השחקן שגורם לקבוצות לשחק פעמיים: מול מה שנדמה להן, ומה שקורה במציאות

שער השדה של ג'סטין טאקר, על הבאזר ובקור רוח שעלול לגרום להצטננות למי שפחות מורגל בכך, היה אנטי-קליימקס לאחד המשחקים הטובים והמותחים של השנה. לא שהכרעה בבעיטה אינה מכבדת התמודדות בפרופיל גבוה, היא פשוט לא הלמה שתי קבוצות שלאורך 60 דקות עשו כל שביכולתן להימנע מהאספקט הזה של המשחק. בין אם היו אלו תנאי מזג האוויר הקשים שהפכו את הבעיטה להרפתקה לא משתלמת, ובין אם הלך רוח אגרסיבי שהוביל אותן לחפש את הדאון הראשון גם כשאפשר היה לנסות ולהתפשר על שלוש נקודות - כל קבוצה מתחה את יריבתה, וכפועל יוצא את המסגרת של המשחק, עד לקצה. בולטימור וסן פרנסיסקו הלכו על זה חמש פעמים במשותף במצב של דאון רביעי, מה שעצר עוד יותר נשימה שנעתקה ממילא. הן לא יכולות היו להיות אמיצות וצמודות יותר, וכל הכרעה שהיתה מושגת רגע לפני הרגע האחרון היתה עושה עמן עוול.