בלוג הפוטבול |

אלה שעוברים פציעה קשה באצילות ובשקט, ואלה שעם אצבע משולשת

טיילר אייפרט שבר את הקרסול בצורה מחרידה והאפיל על כל הטאצ'דאונים במשחק בין אטלנטה לסינסינסטי, ארל תומאס שבר את הרגל ולא הסתיר את הכעס על קבוצתו. וגם - מה שעולה לקירק קאזינס במאמץ, בא לג'ארד גוף בקלות

ניר צדוק
ניר צדוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
תומאס מורד מהמגרש, ומפנה אצבע משולשת לספסלו. הפך בן רגע לסחורה פגומה
תומאס מורד מהמגרש, ומפנה אצבע משולשת לספסלו. מהאחרונים בליגה שיכול היה להרשות לעצמו להיפצע, ובכל זאת נפצעצילום: Mark J. Rebilas/רויטרס
ניר צדוק
ניר צדוק

1. אטלנטה (3-1) - סינסינטי (1-3) 37-36
נכון לשבוע הרביעי של העונה, אטלנטה היא שילוב הרסני ומרהיב, תלוי בנקודת ההשקפה, בין התקפה בלתי ניתנת לעצירה להגנה שמקום הימצאותה לא נודע. הפער העצום בין מה שהפלקונס מסוגלים לעשות בצד אחד של המגרש למה שהם לא מסוגלים בצדו השני מבטיח שתמשיך לנוע על הגבול הדק שבין פוטבול למשחק מחשב.

הדיסוננס בין ההתקפה להגנה הופך את הקוורטרבק מאט ריאן למקבץ רגעי שיא אנושי, רק בלי הסוף הטוב. שבוע אחרי שהפסידה לניו אורלינס בהארכה למרות חמישה טאצ'דאונים של ריאן, אטלנטה נכנעה גם לבנגלס בעקבות טאצ'דאון שבע שניות לסיום. במקום שתספר על הגבורה שלו, השורה הסטטיסטית הנפלאה של ריאן - 419 יארדים ב-74.3% דיוק ושלושה טאצ'דאונים - רק מדגישה את חוסר האונים של ההגנה. כשגם השלמות לא מספיקה, אתה בבעיה. סינסינטי סיימה את המחצית הראשונה ללא איבודים, בעיטות שדה או בעיטות הרחקה. ארבעה דרייבים, ארבעה טאצ'דאונים - שלמות שלא השיגה מאז 1991. בדרייב האחרון של המשחק, ההגנה של אטלנטה נכשלה פעמיים במצב של דאון רביעי בדרך אל הסוף האופייני והבלתי נמנע.

לצערה של אטלנטה, הסייפטי קיאנו ניל כבר לא יחזור העונה, ועד שהליינבקר דיון ג'ונס ישוב זה כבר עלול להיות מאוחר מדי. מי שבכל זאת מרוויח מהמצב הוא קלווין רידלי, התופס שאטלנטה בחרה בסיבוב הראשון של הדראפט האחרון. אם לא די בכך שהוא נהנה משימת הדגש של ההגנות על חוליו ג'ונס ומוחמד סנו, אז התמזל מזלו לשחק בקבוצה שהרץ האחורי שלה פצוע (דוונטה פרימן) וחייבת להגיע לאנדזון כמעט בכל דרייב בכדי לשמור על אפיל תחרותי. כך מגיעים לשישה טאצ'דאונים ברבע עונה.

כשהקבוצות ירדו לחדר ההלבשה במצב של 24-28 לסינסינטי, נראה שהסיפור של המשחק יהיה דו קרב בכפולות של שבע שמי יודע בכמה ייעצר. הדרייב הראשון של הבנגלס ברבע השלישי התחיל כמו עוד מהלך רגיל בדרך לטאצ'דאון בלתי נמנע, והסתיים בסנאף ספורטיבי. הטייט אנד טיילר אייפרט, שסבל מפציעה אחת או עשר בקריירה, נמחץ תחת גופו של דוונדרה קמפבל, וכשהמשקל הרב הוסר ממנו התבררו ההשלכות. קרסול ימין של אייפרט יצא לחלוטין ממקומו, נוטה הצדה בזווית שגרמה גם לאמיצים והאכזריים שבצופים להסיט את מבטם. אפילו בקנה המידה של ה-NFL, זו היתה פציעה קשה לצפייה.

