בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הליגיונר הישראלי, זן הולך ונעלם

שכר לא רע שמשולם בזמן, שמש כל השנה, חיים מקצועיים לא תובעניים ודקות משחק מובטחות. יש הרבה סיבות לכך שבניגוד לעמיתיהם מהכדורגל, הכדורסלנים הישראלים ממעטים לצאת לאירופה. מעבר לכך, גם הכלה לא ממש מתלהבת מהשידוך

תגובות

האינסטינקט היהודי, שניזון מהאקסיומה לפיה כל העולם נגדנו, מציע פתרון פשוט לשאלה למה אין הרבה כדורסלנים ישראלים באירופה. הרי הכל בגלל השם. אם רק היתה לנו סיומת "איץ'", כמו שיש לסרבים, לקרואטים ולסלובנים, או "סמך" סמכותית כמו ליוונים ולליטאים, דברים היו מתגלגלים אחרת. במקרה כזה, גם למיטב בחורינו היתה חותמת איכות והייצוא היה פורח. מורן רוטיץ' היה גארד מוביל בליגה הספרדית במקום להזיע באולם הפחים, ואלישי כדיריס היה הופך שם נרדף לדאבל-דאבל בסיינה, במקום לקבל תווי קנייה לחג מגומא אגייאר. או שלא.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

"אני לא חושב שאם שם המשפחה של יותם היה הלפריניץ' הוא היה זוכה ליותר קרדיט באולימפיאקוס", טוען העיתונאי היווני לפטריס מאוטיס מ"ספורטסדיי", "אם הוא היה מגלה יציבות ונותן 17 נקודות למשחק באחוזים טובים, הוא היה משחק הרבה דקות גם אם היו קוראים לו באגס באני והלאום שלו היה ארץ עוץ". חייבת להיות סיבה אחרת. הרי הכדורגלנים הישראלים תוקעים דגל בהמוניהם בכל חור ביבשת, ועושים זאת עם שמות צברים להפליא כמו זהבי, כהן, אוחיון ודיין.

אולי הפער הגדול נעוץ באחד ההבדלים הבסיסיים בין הענפים: בעוד שבכדורגל הכסף באירופה גדול בהרבה מזה שנשפך בארץ, בכדורסל הדבר לא תמיד כך. אם מוציאים מהמשוואה את הקבוצות העשירות ביבשת, אין הרבה מקומות בהם שחקן ישראלי יכול לעשות קופה רצינית. אפילו בנטון טרוויזו, קבוצה עם רזומה מכובד באירופה, חשבה על כל יורו לפני שהשקיעה בגל מקל.

ספרטק סנט פטרסבורג

"בכדורסל יותר קשה לייצא שחקנים לאירופה", אומר סוכן השחקנים גיא הראל, "יש לישראלים הצעות, אבל בסופו של דבר רובם יעדיפו להישאר בארץ. ממה שאני יודע, כדורגלנים שיוצאים לאירופה מרוויחים פי כמה ממה שהיו מרוויחים בארץ. דודו ביטון ומאור מליקסון לא היו מקבלים את הסכומים שהם משתכרים בקרקוב באף קבוצה בישראל. לעומת זאת, אני לא מאמין שיש הבדל גדול בין מה שמקל מרוויח בטרוויזו לבין מה שהיה מרוויח אם היה חותם בהפועל ירושלים, למשל".

קר שם בחוץ

הראל, כמו אנשי מקצוע נוספים, מציין שמקל הוא תופעה חריגה. בחור עם סבלנות, שהחליט לצאת לאירופה כדי לבנות קריירה שלב אחרי שלב ולהרוויח עוד כמה דברים על הדרך, כפי שעשו רק ישראלים בודדים לפניו. אפיק נסים, למשל. "רציתי להצליח במקום שאחרים לא הצליחו ולנסות דברים חדשים", מסביר הגארד בן ה-30, שפותח עונה תשיעית בחו"ל במדי ייניסי הרוסית, אחרי שבילה גם בצרפת, באיטליה, ברוסיה, באוקראינה ובצ'כיה. "שיחקתי בליגות חזקות עם שחקנים טובים ובאולמות ברמה הגבוהה ביותר. אני מכיר עולם, פגשתי אנשים מעניינים ואני דובר מספר שפות".

נסים מדגיש שהעסק האירופי אינו מתאים לכל אחד. "זה מאוד אישי. יש הרבה קשיים, גם לי היו, אבל הייתי מאוד חזק בראש והחלטתי לא לוותר. אפשר להרוויח הרבה גם מהמיצוי העצמי - יש לי אליפות בצרפת, דאבל בצ'כיה. בארץ, אם לא הייתי מגיע למכבי, זה לא היה קורה. אבל שוב, זה תלוי בשחקן ובכמה הוא מוכן להתמודד עם כל מה שכרוך בזה".

