סיפורם של נוודי הכדורסל הישראלי

הם שחקנים ישראלים בכירים, בעלי מעמד ושם, אבל הם לא מצליחים להישאר במועדון אחד למשך רוב הקריירה. חוסר התאמה, רצון לשינוי, היצמדות למאמן, הבטחות שהופרו, קבוצות שמתפרקות, תקציבים שנחתכים וחלומות על שדרוג מקצועי וכלכלי הכירו את סיפורם של נוודי הכדורסל

אריה ליבנת
אריה ליבנת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריה ליבנת
אריה ליבנת

אחד המאפיינים החשובים להצלחה של קבוצה, בעיקר לטווח ארוך, הוא המשכיות. לכל עונה חוקים משלה, וכבר היו קבוצות חדשות שהתחברו בין לילה והגיעו להישגים גדולים, אבל קבוצה שמחליפה את רוב הסגל מדי שנה מתקשה להצליח, סובלת מחוסר זהות ומאבדת אוהדים ותומכים.

בשנות ה־50' וה־60', כשהכדורסל בארץ היה חובבני, היו מעט מאוד מעברים של שחקנים בין קבוצות — ובטח שבין מרכזים — כך שרוב השחקנים העבירו קריירה בקבוצה אחת. בשנות ה־70' החלו שחקנים לעבור, בעיקר קיבוצניקים מוכשרים שרצו לעשות קצת כסף בקבוצות עירוניות. בעשור הבא, כשהכדורסל התמקצע, לכל קבוצה הותר לצרף שני ישראלים מדי עונה, ומאמצע שנות ה־90' הותר לצרף שני ישראלים תוך כדי העונה. כיום השוק כל כך פתוח, שקבוצות מחליפות או נאלצות להחליף מדי עונה את רוב הסגל הישראלי שלהן, שלא לדבר על הזרים שעוזבים מיד לטובת הצעה גבוהה יותר במידה שמנייתם עלתה בשנה שלפני כן. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