בלוג הפוטבול |

שחקני סיאטל ברחו מהמגרש לפני שמישהו ישים לב שגנבו את הניצחון

ההתקפה של קרוליינה היתה נשף תחפושות מושלם, אבל מול סיאטל היא נותרה רק עם השאלה "איך זה קרה?". בלוג הפוטבול על תוצאה שלא היתה עוברת פוליגרף ועל הברווז האחראי ביותר במטווח

ניר צדוק
ניר צדוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ראסל ווילסון מסיאטל בורח לווס הורטון, אתמול. הניצחון חמק מקרוליינה
ראסל ווילסון מסיאטל בורח לווס הורטון, אתמול. הניצחון חמק מקרוליינהצילום: Bob Donnan/רויטרס
ניר צדוק
ניר צדוק

1. קרוליינה (5-6) - סיאטל (5-6) 30-27
אם היו שולחים את התוצאה הסופית לבדיקת פוליגרף, המכונה היתה פולטת עשן. זה היה השקר המושלם. סבסטיאן ג'ניקווסקי הכריע את המשחק על הבאזר עם שער שדה מ-31 יארדים, אבל עם כל הכבוד לסיאטל, למשחק הזה היתה קודם כל מפסידה.

באמצע הרבע השלישי מצאה עצמה קרוליינה בפיגור 17-13 וזאת למרות העובדות הבאות: היא הגיעה לרד-זון חמש פעמים, קאם ניוטון סיים את המחצית עם 14 מ-14 ומשחק הריצה המצוין של סיאטל לא בא לידי ביטוי (רק 48 יארדים על 14 מהלכים במחצית הראשונה). היא אמנם נראתה לפרקים כמו מכללת קרוליינה יותר מאשר קרוליינה פנת'רס, עם ספר תרגילים שכמו הועתק בשלמותו מהמכללות, אבל היא לפחות עשתה זאת מצוין; ניוטון השתמש ברץ האחורי כריסטיאן מקאפרי לשורת מהלכי הטעיה שהקפיאו את ההגנה של סיאטל. בדיוק ברגע שליינבקר או דיפנסיב-אנד של הסיהוקס היה צריך להכריע לאן המהלך הולך, למסירה או לריצה, הוא לא ידע מה לעשות.

מרבית ההתקפות של קרוליינה התחילו כזון-ריד, כשניוטון מחליט בזמן אמת, ולפי פרישת ההגנה, מה הוא עושה. כל מהלך שכזה יכול להתפצל לשלושה כיוונים שונים - ריצה או מסירה של ניוטון, או הנחת הכדור בידיו של מקאפרי. במשך שני מהלכים רצופים התווספה גם אפשרות רביעית, כשניוטון השאיר את הכדור למקאפרי רק כדי שזה יעביר אותו לרסיבר שהצטרף מהצד - פעם קרטיס סמיואל ופעם די.ג'יי מור. ההתקפה של קרוליינה היתה נשף תחפושות מושלם במסגרתו הקוורטרבק חסם, הרץ מסר והתופס רץ. לסיאטל כבר לא היה מושג מי הצב ומי הארנב.

כריסטיאן מקאפרי, אתמול נגד סיאטל. כבר לא ברור מי הצב ומי הארנבצילום: Jeremy Brevard/רויטרס

אלא שכל זה הספיק רק עד שזה לא הספיק. בשלושה מקרים שונים, וכשצריך היה לחצוב את היארד האחרון, קרוליינה כשלה, ותמיד על הקרקע. שני ביקורים ברד-זון הסתיימו בלא כלום, ושניים נוספים - בשער שדה בלבד. כך, כשהיא משאירה על הרצפה 22 נקודות, מצאה עצמו קרוליינה בפיגור של ארבע נקודות במקום ביתרון של 18.

