בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בזכות הכדורסל הפכתי לישראלי

דן גרונפלד, שחקנה היהודי-אמריקאי של הפועל חולון, מספר על האהבה החדשה שלו - ישראל. טעימה מפרויקט פתיחת עונת הכדורסל של "ספורט הארץ"

2תגובות

כילד שנולד וגדל בצפון ניו ג'רזי, מה כבר ידעתי על ישראל? ידעתי שיש לי בה משפחה, שהיא נמצאת במדבר, שמעתי על הפלאפל המפורסם ושמדובר במקום חשוב עבור היהודים. למעט הידע המוגבל הזה, לא חשתי שום דבר מיוחד כלפי מדינת ישראל. כיום אני כבר תופס את עצמי מתרגש מהגשם שיורד ואומר לכולם: "יופי, אנחנו צריכים את הגשם הזה".

מחכים לעונת הכדורסל החדשה? דברו איתנו בעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

אמנם גדלתי במשפחה יהודית שהיגרה לארצות הברית, אך באותה מידה כמעט יכולתי להיוולד ולגדול בישראל. לפני שאבי והוריו היגרו מרומניה הקומוניסטית ב-1963, הם האמינו זמן רב כי יעדם הוא לעלות ולהתיישב בישראל. אלא שברגע האחרון נוצרה בעבורם האפשרות להגר לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, וכך הם עשו.

ספי מגריזו

הייתי ילד אמריקאי טיפוסי. כזה שעוסק בספורט, צופה בסרטים ובעיקר עסוק בשטויות ושאר דברים מביכים כמו כל ילד רגיל בכל מקום אחר בעולם. באותו הזמן, לא היה לי מושג שהספורט שאני כל כך אוהב - הכדורסל - יביא אותי למדינה בה משפחתי כמעט התיישבה, ולא כתייר אלא כאזרח ישראלי לכל דבר.

כשסיימתי את לימודי במכללת סטנפורד ב-2006, בה שיחקתי ארבע שנים, ידעתי שאני מסוגל להתפרנס ככדורסלן מקצועני מחוץ לארצות הברית. כבר אז היו לי הצעות מישראל, אך התדמית שהשתקפה בתקשורת האמריקאית גרמה לי ולמשפחתי דאגה. המתיחות הביטחונית ומלחמת לבנון השנייה שבדיוק פרצה, השפיעו על החלטתי שלא להגיע לישראל, וכך מצאתי את עצמי בגרמניה ושנה מאוחר יותר בספרד.

אילן אסייג

הביקור הראשון שלי בישראל היה רק ב-2009. הגעתי לארץ הודות למכביה ה-18 כשחקן נבחרת ארצות הברית. שנים רבות חיכיתי לביקור הזה, בעיקר בגלל אותם אנשים שאמרו לי שברגע שאראה את ישראל לא ארצה לעזוב. אחרי המפגש הראשון שלי עם צלחת חומוס ידעתי שהם צדקו. הביקור עצמו ארך שלושה שבועות, ולמרות שחווית הכדורסל הסתיימה בצורה נהדרת עם מדליית זהב, השבוע ממנו נהניתי הכי הרבה היה זה שבו טיילנו ברחבי ישראל עוד לפני שהתחילו המשחקים. לתחוב פתק בכותל המערבי, לבקר בעיר העתיקה בירושלים, הביקור העוצמתי ביד ושם, לצוף בים המלח, לראות את הזריחה במצדה, לאוכל ארוחה בכפר בדווי - כל אלו הרכיבו שבוע בלתי נשכח שגרם לי להבין עד כמה חשובה היא מדינת ישראל וכמה דברים נפלאים יש לה להציע למרות גודלה המצומצם.

בתום המכביה, כשעזבתי את ישראל, לא היה לי ספק שלכאן אני עוד אחזור. וברגע שהסתיים החוזה שלי בספרד חתמתי בבני השרון ושוב הגעתי לישראל. באוגוסט 2010 כבר הייתי אזרח ישראלי מן המניין שמוכן ומתרגש לקראת עונת הכדורסל הכשרה הראשונה שלו בארץ הקודש. לקח לי מעט מאוד זמן לגלות כי הכדורסל הישראלי שונה בתכלית מכל מקום אחר שאי פעם שיחקתי בו. למרות שבכל העולם הכדורסל הישראלי מזוהה בראש ובראשונה, ובצדק, עם מכבי תל אביב, נוכחתי לדעת כי הוא חורג בהרבה מעבר לגבולות תל אביב. בהרבה מאוד קבוצות משחקים זרים אמריקאים נהדרים - רבים מהם עם עבר ב-NBA - ושמצטרפים לכדורסלנים ישראלים איכותיים שהופכים את הליגה לתחרותית וקשה.

