בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

באו לכאן כדי לנצח

ג’ורדן פארמאר וג’ון שאייר הם לא הרכש הקלאסי של מכבי ת"א: הם צעירים, ממושמעים, ולא בליינים גדולים. והם יעשו הכל כדי לקחת את אליפות אירופה. לפחות עד שהשביתה ב־NBA תיגמר

4תגובות

מכבי תל אביב הציגה בעונה שעברה את אחד הקמפיינים המוצלחים בתולדותיה. לאחר עונה כושלת שבה לא זכתה באליפות או העפילה לפיינל פור, ושבסיומה פוטר המאמן פיני גרשון, שהיה מסוכסך עם רבים משחקניו, יצאה מכבי לדרך חדשה מבחינה מקצועית וחברתית.

איך תיראה העונה של מכבי תל אביב? דברו על זה בעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

דיוויד בלאט, שחזר למועדון אחרי שש שנים די מוצלחות באירופה, ייסד במכבי קבוצה המשלבת בין צעירים לוותיקים, ומציגה כדורסל שמשלב הגנה רצחנית וריצה בלתי פוסקת. מכבי זכתה באליפות ובגביע והעפילה למשחק הגמר של היורוליג. אך להצלחה העצומה מחיר משמעותי - בקיץ האחרון התבשרה מכבי כי ג’רמי פארגו, אולי בכיר שחקניה בעונה שעברה, מעוניין לעזוב לטובת ה-NBA, וכי צ’אק אידסון, שחקן של יותר מ-30 דקות לערב, בחר לנטוש לטובת הכסף הגדול של ברצלונה (שהציעה לו כשני מיליון יורו לעונה, יותר מפי שלושה משכרו במכבי). כשמוסיפים לכך את פציעתו הקשה של דורון פרקינס, שגרמה למכבי שלא לחדש את החוזה עמו, ואת פרישתו של הקפטן האגדי דריק שארפ, ניכר שמכבי ספגה פגיעה אנושה בעמדת הגארדים - התפקיד החשוב ביותר בכדורסל האירופי.

שרון בוקוב

כדי למלא את החסר נכנסה מכבי לבולמוס של החתמות - חלקן מובנות יותר וחלקן פחות. היא הפתיעה כשצירפה את תיאו פפאלוקאס, אגדת כדורסל יוונית ואירופית אך שחקן מזדקן (בן 34), ששנותיו הטובות הרחק מאחוריו. גם החתמתו של יוגב אוחיון, מהרכזים הישראלים הבולטים אבל שחקן שכמעט ולא קולע, היתה בלתי צפויה ומשונה למדי. אך מכבי לא הסתפקה בכך, ובניסיון הנואש למלא את החלל העצום שהותירו אחריהם פארגו, פרקינס ואידסון, החליטו ראשי המועדון להחתים שני גארדים אמריקאים צעירים בעלי מוניטין מפואר, כזה שאינו רווח בשורות הכדורסל הישראלי.

לא מסובבים ראשים
 

ג’ורדן פארמאר וג’ון שאייר עדיין לא הפכו לשמות גדולים בישראל. בשישי האחרון, כשנכנסו לאחר אימון לקפה ארומה הצמוד להיכל נוקיה, לא הסתובב לכיוונם ולו ראש בודד. פארמאר, שגדל בלוס אנג’לס, מיהר להתלונן על החום. שאייר, משיקגו, אינו נראה כמו בחור שמתלונן. לאורך רוב השיחה הוא שמר על שקט ובעיקר הקשיב לקולגה החדשה שלו. למרות ששניהם בני אותו גיל - 24 - מתקיימת ביניהם דינמיקת יחסים של אח גדול ואח קטן.

פארמאר, האח הגדול, משחק ב-NBA כבר מגיל 19. העילוי מדרום קליפורניה, שגדל עם אם יהודית אמריקאית ואב חורג ישראלי, הצטיין בספורט בכל שנותיו בתיכון ובמכללה (UCLA). “אחרי שנתיים בקולג’ כבר הרגשתי מוכן ל-NBA”, טוען מי שנבחר בסיבוב הראשון בדראפט (גיוס השחקנים השנתי ממאות מכללות) על ידי הלוס אנג’לס לייקרס, אולי מותג הכדורסל היוקרתי בעולם.

