ספרדי כפול: מי כאן הדרים טים?

הכישרון שעומד לרשותה עצום, אבל את ההבדל בין ספרד לבין יריבותיה שוב עשה החיבור הנדיר, הנובע מהקבוצתיות ומעבודת הצוות המוטמעות בכל כדורסלן במדינה. ארצות הברית, כולנו נחכה לך בלונדון

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלעד זאבי

הפסד בחצי גמר אליפות אירופה 2001, הפסד בגמר אליפות אירופה 2003, הפסד בגמר אליפות אירופה 2007. כן, עתה זה נראה כל כך רחוק, אבל עד לא מכבר נחשבה ספרד ללוזרית הגדולה של הכדורסל ביבשת. זו שכמעט תמיד מעמידה נבחרות איכותיות, ותמיד נשארת בידיים ריקות. המפלה מול רוסיה לפני ארבע שנים בגמר היורובאסקט, אליו עלו הספרדים כפייבוריטים מובהקים, כאבה במיוחד.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

אלא ששם הכל התהפך. החל משלשום, מהערב שהניב אליפות אירופה שנייה ברציפות, נראים כל האכזבות והייסורים כזיכרון רחוק. "לפני שנתיים היה עלינו לחץ כבד לפצות על 2007", הסביר אתמול רודי פרננדס, שהסתובב כל היום כשסביב צווארו רשת גזורה, "באליפות הזו פשוט נהנינו לשחק יחד, והניצחונות הגיעו לבד".

פאו גאסול בחגיגות במדריד, אתמול צילום: רויטרס

ההנאה הגיעה לשיאה אתמול, כשהנבחרת זכתה לקבלת פנים של מלכים בפלאזה דה קלאו במדריד. אלפים חיכו לשחקנים, שהגיעו באוטובוס קומותיים מהודר כמיטב המסורת וזכו לברכות חמות מראש הממשלה, חוסה לואיס ספאטרו. "משמח אותי שהמפגשים הללו הופכים להרגל", אמר בחיוך ספאטרו, שהיה אחד מ-4.7 מיליון ספרדים שצפו בטלוויזיה במשחק הגמר. 31% רייטינג, לא רע גם לרשת המשדרת.

כפי שהדגים משחק הגמר, אין כל סיבה שההרגל הזה ישתנה בקרוב. צרפת היתה טובה לאורך כל הטורניר, אבל בשום שלב לא היוותה איום ממשי על הספרדים, שמציגים ארסנל עמוס בכלי נשק התקפיים והגנתיים. אלא שכדי להגיע לרמה בה נמצאת אלופת היבשת, כנראה שצריך גם משהו מעבר לכך.

"הם שיחקו נהדר ואנחנו יכולים ללמוד מהם הרבה", הודה טוני פארקר, כוכב צרפת, "הספרדים נמצאים במקום בו אנו שואפים להיות. הם משחקים ביחד משהו כמו שש שנים, הם קבוצה אמיתית, וזה עושה את ההבדל. אני יודע לזהות את החיבור הזה, אחרי שזכיתי בשלוש אליפויות עם סן אנטוניו".

כמו ברוב משחקיו בשבועות האחרונים, פארקר קלע בול כששם את האצבע על הישגו האמיתי של הכדורסל הספרדי. מחויבות קבוצתית, עבודת צוות, פרגון וחוסר אנוכיות הן תכונות שלא פשוט להנחיל לקבוצת כדורסל, על אחת כמה וכמה לכזו שחצי מחבריה משחקים בליגה הטובה בעולם ומרוויחים מיליונים. בנבחרת ספרד מדובר באלמנט מובנה.

חואן קרלוס נבארו חוגג עם הגביע, אתמולצילום: רויטרס

ללמוד כדורסל במקום לשחק

העבודה עליו מתחילה מלמטה. את שורשי הרוח הקבוצתית מנחילים בספרד כבר בגילים הצעירים. בפוסט שפרסם לאחרונה באתר SB Nation מסביר דן גרונפלד, ששיחק בספרד שלוש שנים, מה עושים שם נכון. "צעירים בספרד לא משחקים כדורסל, הם לומדים אותו", כתב שחקן הפועל חולון, "ילדים לומדים כיצד לתפקד בתוך דינמיקה קבוצתית. כמובן שהיסודות הפיסיים חיוניים, אבל גם הסוציאליים, וממה שראיתי זה תחום בו הספרדים מצטיינים מאוד".

גרונפלד הדגיש כי מעולם לא שיחק עם ספרדי אותו לא החשיב לחבר נפלא לקבוצה. "ראיתי שחקנים ותיקים שרואים כיצד הדקות שלהם מקוצצות ולא אומרים מלה. ראיתי אחרים שעומדים ליד הספסל ומעודדים כמשוגעים חבר לקבוצה שמשחק על חשבונם. כולם מאמינים ברעיון הקבוצתי יותר מכל ומחויבים לניצחון הרבה יותר מאשר להצלחה אישית".

מי שצפה בנבחרת ספרד בטורניר, נכח בתוצאותיו של החינוך הזה. כולם פרגנו לכולם, לרבות השמות הגדולים, וכלל לא התחשבו בסטטיסטיקה האישית. בתוספת היכולות המקצועיות, כבר הניב הדבר שתי אליפויות אירופה ואליפות עולם אחת. כעת נותר לראות אם כל הטוב הזה יכול להביא למדריד את הזהב היוקרתי מכולם. הספרדים בהחלט הרוויחו את הזכות לפנטז לקראת אולימפיאדת לונדון.

"אם נמשיך ברמה בה שיחקנו בשלבים האחרונים של האליפות, נוכל לנצח כל נבחרת", יצא סרג' איבקה בהכרזה שכוונה לארצות הברית. חואן קרלוס נבארו, ה-MVP של הטורניר, טען שמדובר ב"נבחרת היסטורית ובסגל שעוד נותר לראות כמה רחוק הוא מסוגל להגיע". כפי שנראו השבועיים האחרונים בליטא, זה יכול להיות הכי רחוק שיש. גם בלונדון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