בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיליונרים גבוהים מחפשים משמעות

השביתה המתמשכת ב-NBA פינתה זמן רב לסופרסטארים שלה: חלק מהם בחרו לנצלו בדרכים יעילות וחינוכיות, אחרים השתגעו לגמרי במהלך הקיץ החולף. ולחשוב שהחזרה לפארקט עוד נראית כה רחוקה

3תגובות

כאשר בוב מקילופ, המאמן הוותיק של מכללת דייוידסון, מציץ מבעד לחלון משרדו המשקיף על מרכז הקמפוס, עולה על פניו חיוך כמעט בלתי רצוני. כיצד לא יגיב כך כשהוא צופה בסטפן קארי, חניכו לשעבר וכיום כדורסלן גולדן סטייט, שרוע על הדשא, קורא ספר ומקיים את הבטחתו לחזור למכללה ולסיים את התואר. "הוא מדבר במעשים", אומר מקילופ.

השביתה ב-NBA, שסיומה אינו נראה באופק, מעניקה לשחקנים זמן חופשי רב מהרגיל. הדרכים בהן הם בוחרים לנצל אותו יכולות לשמש כר פורה לניתוח סוציולוגי שינוע על הציר בין הרציונלי לביזארי. קארי, שהספיק לקבל מסרונים בעלי אופי לעגני מחבריו לקבוצה, שייך לחתך הקיצוני של "החנונים המעשיים".

"זה משהו שהבטחתי לעצמי שאעשה", מגלה הסטודנט, שמתמרן בין ההיסטוריה של החינוך, סוציולוגיה רפואית והדרכה לתזה, "כשהבנתי שתהיה שביתה מיד חשבתי על כך. עד שיתגבש ההסכם, אני רוצה להיות יעיל ככל שניתן".

מתברר שהוא לא היחיד. קיירי ארווינג, הבחירה הראשונה בדראפט האחרון, ששיחק שנה אחת במכללת דיוק, חזר להגיש עבודות. כך גם חמישה משחקני UCLA בעבר - קווין לאב, טרבור אריזה, ראסל ווסטברוק, לוק מ'בה אה מוטה ובארון דייויס. "אני חוזר בשביל ילדיי, כדי שיראו שאביהם עבד במה שהוא אוהב ובמקביל השלים תואר", הסביר אריזה, "יש לנו עוד הרבה חיים לחיות אחרי הכדורסל. רבים מאתנו עוזבים את המכללה בגיל צעיר ולא מקדישים זמן למחשבה מה נעשה עם חיינו ללא המשחק".

זמן הוא כסף

בעולם מושלם היו נוהרים שחקנים רבים אחר האלטרנטיבה הפדגוגית, אבל מדובר ב-NBA - ליגה בה ערכים וחינוך הן מלים גסות כמעט כמו מונוגמיה. את רוב השחקנים מעניין בעיקר דבר אחד, ולמרות שהוא קשור לנשיאים מתים, ממש לא מדובר בשיעור בהיסטוריה אמריקאית.

אמארה סטודמאייר, למשל, מנצל את השביתה כדי לטפח קריירה נוספת. שחקן הניקס חבר למעצבת רייצ'ל רוי כדי ליצור קו ביגוד המהווה "שילוב בין אסתטיות מתוחכמת לווייב ספורטיבי" וכבר נמכר ברשת "מייסי'ז". "אני אוהב לערבב בין עולמות, ואופנה תמיד היתה חלק חשוב בחיי", הסביר הפורוורד, שמקפיד לדגמן פריטים מהקולקציה, חמוש במשקפי היפסטרים, בכל חור בניו יורק.

שחקנים אחרים שניצלו את החופש כדי להרחיב אופקים, אם כי הרבה פחות רווחיים, היו לוק וולטון מהלייקרס ובלייק גריפין מהקליפרס. הראשון ישמש עוזר מאמן מכללת ממפיס עד תום השביתה. השני, רוקי העונה ואלוף ההטבעות, התקבל להתמחות במשרדי האתר "Funny or Die", שהקים הקומיקאי וויל פרל. האיש שקופץ מעל מכוניות הרגיע מראש את מעסיקיו כשטען: "אין לי בעיה להכין קפה ודברים כאלה אם זה מה שיידרש ממני".

