בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בירת הכדורסל של המגזר הערבי

למרות ממוצע צופים מרשים בליגה הארצית, נאבקת הפועל ריינה/מעיליא בקשיים כלכליים ובהפועל תרשיחא על התואר שבכותרת

2תגובות

יום ראשון, 19:46, אולם התחנה, פאתי התחנה המרכזית חדרה. שתי נערות עובדות בטייץ מנומר מזנקות לתוך טנדר עם לוחית זיהוי מאובקת מדי. כמה עשרות מטרים משם, בתוך האולם, עשרות ילדים רוקעים ברגליהם ומוחאים כפיים, "אחת, שתיים, שלוש - הפועל חדרה". הקרבה הגיאוגרפית בינם לבין הטנדר מצמררת.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

איציק אלפרון, מאמן הפועל ריינה/מעיליא, מנצל את הרגעים האחרונים לפני שריקת הפתיחה של העונה כדי לחמוק החוצה דרך דלת הברזל ולהצית סיגריה. בהיעדרו, ניגש אוהד מקומי לאילן יבלוקובסקי - מנהל איצטדיון רמת גן לשעבר ובזמנו הפנוי גם שופט בליגה הארצית - וממטיר עליו שאלות אודות הקבוצה האורחת: "תגיד, מאיפה הקבוצה הזאת עם החולצות עם הכיתוב בערבית? מה להם ולכדורסל?".

מעבר לגזענות הקלה שעולה ממנה, מדובר בשאלה מוזרה למדי, מכיוון שריינה/מעיליא, קבוצת הכדורסל הבכירה של המגזר, כבר מזמן אינה תיירת בארצית. כל אוהד בליגות הנמוכות יודע שמדובר בקבוצה ביתית מובהקת, שבכל משחק מביאה לאולם במעיליא בין 500 ל-800 אוהדים, שהם בין שישית לשליש מאוכלוסיית הכפר.

נמרוד גליקמן

אם בכל זאת רוצים להבין את הזיקה בין הכפר הערבי-נוצרי בצפון הארץ לענף הפופולרי ביותר בליטא, הרי שהתשובה מגיעה מתחום המתמטיקה. עד לפני 30 שנה, הספורט האהוד ביותר על תושבי מעיליא היה כדורגל, ובפאתי הכפר ניצב איצטדיון ששימש את כל מחלקות המועדון. היום משמש השטח לגידול חזירים ולמטעי זיתים. בכפר מתגוררים כ-2,800 תושבים בלבד, ובתוספת לריבוי טבעי נמוך (0.8% לשנה) - למחלקות הנוער והילדים לא היה עתיד, ולקבוצת הכדורגל לא היה סיכוי.

"נוצר ריק גדול בין מחזורי הגילים", נזכר זוהיר מתא, עיתונאי וחבר הנהלת הקבוצה, "לא היתה המשכיות וקבוצת הכדורגל התפרקה. אנחנו אוכלוסיה אינטלקטואלית-מודרנית (30% מתושבי הכפר הם אקדמאים) והריבוי הטבעי שלנו בהתאם. שני ילדים וכלב, לא יותר מזה. בשביל הכדורגל זה לא הספיק, הכדורסל התאים לנו הרבה יותר".

בסוף שנות השבעים, כשמכבי תל אביב שמה את הכדורסל הישראלי על המפה, נבנה במעיליא מגרש פתוח ששימש את המחלקות השונות. זה היה עניין של זמן עד שהענף יתפוס, ובסמוך למגרש ניצב כעת אולם כדורסל ראוי. "איפה שלא תלך בכפר תראה ילד עם כדורסל", מספר טארק, מהנדס מכונות ואוהד שרוף של הקבוצה, "האנשים אצלנו לא מתחברים לכדורגל, אותנו מעניין רק הכדור הכתום".

פתיחת עונת הכדורסל - פרויקט מיוחד

יום שלישי, חדר הישיבות באולם של מעיליא, 512 מטר מעל פני הים. על הקיר, תמונה מודבקת של דראזן פטרוביץ' קיבלה זווית משונה. התבוסה לחדרה במחזור הפתיחה (57-87) יושבת חזק בראשיהם של חברי ההנהלה, והרוחות סוערות. אם לא די בהפסד, הרי הקבוצה שרויה במצוקה כלכלית. ההנהלה ממתינה כבר חודשים ארוכים לסכום של 200 אלף שקל שאמור להגיע מהמועצה האזורית, כדי שתוכל לשלם משכורות לשחקניה הבכירים ואת חשבון המכבסה. אבל המועצה נמצאת בהליך פירוק, והצ'ק ממאן להגיע.

"אם לא נקבל סיוע כספי לא תהיה קבוצה", מתריע מנהל הקבוצה סאמר חדיד, "ואני לא מדבר על השנה הבאה, אלא על המחזורים הקרובים. אם המועצה לא תעזור, לא נוכל להתקיים".

אין אנשי עסקים במגזר שיבואו וישימו כסף?

"יש כמה תורמים מהכפר, אבל מלבדם אף אחד לא מסייע. אנחנו חייבים ספונסר בדחיפות כדי שנוכל להתקיים בכבוד. אני מבטיח שעם המינימום שאנחנו מבקשים נוכל לשחק גם בליגה הלאומית. אנחנו מגדלים כאן שחקנים נהדרים. עאדל מתא, הכוכב שלנו עד השנה שעברה, זומן מהארצית לנבחרות הנוער והעתודה. יש לנו קרוב ל-100 ילדים במחלקות השונות. עם מעט משאבים נוכל להביט גם קדימה, ולא לחשוב רק על בעיות קיומיות".