שרון בוקוב

פארמאר שיחק במשך ארבע שנים תחת פיל ג’קסון, גדול המאמנים בתולדות ה-NBA, ולצד קובי בריאנט, כוכב הכדורסל הגדול בעולם בשנים האחרונות. “זו היתה חוויה נפלאה”, הוא משחזר, “זכיתי בשלוש אליפויות ולמדתי המון. אבל אחרי כמה עונות הרגשתי שהקבוצה לא משחקת בסגנון משחק שמתאים לי. אני אוהב שהכדור וההחלטות בידיים שלי, ולכן עזבתי לניו ג’רזי נטס לפני שנה”. פארמאר משתכר כארבעה מיליון דולר לעונה בניו ג’רזי, אך השביתה ב-NBA אילצה אותו לחפש מקום פרנסה אחר, לפחות לבינתיים. “גדלתי כיהודי לכל דבר ואפילו ביקרתי בישראל כילד, אצל המשפחה של אבא שלי”, הוא מספר. “אני זוכר שהוא לקח אותי לראות משחקי כדורסל וכדורגל של מכבי. ולמרות הכל, בחיים לא האמנתי שאשחק כאן. מבחינתי ה-NBA תמיד היתה האופציה היחידה. ברור שאני לא שמח שקרתה השביתה, בסך הכל אני מפסיד הרבה מאוד כסף. הצד הטוב הוא שנקרתה בפני ההזדמנות לשחק בישראל. אני מקווה לנצל את המיטב ממנה”.

גם עבור שאייר המעבר לארץ מזכיר את השורשים היהודיים: הגארד הצעיר משיקגו הוא בן לאב יהודי ולאם גיורת. “כמו שהכרתי בתי כנסת בילדותי, כך גם הכרתי כנסיות”, הוא מספר, “על כל פנים, לדת לא היה מרכיב חשוב מדי בחיי, ועד היום הורי אפילו לא ביקרו בישראל. אני מקווה שעכשיו תהיה להם הזדמנות”. בעוד שבעבור פארמאר מכבי היא ברירת מחדל מקצועית שבצידה הקרבה כלכלית, בעבור שאייר היא הקבוצה האטרקטיבית ביותר שהוא יכול היה לשחק בה כעת. “אני מאושר שהגעתי למכבי”, טוען השחקן הבלונדיני, שהוליך לפני קצת יותר משנה את מכללת דיוק לאליפות. “המכללה ששיחקתי בה מאוד מפורסמת, וגם המאמן שלה הוא אולי המפורסם בעולם (מייק ששבסקי; י”ב), אבל למרות שהייתי שחקן מרכזי בקבוצה אלופה עדיין לא הרגשתי שאני מקבל את הקרדיט הראוי לי. עובדה שלא נבחרתי בדראפט”.

60 שחקנים מהמכללות ומשאר העולם נבחרים מדי שנה על ידי 30 הקבוצות בליגה הטובה בעולם, אך כולן דילגו על שאייר. “הבעיה היא שחושבים שאני לא מספיק אתלטי”, הוא אומר בהשלמה, “זה הדבר הכי מתסכל שיש. כי כדורסל זה לא תחרות הרמת משקולות או תחרות ריצה, זו לא אליפות אתלטיקה, אלא משחק שדורש מיומנות טכנית ומנטלית. לדעתי ולתפיסתי אני שייך לרמות הגבוהות ביותר, כלומר ל-NBA, אבל אם יש קבוצות שלא סבורות כך התפקיד שלי הוא להוכיח להן שהן טועות. אני יכול להצטיין בכדורסל גם בלי להיות האתלט הכי מרשים שיש”.