רגע הפציעה של אייפרט, לא לבעלי לב חלש

הצוות המשדר נדרש להילוך חוזר אחד כדי להבין מה בדיוק קרה ומאותו רגע לא היו עוד מאלו. בכאבו, הגיע אייפרט לפסגות פרטיות נדירות בענף שמתפלש בכל מהלך עשרות פעמים ומזוויות רבות. כל צילומי התקריב מעתה ואילך יציגו את אייפרט שלאחר המקרה, לא את רגע הפציעה אלא את ההתמודדות השקטה ומעוררת הכבוד איתה. אייפרט לא התעלף, רק הביט מסוחרר בצוות הרפואי שקיבע את הרגל לפני שהובהל לחדר ההלבשה. מכאן ואילך יצטמצם אייפרט, ועמו כל הגרפיקה הקשה של הפציעה, לכדי שורה לקונית בדיווח הרץ בכל משחקי הליגה: "אייפרט עזב את המשחק ברבע השלישי (קרסול)". מאחורי אינפורמציה מן הסוג הזה מסתתרות לפעמים פציעות שמוטב לקרוא עליהן מלראות אותן.

ההלם ניכר היטב על פניהם של שחקנים משתי הקבוצות, שכמו חדלו ברגע אחד להיות יריבים בעלי אינטרסים מנוגדים והפכו לקולגות שמאוימים בצוותא על ידי יריב משותף - הגוף האנושי, ומצבי הקיצון בהם המשחק מעמיד אותו. שמיכה של שקט ועצבות כיסתה על מה שעד אז היתה חגיגה של החיים שבמשחק, של האסתטיקה והאפשרויות הבלתי מוגבלות. כשהמשחק חודש אחרי קרוב לעשר דקות, ג'ק קרופורד וטאק מקינלי מאטלנטה הפילו את אנדי דלטון לאיבוד יארדים, הסאק הראשון בהתמודדות. זה היה כאילו כל מה שהתקפי בשתי הקבוצות הלך לאיבוד ברגע בו אייפרט הורד מהמגרש על אלונקה, שהאיזון והשלמות של ההתקפות התבטלו לחלוטין. חמשת הדרייבים הבאים הניבו שלוש נקודות בלבד. בהכרח בזכות התאמות שעשו המאמנים במחצית, אבל אולי גם בגלל רגע אחד שגרם לכולם לחפש את השקית הראשונה להקיא לתוכה.

כל פציעה קשה ב-NFL מזכירה את אם כל הפציעות, אולי הרגע המזעזע ביותר בתולדות המשחק. ב-1985 פגשה וושינגטון את ניו יורק ג'איינטס, ובעיקר את לורנס טיילור, צייד קוורטרבקים אכזר שהמציא מחדש את תפקיד הליינבקר. "אני רוצה לגרום לקוורטרבק לראות שבע אצבעות כשמראים לו שלוש", אמר טיילור בראיון שצוטט בהמשך בספרו של מייקל לואיס "The blind side", "אם אוכל, ארים את זרועי מעל לראשי ואנסה לגרזן את הבן זונה לשניים. כל עוד הוא מחזיק את הכדור, אני מתכוון להרע לו. אם אפגע בו כמו שצריך, אגע בעצב ואגרום לו להרגיש שחשמלו אותו. למשך מספר שניות, הוא ישכח שהוא במגרש פוטבול".

באותו משחק פגע טיילור בג'ו תייסמן כמו שצריך. אחרי שמחץ אותו מאחור, העצם ברגלו הימנית של הקוורטרבק של וושינגטון יצאה מהמקום וקילוח דם פרץ לכל עבר. שחקנים שהיו על הספסל סיפרו כי שמעו בבירור את רגע השבר. המהלך הוקרן בשידורים חוזרים בלתי פוסקים, כמו היה התפתחות ברוכה בתחרות ולא אסון שמוטב להעלים ממנו את העין. 33 שנים אחרי, הפציעות נותרו כשהיו. חלקן נגרמות מהגדרות התפקיד המנוגדות שבלבו של המשחק - שחקני הגנה שפוגשים בקוורטרבק בעוצמה רבה - וחלקן, כמו זו של אייפרט, סתם כך, בחוסר מזל משווע ומצמרר.