נמרוד גליקמן

ב-19:00 מפנים הילדים את הפארקט לטובת הקבוצה הבוגרת. הצעירים היימאן אסף וסובחי עארף מתייצבים ראשונים. נאסיב פלאח מכפר סמיע, בן דודו של סרי פלאח ממכבי חיפה, מגיע אחריהם. אלפרון מכנס את השחקנים למעגל, קווצות השיער הכתום על ראשו מזדקרות מרוב עצבים, אבל הוא מקפיד לדבר חלש - עם עליות קלות בסוף כל משפט: "ביום ראשון, לראשונה בחיי, לא ישנתי כל הלילה. ברבע האחרון בחדרה רק חיכיתי שהסיוט הזה ייגמר. רתחתי כי נתנו להם את המשחק. היינו צריכים לשבור להם את הידיים ואת הרגליים, ובמקום זה, שני שחקנים שלנו סיימו עם שלוש עבירות וכל השאר עם פחות. מה אתם, פראיירים?".

באזר ספונטני, שמקורו ככל הנראה בתקלה בלוח האלקטרוני, קוטע את דברי אלפרון ומסייע לו להתקרר. ביום ראשון יש לו דרבי יוקרתי מול הפועל תרשיחא על תואר הקבוצה הבכירה במגזר, ואין לו זמן לפרק את הקבוצה לחתיכות וגם להרכיב אותה מחדש. הדרבי מול תרשיחא הוא המשחק החשוב ביותר של מעיליא, ואולי של הארצית בכלל. "אנחנו אינטלקטואלים ונחמדים", מסביר גבי קרצחגי, אוהד שהגיע לצפות באימון, "עד למשחק מול תרשיחא. מאז ומתמיד היתה בין הכפרים יריבות על גבול העוינות, והכל מתנקז לדרבי".

בעונה שעברה ניצלו המקומיים את פתחי החירום ואת חלונות המשרדים כדי להגדיל את תפוסת האולם מ-500 איש ל-800. הקהל צבא על הברזלים והכה בתופים, ובשלב מסוים כוחות משטרה נכנסו לפארקט כדי להפריד בין שחקני הקבוצות, בעקבות ויכוחים שיצאו משליטה. חברי ההנהלות היו היחידים שזכו להתקוטט באותו יום.

במפגש החוזר בין הקבוצות החליטה המשטרה להעביר את המשחק למגידו, והמארחים מתרשיחא שלחו במחאה את קבוצת הנוער. זה נגמר בתוצאה אסטרונומית, 160-40 למעיליא. "הם פחדו לקבל בראש", נזכר קרצחגי, "אחרת הם היו עולים לשחק כמו גברים".

נכון להיום, קיום המפגש הקרוב מול תרשיחא נמצא בסכנה. אם וכאשר, הוא ייערך ככל הנראה באחד היישובים הסמוכים. בגלל היעדרן של שתי יציאות חירום, במועדון יודעים שהמשטרה לא תאפשר להם לארח הערב באולם הביתי. "הכל עניין של כסף", מבהיר חבר ההנהלה אימן עראף, "אין לנו אפילו 70 אלף שקל כדי לתקן את הליקויים. לצערי, קבוצת כדורסל זה לא ביזנס משגשג, ואנשים לא מתלהבים לתרום לנו".

האימון בינתיים מתנהל בקצב גבוה. אלפרון עוצר מדי פעם כדי לכוון את חניכיו, אבל השעה המאוחרת והעייפות מתחילות להשפיע. לקראת הסיום צצה התקרית שאיימה להתפרץ מאז המבול בחדרה. ערן סעודאי, הכוכב של הקבוצה, חוטף עצבים על שחקן החמישייה יובל אלון, ומחליט להתפוצץ עליו לעיני המאמן וחבריו. "כבר שבועיים שאני עצבני עליך אבל מתאפק", הוא זועק, "אין לך מושג. אתה לא יודע מתי למסור ומתי לקלוע וזה מתחיל להרגיז אותי. מי אתה שתגיד לי איך לשמור".

"גם אני יכול לקלוע 25 נקודות במשחק אם אשאר מתחת לסל במקום לרדת להגנה", משיב לו אלון, "זה אתה שלא מבין כלום".

"אני איתו לא משחק יותר", פונה סעודאי לאלפרון, "וגם אתה יודע שכל זה לא היה קורה אם כולם כאן היו מקבלים משכורת. בקבוצה נורמלית, כשכל השחקנים מקבלים משכורת, מי שלא מספק את הסחורה הולך הביתה".

למרות שחדיד אומר כי הוא גאה בכך שיש לו בקבוצה שחקן כמו סעודאי, אלפרון מפוצץ את האימון באופן מבוקר. ארתור וורוני, סנטר שהגיע מאשדוד, מנצל את הירידה האטית לחדר ההלבשה כדי להבהיר את עמדתו בנושא: "בליגה הארצית יצא לי שם של אחד השחקנים הבעייתיים, אם לא הבעייתי ביותר. הייתי מעורב בתקריות כאלה בדרך לאימון. אם הם יהיו מוכנים לשמוע מה שיש לי לומר, אולי תהיה להם יום אחד קריירה".

"אם היו לי עוד שני שחקנים", מסכם אלפרון, "הייתי מעיף את שניהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#