פער שכזה בין איכות המרכיבים לטיב המנה יכול לתסכל, לשבור, לקרב אפילו יותר את הטעות הבאה. אלא שקרוליינה לא התייאשה מעצמה. היא הגיבה על האכזבה עם שני טאצ'דאונים רצופים - כולם שיר הלל למקאפרי, ששבר את שיא המועדון ליארדים במשחק (237). להבדיל מניוטון, שהלך ואיבד מהעל-אנושיות של המחצית הראשונה ככל שהמשחק התארך, מקאפרי הזדקן היטב לתוך המשחק. הוא אפילו השתבח. הטאצ'דאון האחרון היה כולו מעשה ידיו, יותר נכון רגליו. ריצה שלו ל-59 יארדים ונוספת ל-15 קירבו את קרוליינה מרחק יארד בודד מהאנדזון. גם כשאיבד את הכדור במהלך הבא, זה התעקש לחזור לידיו של חברו לקבוצה גרג אולסן. אפילו חפץ דומם היה בעדו של מקאפרי, נחוש להעניק לו הזדמנות שנייה לסיים את הדרייב בדרך האפשרית היחידה - טאצ'דאון. אחרי כל הכישלונות המוקדמים על הקרקע בטווחים קצרים, ניוטון הלך על מסירה ומצא את מקאפרי לטאצ'דאון שהעלה את קרוליינה ל-20-27.

אבל את המשחק הזה קרוליינה כנראה שלא אמורה היתה לנצח. היא רק יכולה היתה לאסוף עוד ועוד תשובות לשאלה "איך זה קרה?". התשובה האחרונה היתה של גרהאם גאנו, שהחמיץ בעיטה (הראשונה שלו אחרי שלוש מוצלחות ממרחק של יותר מ-50 יארדים) והעניק לראסל ווילסון את ההזדמנות לומר את המלה האחרונה. הקוורטרבק של סיאטל אמר אותה בצורת מסירה על 43 יארדים לטיילר לוקט. לאכילס היה את העקב, ולקרוליינה את הגנת המסירה. הסקנדרי שלה הוא מקור למבוכה אחת לתקופה, והפעם זה קרה בזמן הכי גרוע, זה שלאחריו כבר אין אפשרות לתגובה. לוקט ברח לקורן אלדר האומלל, שכבר הובך באנדזון בשלב מוקדם יותר והפעם איבד את האיש שלו סמוך לקו. הטעות הראשונית יצרה תאונת שרשרת שהובילה גם את קפטן מאנרלין לאבד את לוקט בעומק המגרש.

לווילסון, שעד אז ניפק כמה מהלכי התחמקות ומסירות מרהיבים, נותר רק לכרוע ברך במטרה לאכול את השעון עד לבעיטה. זו העונה הטובה בחייו ובמסגרתה הוא ממסמר עצמו סופית לפסגה של המשחק, אבל ה-NFL היא המקום היחיד בו לפעמים גם המלך כורע ברך ומפנה את המקום למישהו אחר שישלים את המלאכה. אז ג'ניקווסקי בעט את שער הניצחון וכל שחקני סיאטל ברחו מהמגרש לפני שמישהו ישים לב שהם גנבו משם משהו.

2. מינסוטה (1-4-6) - גרין ביי (1-6-4) 17-24
לפני שהעונה התחילה, כשרק חולקו הקלפים, נדמה היה שלמינסוטה ולגרין ביי יש את היד הטובה ביותר בבית הצפוני של ה-NFC. מאז חלפו 12 שבועות, וכל שנותר להן הוא להיאבק על הנסיכות. את כתר המלכות כבר מעצבים לפי היקף הגולגולת של שיקגו (3-8). המאזן הבינוני של מינסוטה וגרין ביי רק העצים את חשיבות המשחק. אם היה זה מאבק על ראשות הבית, המפסידה היתה יכולה לכל הפחות להתנחם במקום השני ובנתיב נוח אל הוויילד-קארד. לא כך הפעם, במאבק שמלכתחילה היה בעיקר על השאריות. למי שתפסיד פשוט לא יישאר מה לאכול.

