הפועל ירושלים ומכבי תל אביב ממלאות את גמר גביע המדינה בכדורסל בנוסטלגיה

לאורך 22 שנה סיפקו מכבי תל אביב והפועל ירושלים 11 מפגשים ראש בראש במשחק ההכרעה של הגביע. אריה ליבנת חוזר במנהרת הזמן אל התצוגות של גורדון, המשרוקית של וורניק, הנקמה של סולומון, הפה העוקצני של גרשון ואל המשחק שאולי היה כדאי שישוחק באיצטדיון רמת גן

אריה ליבנת
אריה ליבנת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אריה ליבנת
אריה ליבנת

1995/96: הפועל ירושלים - מכבי תל אביב 65-67
יש שיצביעו על המשחק הזה כרגע שסימן את הקפיצה של ירושלים מקבוצה רגילה למועדון צמרת. "אנחנו הולכים להביא את מלחה ליד אליהו", הבטיח קמב"ץ הירושלמי שלומי שבו וקיים בגדול: 5,000 אוהדים אדומים שלטו ביציעי הקבוצה הביתית ביד אליהו.

27 שנה חלפו מאז ההפסד האחרון של מכבי בגמר, ודווקא ירושלים בהופעה ראשונה במעמד הזה הצליחה ליצור משחק שיוויוני ולהגיע למהלך האחרון כשהכדור בידיה. בפסק הזמן של מכבי ביקש צביקה שרף לבצע עבירה כדי לקבל את הכדור האחרון, אך טום צ'יימברס עם כל הניסיון שלו ב-NBA, שיכנע להמר על ההגנה. בצד הירושלמי ביקש פיני גרשון פיק-אנד-רול שיערב את רדיסאב צ'ורצ'יץ' החלש הגנתית. עדי גורדון דרש לעשות לו OPEN. גרשון, ברגע של כעס, רצה לתת את המהלך לפפי תורג'מן אך עוזרו, ארז אדלשטיין, שיכנע אותו להמר על הרכז - "זה שלו", אמר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