ניר קידר

בישראל הכדורסל מתבסס יותר על מהירות וזריזות מאשר בגרמניה וספרד, ששם הכדורסל הרבה יותר פיזי ואיטי. אבל ההבדל הבולט ביותר הוא התשוקה שיש כאן למשחק. האופי הישראלי בא לידי ביטוי אצל השחקנים שנותנים את הלב והנשמה ורואים כי איכפת להם מהמשחק, מהקבוצה - בדיוק כמו האוהדים. כל מי שאינו ישראלי והגיע למשחק של הנבחרת, יודע על מה אני מדבר. נכון שנבחרת ישראל לא נמנית על אריות היבשת, אבל לצפות בה משחקת זו חוויה מרתקת. נפנוף הדגלים, קימוץ האגרופים, הצרחות, העידוד, השירה, החיבוקים בין השחקנים (וגם בין האוהדים) - כולם מאפיינים של העם הישראלי והתשוקה שלו כלפי נבחרת הכדורסל והמדינה.

החוויה הישראלית שלי כשחקן בליגה המקומית אמנם מיוחדת מאוד, אך אם להיות כן חלק גדול ממנה כלל אינו קשור לכדורסל. כמעט כולם דוברים אנגלית, מזג האוויר נפלא, האוכל נהדר, והאנשים חמים ומסבירי פנים (למרות שהם נוהגים כמו מטורפים רוב הזמן). אולי זה נשמע כמו דברים קטנים, אבל שחיים אלפי קילומטרים מהבית והמשפחה, יש לדברים הללו משמעות עצומה. בישראל אני מצליח להתחבר לתחושות של אחווה וקהילה שלא חוויתי בשום מקום אחר בחיי. זה עזר לארוסתי ולי להתחבר עם ישראלים וליצור מעגל חברים שמסייע לנו להתאקלם ולחוש רצויים. אני אפילו חולק את חווית השבת עם קרובי משפחה שבעבר בקושי הכרת, וכיום אנחנו כבר משפחה מלוכדת.

ספי מגריזו

אני לא צבר ולא גדלתי כישראלי, אך כיום אני מרגיש מחובר למקום הזה, למדינה הזו, וזה בזכות הכדורסל. אני בעיקר אסיר תודה למשחק שסייע לי להתחבר לחלק מהעבר שלי שהיה לגמרי מנוכר לי לפני שהגעתי לכאן. כעת, ערב העונה השנייה שלי בליגה הישראלית, אני נרגש ללמוד, לראות ולחוות דברים נפלאים נוספים שארץ הקודש יכולה להציע לי - על הפרקט ומחוצה לו. עכשיו כל שנותר לי זה רק ללמוד עברית.

פרויקט פתיחת העונה המלא של "ספורט הארץ" יפורסם מחר.

**********

דן גרונפנלד, בן 27 (1.98 מ'), שחקנה החדש של הפועל חולון. בעונה שעברה הצטיין במדי בני השרון כשקלע 13.7 נקודות והוריד 4.5 ריבאונדים בממוצע למשחק. לפני כן שיחק באולדנבורג הגרמנית (לצדם של דורון פרקינס ודיאור פישר) ובגראנדה ו-וויאדוליד הספרדיות. הוא נחשב לשחקן מכללות מצטיין ובסטנפורד קלע 17.9 נקודות בממוצע למשחק בשנתו השלישית.

אביו, ארני גרונפלד, הוא הנשיא והסמכות המקצועיות העליונה של הוושינגטון וויזארדס מה-NBA. גרונפלד האב נחשב לשחקן מכללות אגדי בעבר, ואף שיחק ב-NBA תשע עונות ונבחר להיכל התהילה של הספורט היהודי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#