קירק קאזינס, הקוורטרבק של מינסוטה, הגיע למשחק עם שני קופים על הגב. אחד היסטורי (מאזן 12-4 במשחקים מרכזיים) ונוסף אקטואלי, לאחר שני משחקים שגם אוהביו יגדירו כבינוניים - 164 יארדים בלבד מול דטרויט, ושני איבודים ושפל רייטינג (76.5) מול שיקגו. קאזינס לא יכול היה לבקש יריבה נוחה מגרין ביי, עם סקנדרי פצוע שכולל יותר אלתורים מבחירות חופשיות. ההגנה הזאת היתה הקרקע המושלמת להצגת כמה אספקטים התקפיים שהוויקינגס מיעטו להציג העונה - מהלכים גדולים כתוצאה מפליי-אקשן (כולל טאצ'דאונים של סטפון דיגס ואדם ת'ילן) ואפילו מסירת סקרין לדלווין קוק שהניבה 26 יארדים, יותר מכל השמונה שקדמו לה העונה גם יחד. משחק ריצה שהניב 1.6 יארדים לנשיאה מול שיקגו לא הפך לבלתי ניתן לעצירה, אבל לפחות השתפר לכדי ממוצע של 3.1 יארדים.

קירק קאזינס מתחבק עם ארון רוג'רס, השבוע. לא היה יכול לבקש יריבה נוחה יותרצילום: Harrison Barden/רויטרס

אם ההגנה של גרין ביי הציגה את כל מה שטוב בהתקפה של מינסוטה, זו של הוויקינגס חשפה את כל הבעיות של הפאקרס, בעיקר במחצית השנייה. שבעת הדרייבים האחרונים של גרין ביי הניבו שלוש נקודת בלבד, כשארון רוג'רס מופל שלוש פעמים לאיבוד יארדים. הסאקס הוא אולי החור הגדול ביותר בשריון של רוג'רס, הסטטיסטיקה שמבטאת את כל הבעיות הגדולות של גרין ביי. 34 פעמים הופל לאיבוד יארדים, מספיק למקום הרביעי בליגה.

הסיבות לכך הן סביבתיות, אבל גם אישיות. התופסים של רוג'רס לא איכותיים מספיק, ומתקשים לבודד את עצמם. מספיק לראות מה ת'ילן ודיגס מסוגלים לעשות גם במצבים גבוליים כדי לתפוש כמה עלובה סביבת העבודה של רוג'רס. ועם זאת, גם לרוג'רס יש חלק בתקיעות ההתקפית של גרין ביי. הפרפקציוניזם המפורסם שלו הוא חרב פיפיות. מצד אחד, ההימנעות מסיכונים מאפשרת לו לתחזק רצף של 286 ניסיונות מסירה ללא איבוד. מצד שני, היא מונעת את הפשרות מהתקפה שפשוט לא מספיק מוכשרת בכדי ללכת רק על בטוח.

היעדר הכתובות הבטוחות, לצד היותו הדוור האחראי בעולם, הופך את רוג'רס לברווז במטווח. ההימנעות האידיאולוגית משחרור הכדור לכיסוי צפוף מאריכה את השהות שלו באזורי הסכנה ודנה אותו לעוד ועוד חבטות מצד הגנות אגרסיביות דוגמת זו של מינסוטה. כשמצרפים לכך את פציעתו ברבע השלישי של דייויד בקטיארי, התאקל השמאלי ושומר הצד העיוור, לרוג'רס לא היה באמת סיכוי.