2. אריזונה (4-0) – סיאטל (2-2) 20-17
לא כל הפצועים עוזבים את המגרש בדממה דקה, אבל לא כל הפצועים הם ארל תומאס. הסייפטי של סיאטל שבר את הרגל ביום ראשון, ונפרד מהמגרש לעונה הקרובה בהפניית אצבע משולשת לספסל קבוצתו. כך, בכעס רב, ירד המסך על השריד האחרון ל-Legion of Boom, הסקנדרי האימתני של סיאטל שעמד בלב ההצלחה הגדולה שלה.

קשה להכניס את הפציעה של תומאס לתוך האידיאל המוכר של ה-NFL, במסגרתו מצופה מהשחקן שיגלם את תפקיד החייל האלמוני ויבין שלעתים עליו לשלם בגופו למען הקבוצה. באופן מעוות, הפציעה אפילו מוסיפה לשחקן מימד הירואי, כמי ששילם את המחיר האולטימטיבי במשחק אכזרי ולמען מטרה טובה. האלטרואיזם הקלישאי הזה אולי מצופה משחקן בודד בסגל 53, אבל תומאס הוא לא 1/53. הוא יותר 1/1.

תומאס החרים את אימוני ההכנה של הקבוצה בדרישה לחוזה חדש (המקורי מסתיים השנה) או שחרור לקבוצה אחרת. סיאטל לא מצמצה וקבעה תג מחיר גבוה בחירת סיבוב שני בדראפט הקרוב. אלא שלהבדיל מל'ביון בל, שעדיין מחרים את המשחקים של פיטסבורג בדרישה דומה, תומאס נשבר והתייצב לקראת המחזור הראשון - בין היתר בכדי להימנע מקנס בגובה חצי מיליון דולר על כל משחק שיחמיץ. בוויתורו, פתח את הדלת לאובדן גדול יותר. במקום חוזה חדש, כנראה המשמעותי האחרון בקריירה שלו, תומאס ייצא לשוק החופשי כשחקן בן 30 ששבר את הרגל בפעם השנייה בשנתיים האחרונות.

הפציעה היא סוף עצוב לחודש הקשה בקריירה של תומאס, תקופה במהלכה חש נבגד על ידי קבוצתו. הוא הבין שהעונה הקרובה תהיה משחק על כל הקופה, רק שהוא המשקיע היחידי. פציעה אחת תהפוך אותו לסחורה פגומה, פיחות שיורגש קודם כל בכיס. "אני מושקע בעצמי", אמר אחרי הניצחון מול דאלאס, "אם אני מרגיש משהו - לא אכפת לי אם זה משהו קטן, נאמר כאב ראש - אני לא מתאמן". הראש של תומאס בסדר, זה הרגל, הלב והכיס שכואבים. המציאות החוזית של ה-NFL הפכה את תומאס משחקן שמוכן לקפוץ אל האש עבור סיאטל, לאינדיבידואל שחבר רק בקבוצה של עצמו. אפשר להבין את הקרירות העסקית של סיאטל, שמעוניינת למצוץ כל מה שאפשר מתומאס ולא לשלם בגדול, ואי אפשר שלא לחוש צער על תומאס, שהיה מהאחרונים בליגה שיכול היה להרשות לעצמו להיפצע, ובכל זאת נפצע.

3. לוס אנג'לס ראמס (0-4) - מינסוטה (1-2-1) 31-38
אם השאיפה היא לנרמל את המשבצת המפוקפקת של ערב חמישי, הליגה לא יכולה היתה לבקש יותר מהשבועיים האחרונים. זה התחיל בשבירת שיא הרייטינג עם הניצחון הראשון של קליבלנד מזה קרוב לשנתיים, והמשיך במשחק שהבטיח איכות ולא רק סיפור טוב, שסיקרן על דרך החיוב ולא השלילה.

מעבר להיותן מועמדות לסופרבול, לוס אנג'לס ראמס ומינסוטה בעיקר מתכתבות עם המגמה השולטת במשחק - התקפה, התקפה, ועוד התקפה. בימים בהם שחקן הגנה הוא פושע בהגדרה שמספיק שינשום ליד הקוורטרבק בכדי שייקנס על ידי הליגה, לוס אנג'לס ומינסוטה מותאמות להתפתחויות האבולוציוניות האחרונות של המשחק. יש להן פליימייקר כמעט בכל פינה במגרש, ולא במקרה ג'ארד גוף הפך לקוורטרבק השלישי העונה שמוסר לחמישה טאצ'דאונים לפחות, בדיוק כמו בשתי העונות הקודמות גם יחד (ביום ראשון הצטרף לרשימה גם מיטש טרוביסקי משיקגו, שעשה זאת בפחות ממחצית). הליגה רוצה מוטציות סטטיסטיות מן הסוג הזה - נקודות מוכרות, וקוורטרבק טוב הוא משהו שמשווק את עצמו - ומינסוטה, ובעיקר הראמס, יספקו את הסחורה.