מקל, כאמור, הוא אחד שמוכן להתמודד. תסריט ליאור אליהו, שמיצה את עבודות הרס"ר של דושקו איוונוביץ' בקאחה לבורל תוך עונה אחת, נראה פחות סביר במקרה שלו. "לפעמים באמת קשה למצוא הזדמנות יותר טובה ממה שיש לך בארץ, ולשמחתי התמזל מזלי", אומר מקל, שמיצה את הליגה הישראלית אחרי שסימן וי על מכבי ועל נטילת אליפות מידיה במדי גלבוע/גליל, "מובן שיש קושי וגעגועים, אבל חו"ל זו קפיצת מדרגה לעומת מה שהיה לי בארץ. הגעתי למועדון גדול ואני מחפש להתקדם במעלה הסולם, להמשיך מפה ליורוליג, לתארים וגם לכסף יותר גדול".

השגריר הנמוך יותר מבין השניים שלנו באיטליה - יניב גרין חתם הקיץ בטראמו - מספק חומר נוסף למחשבה עבור הישראלים ששוקלים רילוקיישן. "בארץ אני נחשב לאחד שעובד קשה ולא נופל בקטע הגופני", אומר מקל, "אבל השבועיים הראשונים כאן היו קשים ולקח לי זמן להתרגל לאינטנסיביות ולאימונים החזקים. הליגה שלנו היא אחלה, אני מאוד אוהב ומעריך אותה, אבל כשאני רואה את שיטות העבודה באיטליה, אני מבין מדוע זרים אומרים שהכי כיף אצלנו".

ספי מגריזו

ירון ארבל, סקאוט שעבד עם מספר קבוצות באירופה וכיום עם ניו אורלינס הורנטס, טוען שלמרות שכאן גרים בכיף, עדיין יש הרבה ישראלים שרוצים לצאת לאירופה. חלקם חושבים שירוויחו יותר, או שיצליחו לקפוץ מדרגה מבחינה מקצועית. אחרים, כמו שמדקלם כל משתתף בתכנית ריאליטי שנדרש להסביר את הימצאותו בה, מעוניינים בחוויה. אלא שבשורה התחתונה, רק מעטים מוכנים לוותר על הנוחות כדי לזכות בה.

"שחקנים מהטופ ועד ללאומית כל הזמן מתעניינים", אומר ארבל, "אבל בסופו של יום, רוב השחקנים לא יגיעו לליגה הספרדית או הרוסית, אלא לקבוצות מליגות שהן לא הרבה יותר טובות מהליגה הישראלית. כך שלרובם אין תמריץ לעזוב את הבית, המשפחה והחברים, רק בשביל לגור בעיירה קפואה בגרמניה ולהרוויח אותו דבר. אפשר להרוויח יותר באירופה, אבל זה תהליך. צריך להקריב שנה-שנתיים ולשחק במקומות קטנים. אני גם לא רואה שחקנים שמחשיבים עצמם יותר טובים מהדרג השני של הליגה, ואומרים שאם הם לא במכבי - אז עדיף להם לצאת לחו"ל".

לפני שבע שנים היה נדמה שמאיר טפירו יעמוד בראש הקבוצה הזו. מי שחתם לשלוש שנים במכבי רק כדי לא לשחק בה דקה, עבר לנאנסי הצרפתית ב-2004/5, אך ההרפתקה הסתיימה כעבור עונה אחת בלבד עם חוזה חדש בירושלים. "יצאתי לאירופה כדי להרגיש משהו שונה, גם בכדורסל וגם בחיים האישיים", הוא מספר, "רציתי להתמודד עם דברים חדשים. הסיבה שאני ואשתי חזרנו לארץ היא שעמד להיוולד לנו ילד ראשון, ולא ידענו איך זה יהיה. אני מאמין שאם הייתי נוסע בגיל יותר צעיר הייתי ממשיך תקופה ארוכה יותר. הייתי ממליץ לכל שחקן לצאת לאירופה, זו הזדמנות נהדרת להתפתח".

לא מספיק טובים

כאמור, רק מעטים מנצלים אותה, אפילו אם התזמון קורץ במיוחד. בקיץ האחרון היה זה אלישי כדיר - שחקן העונה לפני שנתיים - שהגיע לצומת מקצועי. "מאוד קורץ לי לשחק באירופה והיו אופציות", מספר כדיר, "אבל ההצעות שקיבלתי מקבוצות בישראל, ממכבי ואחר כך מהפועל ירושלים, מאוד התאימו לי. אני מאמין שזה יקרה בעתיד. כששקלתי את האפשרות לצאת כל השחקנים שדיברתי איתם סיפרו על חוויה חיובית, אבל כרגע אני מאוד מרוצה מהמקום שהגעתי אליו".