ארון רוג'רס (עם הכדור), נגד מינסוטה. הפרפקציוניזם המפורסם שלו הוא חרב פיפיותצילום: Dan Powers/רויטרס

למרבה המזל, או למרבה הצער, יתר החלקים במכונה של גרין ביי שוב עשו את שלהם כדי לבסס את הנראטיב השולט בשיח על רוג'רס, ולפיו רק אוסף הלא יוצלחים שמסביבו מונע ממנו את התהילה. גם הפעם היתה שם הבנאליות של מייק מקארת'י, שהורה על מהלך ריצה במצב של דאון רביעי ויארד אחד, בעיקר בתגובה לביקורת על ההימנעות מכך מול סיאטל. והיתה השלומיאליות של טראמון וויליאמס, שלא השתלט על בעיטת ההרחקה והחזיר את הכדור למינסוטה. אבל גם רוג'רס יכול יותר. למרבה הצער זה כבר כנראה מאוחר מדי.

3. דאלאס (5-6) - וושינגטון (5-6) 23-31
הסיפור הזה מתחיל באסטרואיד ושמו ג'ון גרודן, אשר התנגש בכוכב הלכת אוקלנד ריידרס וגרם להכחדת החיים בו. רק חדר לאטמוספרה, וגרודן שלח את קליל מאק לשיקגו. עברו חודשיים ואמארי קופר עבר לדאלאס. מה שנותר מאחור הוא מדבר צחיח מכישרון ובמרכזו מאמן מאובן.

למזלם של החיים שגרודן שאף להכחיד, במערכת השמש של ה-NFL יש כוכבי לכת נוספים. שלושה חודשים אחרי, מאק והברס בדרך לפלייאוף. קופר? בערב יום חמישי, בניצחון על וושינגטון, היו לו שני טאצ'דאונים ו-180 יארדים בשמונה תפיסות. מבחינתו של גרודן, השחרור של מאק וקופר מנכיח את אסטרטגיית הבנייה מחדש. מבחינתה של דאלאס, הצירוף של קופר מסמל את ההפך המוחלט - התעקשות להתחרות כאן ועכשיו.

דאלאס התחילה את העונה בניסוי מקצועי שהיה ברור לכל בר דעת, פרט לדעתו של הבעלים ג'רי ג'ונס, שהוא נועד לכישלון - לשחק פוטבול בלי תופס בכיר כתחליף לדז בראיינט. התוצאה היתה הרסנית - 183 יארדים במסירה למשחק בשבעת השבועות הראשונים, מספיק למקום 29 מתוך 32 בליגה. כגודל הטעות כך מידת הלהט והסיכון הדרושים לתיקון.

אומרים שכאשר אדם נתון בסערת רגשות, מוטב שלא יקבל החלטות. ג'ונס לא שמע על זה. 24 שעות אחרי הפסד לוושינגטון (ובעקבותיו מאזן 4-3) הוא נתן בחירת סיבוב ראשון בתמורה לקופר, מחיר שהוגדר על ידי רבים כגבוה מדי. רק חודש עבר, מוושינגטון עד וושינגטון, ודאלאס הפכה מקבוצה אבודה למנצחת בשלושה משחקים ברציפות - בחוץ מול פילדלפיה ואטלנטה, ובבית מול הרדסקינס.

קופר נבדל מתופסים אחרים בכך שאינו מוחצן כמוהם, אבל הוא בעיקר חסר את העקביות שהופכת את הטובים לטובים באמת. הוא מסוג השחקנים שמי שירצה לראות בו את הטוב ימצא אותו, ומי שירצה לראות בו את הרע ימצא גם אותו. מצד אחד, הוא מהיר כקליע ושתי עונותיו הראשונות (2015 ו-2016) היו מוצלחות במיוחד. מצד שני, הוא נמצא בירידה מאז 2017 ויש לו נטייה הרסנית לשמוט כדורים. הוא תפס שלוש מסירות או פחות ב-12 מ-20 משחקיו האחרונים באוקלנד וצבר 60 יארדים או יותר רק בשבעה מ-28 האחרונים.