המגמה הזאת הופכת שחקנים כמו ארון דונלד לחשובים, אבל פחות. הדיפנסיב-תאקל של הראמס היה שחקן ההגנה היקר בהיסטוריה למשך 24 שעות בדיוק, ואז קליל מאק עבר לשיקגו. אם לא די בגניבת הפוקוס, אז בשלושת המשחקים הראשונים דונלד לא השיג ולו סאק אחד, דיאטה כמעט חסרת תקדים עבורו. הצום נגמר במהלך הראשון של הרבע הרביעי מול מינסוטה. דונלד ביטל את טום קומפטון, נגס בקירק קאזינס והפריח נשיקות לאוויר. לאחר הסאק השני המשיך דונלד עם המניירות והציג לראווה את שרירי הזרוע שלו. אבל כמה שדונלד יתאמץ למשוך תשומת לב, לא יצליח. הוא לא היה הסיפור של המשחק הזה. אף שחקן הגנה לא היה.

ההתקפה של הראמס היא היחידה בליגה שיכולה לקחת לבית משפט את הטענה שהיא טובה מזו של קנזס סיטי. מול מינסוטה, לכאורה בעלת אחת מההגנות הטובות בליגה, היא פלרטטה עם שלמות. בכדי להבין את הגדולה של הראמס צריך להתחיל דווקא מסגנון המשחק של הוויקינגס. המאמן מייק זימר ידע שבשביל להישאר בחיים עליו לצמצם ככל הניתן את זמן המסך של ההתקפה היריבה. זה הצליח מעל למצופה במחצית הראשונה; מינסוטה החזיקה בכדור 20:09 דקות (למעלה משני שליש מהזמן), וזאת למרות שאין לה משחק ריצה, לעד הדרך הטובה ביותר לאכול את השעון. 72.5% ממהלכי ההתקפה של מינסוטה בשלושת המחזורים הראשונים היו מסירות, הכי הרבה בליגה. אז מה עושים? מבקשים מהקוורטרבק שלך שיחולל נסים.

קאזינס לקח את המצרכים המפוקפקים האלה - את דלווין קוק החצי-פצוע, את קו ההתקפה שנחלש, את זיכרון התבוסה המהדהדת לבפאלו רק ארבעה ימים קודם - והתקין מהם מנת פוטבול של כוכבי מישלן. הוא השלים מסירה בלתי אפשרית אחת אחרי השנייה (ראה הטאצ'דאון לאלדריק רובינסון) ותחזק דרייבים ארוכים כמעט לבדו. המחצית הראשונה הסתיימה כשקאזינס רושם שיא קריירה של 32 ניסיונות מסירה עם 25 השלמות ל-255 יארדים ושני טאצ'דאונים. זה הספק עבודה לא הגיוני, אבל קאזינס סיים את המשמרת בהצלחה. אם היו ספקות לגבי מעמדו בהיררכיה של המשחק והמחיר ששילמה לו מינסוטה (84 מיליון דולר מובטחים לשלוש שנים), אז הספקות הללו הוסרו. לראשונה בחייו, קאזינס נהנה מרסיברים מהשורה הראשונה כמו סטפון דיגס ואדם ת'ילן. הם משמשים כנייר הלקמוס לכישוריו של קאזינס. אם אכן יש בו משהו מיוחד, דיגס ות'ילן ייחשפו את זה. 136 יארדים של הצמד במחצית הראשונה הם סימן קריאה מהדהד.

מה יצא למינסוטה מכל ההצלחה המסחררת הזאת, מתוכנית משחק שכמו עברה בשלמותה מהנייר לדשא? פיגור 28-20. הראמס החזיקו בכדור 9:51 דקות בסך הכל, והשיגו 21 מהנקודות שלהם בארבעה דרייבים שנמשכו 3:51 דקות ו-11 מהלכים בלבד. בלתי אפשרי - הגנתית והתקפית - להתמודד עם קבוצה שקורעת את המגרש בקצב שכזה, שחותכת אותו באבחה אחת. על כל גרם אנרגיה שהשקיעו הראמס, הוויקינגס - ובמיוחד קו ההתקפה שלה - השקיעו עשרה. מינסוטה יכולה לחוש גאווה על יכולתה לנהל התקפות ארוכות, במסוגלותה שלא לטעות למשך פרקי זמן ארוכים. אבל התקפות ארוכות שוות משהו רק אם הקבוצה השניה לא מצליחה לעשות אותו דבר, רק מהר יותר.

