה גדולה, עד שהיא מאפילה לא פעם על תרומתם של אחרים. ההגנה של הקאובויס השתפרה פלאים העונה, ולא מדובר רק בסקנדרי הפגיע מהעונה שעברה שנראה לפתע כמו כיפת ברזל עם קסדה. דייויד אירווינג כרסם כמעט בכוחות עצמו את הביצורים סביב ג'יימיס ווינסטון, וחיסל את הדרייבים האחרונים של הבאקנירס עם סאק ופגיעה בידו של הקוורטרבק שגרמה לכדור לסטות ממסלולו ולנחות בידיים של ג'ף הית'. במלותיו של טוד ארצ'ר מ-ESPN, אירווינג של הרבע האחרון היה כמו "גדולי שחקני קו ההגנה של הקאובויס בכל הזמנים". "רציתי שיראה אותי", אמר על הלחץ שהפעיל על ווינסטון, והוא הצליח מעל למצופה. לא רק ווינסטון ראה את אירווינג. העולם כולו ראה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

ליד בית הספר רוב בטקסס, היום

גם הטבח בטקסס לא ישנה את עמדת השופטים השמרנים בעליון בארה"ב

Hand drawn pregnant woman belly, Vector sketch isolated on white background, Line art illustration

בניגוד לכל מה שדמיינתי, יש לי ילד אחד חי וכך זה יישאר

מסעדת קוקו תאי

זו לא באמת מסעדה. זה מקום בחוף הים שבו מופיעים כוכבי ריאליטי

Businesswoman and businessman HR manager interviewing woman. Candidate female sitting her back to camera, focus on her, close up rear view, interviewers on background. Human resources, hiring concept

לפני ראיון עבודה בזום, היא קיבלה מייל: "מגזר ערבי, גם קושי בשפה"

ריקי ג'רווייס במופע החדש שלו בנטפליקס. פאנצ'ים צפויים ורעילים

אין סיבה להיעלב ממנו. בסוף הוא קומיקאי שמספר בדיחות וזהו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"