אמארי קופר (מימין), לצד דאק פרסקוט, בשבוע שעבר. מהיר כקליע אך נטייה הרסנית לשמוט כדוריםצילום: Jerome Miron/רויטרס

לסימני השאלה המקצועיים אפשר להוסיף גם כמה סימני קריאה כלכליים. שכרו של קופר בעונה הבאה, האחרונה בחוזהו, יהיה 13.9 מיליון דולר. להחתימו מחדש יהיה לא זול, אם בכלל יהיה. דאלאס החתימה שחקן שאפשר להתווכח על איכותו, ובצל האפשרות הריאלית שלא יתאפשר לה ליהנות ממנו לזמן רב. עסקה שכזאת יכולה לבצע רק קבוצה במצוקה, שהבינה שככה זה לא יכול להימשך, שחייבת להתפשר על העתיד בכדי להציל את ההווה.

ויש מה להציל בהווה של דאלאס. היא משחקת בבית בינוני שבו גם תשעה ניצחונות יכולים להספיק למקום ראשון, יש לה רץ אחורי יוצא מגדר הרגיל (אזיקיאל אליוט) ועוגן הגנתי (דמרכוס לורנס). כל אלו הופכים את השאיפות התחרותיות שלה לריאליות, אם רק תהיה מוכנה לעזור לעצמה. אחד מהאנשים שהכי זקוקים לעזרה הוא אליוט, הרץ האחורי העסוק בליגה. עומס העבודה עליו (217 נשיאות) מנפח את הסטטיסטיקה שלו אבל גם פוגע בו בעקיפין, היות שהגנה שלא חוששת ממשחק המסירה יכולה לרכז כוחות גדולים יותר בקו ההתנגשות. גיוון רחב יותר במשחק ההתקפה של הקאובויס ישרת את כולם - את התופס שייהנה מתשומת הלב שמוקדשת לאליוט; את אליוט שייהנה מתשומת הלב שתוקדש לתופס; את קו ההתקפה שיתמודד עם פחות בליצים הודות למשחק מסירה שיש להתחשב בו.

קופר הוא פליימייקר, ומול הגנת המסירה המפוקפקת של וושינגטון הוא היה כל מה שדאלאס יכולה היתה לחלום עליו. הוא שבר את הקרסוליים של קווינטון דאנבר כדי להשיג טאצ'דאון בן 40 יארדים, ולאחר מכן הוסיף שני מ-90 יארדים אחרי ששם ללעג את פביאן מורו והא-הא קלינטון-דיקס. הכל מראה על יכולת יצירה שחיונית במיוחד עבור קבוצה עם קוורטרבק כמו דאק פרסקוט. כמו רבים נוספים, ככל שהדרייבים של פרסקוט יהיו קצרים יותר, כך יפחת הסיכון שלו לטעות.

רק בעוד שנה לפחות נדע איזו תועלת צמחה לאוקלנד מבחירת הסיבוב הראשון שדאלאס נתנה בתמורה לקופר. בכדי להיווכח בתועלת שצומחת לדאלאס מהעסקה לא צריך להתאזר בסבלנות. המשחק הבא שלה, מול ניו אורלינס, הוא כבר בלילה שבין חמישי לשישי.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

BW אמזון רחפנים 256

החבילה מתעכבת: למה הרחפנים של אמזון עוד לא סיפקו את הסחורה

קראק פאי הקלאסי של גוז' ודניאל

משחקים עם קראק פאי: ארבעה מתכונים לעוגה הממכרת

פרויקט הרצל 138

סוף סוף יש סיבה לעצור ולהביט בבית הבאר ברחוב הרצל

הדרך הקלה והטובה ביותר להימנע מקרני השמש היא להפחית את החשיפה הישירה

מה ההבדל בין כתמי שמש לנמשים ומה גורם להם?

אבישי בן-חיים

ל"ישראל השנייה" מגיע דיון רציני יותר, ובעיקר כזה שמבוסס על אמת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"