הראמס מציגים מיומנות הפוכה לזו של מינסוטה - התקפה שבנויה על מהלכים גדולים, שלא מתפלספת עם המשחק אלא מדברת בפאנצ'ים; רוברט וודס, קופר קאפ, ברנדין קוקס, טוד גרלי שמסוגל לרוץ כמו הטובים שבהם אבל גם לתפוס כדור ל-56 יארדים. בזמן שקאזינס שחק את הזרוע שלו כדי לקדם את מינסוטה, גוף מהראמס נדרש ל-16 ניסיונות מסירה בלבד, בדיוק חצי, כדי להשיג 232 יארדים וארבעה טאצ'דאונים, שניים מהם מרהיבים ממש. לפני שנתיים, במסגרת תוכנית התעודה "Hard Knocks", גוף לא ידע לומר אם השמש זורחת במזרח או במערב. עכשיו נראה שהוא יודע הכל.

כל הג'אז הזה הוא היצירה של המאמן שון מקווי, שבנה התקפה מרהיבה סביב הפליי-אקשן ומוציא את המיטב מחומר הגלם הנהדר שעוד לרשותו. הוא עוד לא בן 33 אבל הוא מרווח את המגרש, משנה מערכים ומקדש את התנועה על הקו במיומנות שלא הולמת את שנותיו. אולי הוא נהנה מידע מוקדם, על-חושי, שנצבר אצלו לאחר שנשמתו של וינס לומברדי התגלגלה לתוכו. יש למקווי מוח פוטבול שצריך לתרום למדע בעודו בחיים - הוא זוכר בעל פה כל מהלך שקרא עוד מימיו כמתאם ההתקפה של וושינגטון ב-2014. אולי הוא זוכר הכל כי יש מה לזכור; 20 משחקים לתוך כהונתו, מקווי הוסיף להתקפה של הראמס למעלה מ-20 נקודות בממוצע למשחק. ג'ף פישר, קודמו בתפקיד, איים לקחת איתו למצולות את גוף, הקוורטרבק שהקבוצה בחרה במקום הראשון ב-2016. פישר חסר הדמיון הוא האדם האחרון שצריך להפקיד בידיו כישרון כמו גוף. אם פישר היה שומר על המונה ליזה למשך שנה, היה צומח לה זקן. מקווי הגיע בדיוק בזמן, לפני שמישהו יתפתה לחרוץ שגוף הוא טעות בקנה מידה היסטורי.

הראמס הבינו שבכדי להציל פריט כה יקר כמו פרנצ'ייז קוורטרבק שנבחר ראשון בדראפט, עליהם ליטול סיכון גדול אפילו יותר בעמדה אחרת - וזה אומר למנות למאמן מישהו שנולד בחצי השני של שנות ה-80'. הראמס ידעו שהדבר היחיד שעומד לרעתו של מקווי הוא תאריך הלידה, ושאם הם מוכנים לחיות עם פרט טריוויה כמו "המאמן הצעיר ביותר בעידן המודרני", אז זה שווה את הניסיון. צעירותו של מקווי מוקצנת בהשוואה לוויד פיליפס, מתאם ההגנה של הראמס שנולד בערך במלחמת האזרחים. ב-33 השנים האחרונות פיליפס דורך במקום; הוא היה ונותר מתאם הגנה. ומקווי? הוא הספיק בפרק הזמן הזה לעבור מהרחם אל הקווים של הקבוצה המהפנטת באמריקה.

כתבות מומלצות

דיוקנאות של כתבת אל-ג'זירה שירין אבו אקלה בתערוכה לזכרה בעיר ג'נין, לפני כשבוע

חדשות היום, 25.5

קורס העריכה הדיגיטלית של הארץ

"הארץ" מוציא לדרך את המחזור השלישי של קורס העריכה הדיגיטלית

התאונה בכביש 6, הבוקר

חדשות היום, 24.5

רגב בוועדת הכנסת, בחודש שעבר

חדשות היום, 23 במאי

מתחם בדיקות קורונה בתל אביב, בינואר

חובת הבידוד למי שמתגורר עם מאומת לקורונה מבוטלת החל מהיום

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"