ויש את אלה שלא מסוגלים להתנתק. בפלח הזה נמצאים לא מעט סופרסטארים, שממשיכים לדבוק בכדורסל גם בימי שביתה, בין אם בשל אהבה טהורה למשחק ובין אם עקב אילוצי ספונסרים.

לברון ג'יימס התרוצץ בין מחנות כדורסל של נייקי, שהיוו סוג של חיבוק דב. ביוטיוב מככבים שני קטעים המתעדים מבוכות שלו מהקיץ: בראשון הוא רומס ילד חף מפשע כשהוא יורד מהטבעה, ובשני מאבד כדור לנער סיני וחוטף דאנק בפרצוף. גם כרמלו אנתוני, דוויין ווייד וכריס פול בילו זמן איכות בסין, שם הסוו את קמפיין מכירות הנעליים שלהם באמתלה של "הפצת בשורת המשחק".

יש גם יוצא דופן. נכון, קווין דוראנט הספיק לעשות קעקוע ענק שמשתרע על כל חזהו וגבו וזועק "שתיתי כמה בירות ושלט הניאון של חנות הקעקועים קרץ לי", אבל גם ניצל את השביתה כדי להקפיץ את מניותיו. הוא השתתף כמעט בכל טורניר מאולתר שהתקיים בארצות הברית, וקלע כמות לא שפויה של נקודות בכל אחד מהם - לרבות 66 ב"ראקר פארק", מגרש הסטריטבול האגדי בהארלם.

"זה היה אחד הרגעים הטובים בחיי", העיד הפורוורד של אוקלהומה בראיון ל"וושינגטון פוסט", "אני רק רוצה לשחק כדורסל, ולעשות זאת בפני כל מי שלא יוצא לו לראות אותי מקרוב בדרך כלל. שחקני NBA לא עושים זאת מספיק. הם באים למגרשים בשכונות ומשחקים משחק אחד-שניים, אבל אני עושה זאת כל הקיץ. המטרה היא לשבור את המחסום, להראות שאני כמו כולם".

נתראה בהום דיפו

חבל שאהבת המשחק שמפגין דוראנט לא מפעמת גם בלבם של שחקנים נוספים, שמרכיבים את חלק הארי בעוגה שכותרתה "מה עשיתי בקיץ האחרון". בקטגוריה הזו דרים בכפיפה אחת הקשקשנים, ההזויים והמשועממים.

רק כך ניתן לתאר את השטויות שפלטו חלק מהשחקנים בחודשיים האחרונים. החל בהצהרה של נייט רובינסון מאוקלהומה סיטי, 1.75 מטר עם נעליים ו-82 קילוגרם אחרי ארוחת שבת, כי השביתה היא "סימן מאלוהים" לעשות הסבה מקצועית ולנסות להתקבל לקבוצת פוטבול ב-NFL, וכלה בציוץ ההזוי של דלונטה ווסט מבוסטון. "צריך לשים את הגאווה בצד - הרגע הגשתי בקשה לעבודה ב'הום דיפו'. שביתה היא לא משחק", כתב בטוויטר.

עבור רון ארטסט, משוגע עם קבלות, היה מדובר בקיץ שגרתי בסך הכל. הוא החל בניסיון לשנות את שמו ל"שלום עולמי", נמשך בהופעות סטנד-אפ והסתיים בליהוקו לעונה החדשה של "רוקדים עם כוכבים". "לא רציתי ללכת, אבל בתי ביקשה שאשתתף", הסביר שחקן הלייקרס, שהבטיח לתרום את רווחיו לחקר הסרטן.

בינתיים, עד שהמשוגע ילמד פוקסטרוט, נוקטים יורשיו בדרכים יצירתיות כדי לבחון את גבולות השעמום. הלהיט התורן הוא Planking, משחק ביזארי בו אדם מפרסם באינטרנט תמונות בהן הוא נראה שוכב כשפניו לרצפה וידיו צמודות לגופו במקומות מוזרים ככל האפשר. גילברט ארינאס הפך את זה לטרנד, דווייט הווארד הצטרף ולאחרונה אישה מבוגרת ממישיגן כמעט קיבלה התקף לב כשניגשה למקרר בסופרמרקט השכונתי בחיפוש אחר פיצה ומצאה את ג'וואל מגי מוושינגטון (2.13 מטר) במצב מאוזן.

אם זה לא מספיק כדי לשכנע את בעלי הקבוצות ואת איגוד השחקנים להאיץ את סיום הסכסוך, לא ברור מה כן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#