בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה כולנו נתגעגע לסקוררים חסרי מצפון כמו חואן קרלוס נבארו

פרישת הגאנר הספרדי היא פרידה מעולם נכחד: בעידן בו כולם עושים הכל, הוא הציג ידית נפץ ואמונה שכל זריקה תהפוך לקליעה. ב-NBA אולי לא הבינו זאת, אבל באירופה קיבל את כל הכבוד שמגיע לו. כשהוא פרש, חלק מהכדורסל הלך איתו

תגובות
חואן קרלוס נבארו במדי ספרד ביורובאסקט 2011. גשר בין תקופות
Mindaugas Kulbis / AP

לפעמים דברים גדולים צומחים מתוך מצוקה. במקרה של חואן קרלוס נבארו, שפרש רשמית בסוף השבוע, למצוקה היה פרצוף אנושי — ואפילו שניים. אחיו הגדולים, ריקרדו ויוסטו, לא ריחמו עליו במגרש המשפחתי המאולתר בחצר, ואילצו אותו לשכלל את משחקו כבר בגיל שבע. כך הומצאה הזריקה ביד אחת תוך כדי תנועה, ובעיקר — הטווח גדל וגדל עד שפרץ את הגבולות המסומנים. מכניקת שחרור הכדור אף פעם לא היתה מושלמת, אבל התוצאה דווקא כן. עם 13,609 נקודות ברמות הכי גבוהות באירופה קשה מאוד להתווכח. שניים־שלושה עשורים אחורה, לשחקנים כמו נבארו...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#