אי–פי

למרות שלא נבחר בדראפט, שאייר זכה להזדמנות שנייה כשמיאמי היט החליטה לצרף אותו לפני שנה לקבוצת ליגת הקיץ שלה. אך כבר במשחקו השני, לאחר שבהופעת הבכורה שלו קלע את סל הניצחון, ספג פציעה קשה בעינו שמנעה ממנו להגשים את חלומו וכמעט השביתה אותו לכל אורך העונה שעברה. “בחודשים האחרונים שיחקתי בליגת המשנה של NBA. זו היתה חוויה חיובית”, הוא אומר, “אבל מבחינתי הרבה יותר טוב לשחק במכבי, שהיא אחת הקבוצות הגדולות באירופה, וכזו שקבוצות NBA עוקבות אחר משחקיה”.

בעוד שאייר חתום לשנתיים, פארמאר זכה לחוזה חודשי בסך 25 אלף דולר לחודש - לא רע, ועדיין פחות משמעותית ממשכורתו ב-NBA. “הכסף הוא לא הסיבה העיקרית שלשמה הגעתי לישראל”, הוא מסביר, “מבחינתי, להביא לכאן את ארוסתי ובתי (פיניקס, בת 14 חודשים), לחיות ליד הים בתל אביב ולהיות קרוב לבני משפחתי הישראלים - זו הזדמנות של פעם בחיים. לכן אני רוצה לנצל כל רגע שיש לי כאן. הרי השביתה ב-NBA יכולה להסתיים בכל רגע, ואז אצטרך מיד לחזור. אז בינתיים אנחנו מנסים לשאוף כמה שאפשר מישראל. בשבועיים שהיינו כאן כבר נסענו לירושלים ולים המלח, ובתל אביב הספקנו לאכול במסה, מוזס וקפה איטליה. בינתיים אני מאוד נהנה. שמעתי הרבה על חיי הלילה בתל אביב, אבל אני איש משפחה וכמעט לא יוצא. אני גם לא שותה או רוקד. לא ביג נייט לייף גאי. רק במשחקי חוץ אני יוצא עם החברים לקבוצה, סתם כדי שנהיה ביחד ונתגבש. כשאני עם החברה שלי והבת שלי, אני לא יוצא בלילה”.

גם שאייר לא מסתמן כמי שיסעיר את חיי הלילה בעיר. “בינתיים אני לא יכול לומר לך שמות של מקומות בילוי, למעט הקנטינה, שישבתי בה אתמול בלילה עם חבר’ה ישראלים”. דווקא לא אנשים מקהיליית הכדורסל. “הם חברים של חבר ישראלי משיקגו. יש לי גם חברה בשיקגו, שאני גאה בה, ובינתיים החלטנו להישאר ביחד למרות שאנחנו לא גרים יחד. בכל מקרה אני לא מאלה שיוצאים הרבה לבלות. משגע אותי שאי אפשר לדבר ושהמוזיקה כל כך חזקה. אבל בקנטינה דווקא היה נחמד, כי ישבנו ושוחחנו. החבר’ה הישראלים שבילו איתי אמרו לי שלהיות שחקן מכבי זה דבר טוב בחיי הלילה, ושכולם עוד מעט יזהו אותי. בינתיים זה לא קורה”.

שרון בוקוב

הופעת אורח ב”הפמליה”
 

נדמה כי שאייר ופארמאר, פרצופים מוכרים בעבור מיליוני אמריקאים, אינם מחפשים את התהילה בישראל. “אני לא מחפש להיות מפורסם, אבל בפירוש כן רוצה באהבת הקהל”, מודה פארמאר, “שמעתי המון על האוהדים של מכבי, ואני כבר לא יכול לחכות לשחק מולם. להיות כל כך מפורסם שאתה לא יכול ללכת ברחוב פחות מדבר אלי, למרות שאני מורגל גם בזה”.

