פאריד וגאסול מעבירים את הזמן עד הגמר

השלב הראשון בגביע העולם בכדורסל סיפק כמה רגעים יפים, אך גם חיזק את ההכרה שהטורניר כולו הוא פרולוג למפגש בין ארה"ב לספרד

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלעד זאבי

מי בנוי למרתון? כבר אין חשק להיכנס לחטאים הקדמונים של פיב"א, למרות שאלוהים יודע שיש יותר מדי כאלו (כרטיסים חופשיים שמחולקים באופן שרירותי ושערורייתי, למשל). השורה התחתונה של השלב הראשון בגביע העולם, חמישה משחקים בשישה ימים, היתה זהה לכל הנבחרות. השפעותיה, לעומת זאת, כבר אינדיבידואליות.

הנבחרות הגדולות, מן הסתם, חסינות יותר מפני הפתעות אמיתיות (במיקום הסופי, לא במשחק נתון). למעט מקרים של התמוטטות כללית, כמעט אין אפשרות לפשל באמת בחמישה משחקים – ודאי בבית בו לפחות שתי נבחרות חלשות משמעותית מהשאר, או לכל הפחות בעלות סגל קצר. כך יצא שבבית 1 עלו בדיוק ארבע הנבחרות שהיו אמורות לעלות (ספרד, ברזיל, צרפת וסרביה) ובבית 2 עלו יוון, ארגנטינה וקרואטיה מהמקומות הראשונים והשאירו את סנגל, פורטו-ריקו והפיליפינים להיאבק על הכרטיס הרביעי. טורקיה אמנם מעדה מול אוקראינה, אבל היה לה מספיק זמן לתקן ולסיים שנייה אחרי ארה"ב בבית 3. בבית 4 עלו ליטא, סלובניה ואוסטרליה, ומה שנותר זה כרטיס למקסיקו, הפתעה בזעיר אנפין במקרה הטוב.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