לפני שנה, הוזמן להופעת אורח בתוכנית הטלוויזיה “הפמליה”. “זה היה מאוד נחמד”, משחזר פארמאר, “נדרתי לשחק את עצמי כך שזה לא היה קשה. היו לי אפילו כמה שורות, ובסצנה האחרונה עצרתי את דרמה, שרצה לתקוף את אמינם”. שאייר מקשיב ואינו מאמין. “מאן, אני לא מאמין לך שהיית ב'פמליה'. How cool is that!”. פארמאר, אכן סוג של קול קאט, פחות מתרגש. “כבר שיחקתי בכמה סדרות. גם ב’Numbers’ היה לי תפקיד נחמד, זו סדרה כמו ‘CSI’. אני אפילו חבר באיגוד שחקני המסך. גדלתי באל.איי ומשחק תמיד משך אותי. אולי אני אעשה את זה אחרי שהקריירה שלי תסתיים. אולי אתעסק בנדל”ן. בינתיים חשוב לי להרוויח כמה שיותר כסף כדי להבטיח את העתיד הכלכלי של משפחתי, וכמובן ליהנות מהמשחק”.

שרון בוקוב

בסיום חוזהו הנוכחי בניו ג’רזי, פארמאר יחזיק בכיס כ-20 מיליון דולר. שאייר, לעומתו, השתכר עד כה כמה עשרות אלפי דולרים בודדים. “אני לא חושב על הכסף”, אומר מי שגדל בפרבר יוקרה סמוך לשיקגו, “אני לא מצטער שלא עזבתי את האוניברסיטה מוקדם כדי להיות כדורסלן מקצוען, ממש לא. הצלחתי לצבור חוויות שיישארו איתי כל החיים. גם עכשיו אני לא חושב על הכסף. אני רק רוצה לשחק כדורסל ולהוכיח לי ולאחרים שאני ראוי לשחק ב-NBA. אבל גם ה-NBA הוא כבר לא אובססיה - תן לי לשחק היטב ולנצח במכבי תל אביב ואני מאושר”.

“אני לא יודע אם אני מנהיג על המגרש, אבל אני יודע שיש לי את היכולת לבצע את המהלכים החשובים, אלו שמנצחים משחקים”, טוען שאייר, שמשחק בינתיים עם משקפיים כדי להגן על העין הפגועה. “אני יכול לתת סל גדול בדקות ההכרעה או לתת את האסיסט החשוב, לחטוף את הכדור או לסחוט עבירת תוקף. הוכחתי בעבר את היכולת שלי להתעלות ברגעי הכרעה. אני מקווה מאוד שתהיה לי הזדמנות לעשות זאת במכבי. בינתיים לא אכפת לי אם אני שחקן חמישייה או עולה מהספסל. התפקיד שלי הוא לעזור למאמן בכל דרך שבה הוא מוצא לנכון”.

בניגוד לכדורסלנים ישראלים הרבה פחות מוכשרים או מנוסים מהם, פארמאר ושאייר עדיין שרויים במנטליות של שחקני תיכונים: מעין חפ”שים שעושים כל מה שהמאמן אומר להם. “יש להם מנטליות בלתי תיאמן”, אומר דריק שארפ, שעובד אתם בשבועיים האחרונים. “אלה שחקנים מה-NBA או מהרמה הכי גבוהה של המכללות, ולא תראה כמעט שום אגו עליהם. הם אנשי עבודה. העובדה ששניהם יהודים אולי מחברת אותם עוד יותר לדבר שנקרא מכבי. למרות שאני, למשל, לא יהודי, וזה כמובן לא נדרש כדי להיות סמל בקבוצה הזו”. שארפ מקווה שהשביתה ב-NBA תימשך כמה שיותר כדי שמכבי תספיק ליהנות מפארמאר עד סיום העונה. “הוא שחקן חשוב מאוד עבורנו השנה. הכדור יהיה בידיים שלו והוא אולי יהיה השחקן המוביל”, שארפ אומר, “גם אם הוא יעזוב טוב שיש את שאייר, שהוא ווינר לא פחות גדול. אם עד היום אוהדי מכבי עקבו אחריהם מרחוק, כשחקנים מובילים בארצות הברית, עכשיו הם יוכלו ליהנות מהם מקרוב. זה דבר מאוד לא רגיל, אפילו כשמדובר במכבי תל אביב. האם זה אומר בהכרח שתהיה לנו שנה מוצלחת כמו בעונה שעברה? ממש ממש לא”.

שרון בוקוב


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#