ואכן, נדמה שאין לשחקן הישראלי יותר מדי סיבות לא להיות שמח בחלקו. "בסופו של דבר, הליגה הישראלית היא בית נפלא לכדורסלן הישראלי", אומר ארבל, "אין הרבה ליגות שהגנו טוב יותר על השחקן המקומי בשנים האחרונות. השחקן הישראלי הוא החיה הכי שמורה באירופה, כי אין אף ליגה נורמלית, מבחינת רמה ותקציבית, שיש בה כל כך מעט זרים בקבוצה. גם אם מגיעים לשוליים המביכים של הליגות באנגליה ובפורטוגל, לא מוצאים הגבלה כזו על כמות הזרים. חוץ מזה, גם משלמים פה בזמן ברוב המקרים, ואפילו לא רע".

תנאים כספיים טובים בסך הכל, קיץ כל השנה, משפחה וחברים בהישג יד, חיים מקצועיים נוחים ודקות משחק מובטחות. כל אלה מסבירים מדוע החתן הישראלי נוטה להתלבט, אבל מה עם הצד השני? ובכן, מסתבר שגם הכלה לא ממש מתלהבת מהשידוך. זה לא משהו אישי, וברוב הליגות באירופה גם אין מגבלות חוקתיות שמדירות את רגליו של הישראלי (רק בליגה האיטלקית עדיין נחוץ דרכון אירופי). הנקודה היא שבניגוד למתרחש בכדורגל, בליגות השפויות כלכלית יעדיפו לדבוק בתוצר מקומי במקום להביא ישראלי - ובאותה מידה פלסטיני - שיתחרה אתו על דקות. זו גם הסיבה שמצב הייצוא שלנו לא שונה משמעותית ממדינות אחרות: אין יותר מדי בלגים, גרמנים או אפילו צרפתים שמשחקים מחוץ לגבולות ארצם.

"אני לא חושב שיש לישראלים תדמית ספציפית באירופה", אומר נסים, "לפעמים חושבים עלינו כעל לוחמים כאלה, עם שעבר הרבה מאבקים, אבל זה לא ממש קשור לכדורסל. יש עניין בשחקנים ישראלים והתדמית של מכבי באירופה עוזרת מאוד, אבל בסופו של דבר יש ביקוש לפי הרמה האישית של כל שחקן". טפירו טוען שהחשק של האירופאים לקצת גאווה ישראלית משתנה עם הזמן. "אנחנו מצרך מבוקש בדרך כלל אחרי שקבוצות ישראליות עושות קמפיינים טובים באירופה או אחרי אליפות אירופה מוצלחת. יש תקופות בהן מצליחים פחות והביקוש לישראלים יורד".

בנטון טרוויזו

שרון דרוקר, שצבר קילומטראז' מכובד באירופה ומאמן כיום את מונטגרנארו האיטלקית, מסכם את העניין בפשטות: "יש התעניינות בשחקן הישראלי, ובסופו של דבר מי שטוב ימצא את מקומו באירופה אם ירצה בכך. אני מקווה לראות עוד ישראלים בחו"ל, כי ברור שכל אחד שיוצא מספק עוד חלון ראווה לכדורסל הישראלי, אבל יש גורמים נוספים. מכבי תמיד מושכת אליה את הישראלים הטובים ביותר. יוגב אוחיון, לדוגמה, היה יכול למצוא קבוצה טובה מחוץ לישראל, אבל הוא הלך למכבי". הסוכן אריק קריין מסכים עם הדברים. "זה תלוי רק ברמה של השחקן. להלפרין, למשל, תמיד יש ביקוש גדול. גם אליהו וגיא פניני היו מוצאים קבוצה בקלות אם לא היו משחקים במכבי".

מוצאים - כן. מככבים - זה כבר סיפור אחר. מאמן זר בליגה בכירה באירופה, שהעדיף להישאר בעילום שם, נותן שורה תחתונה בניחוח המשל המפורסם על זנב, אריות, ראש ושועלים: "שחקנים שמגיעים לאירופה מהליגה הישראלית או ממכבי פשוט לא מחזיקים ביכולות מספיקות כדי לבלוט ממש, ולהיות משהו שהוא מעבר לשחקן משלים".

את מוסר ההשכל, אם כן, ניתן לסכם כך: כשאפשר לקלוע 20 נקודות ב-20 דקות בלי להתאמץ מול ראשון לציון או אשדוד, ועוד להוריד אחר כך כמה בירות עם החבר'ה בפאב המועדף, אין שום סיבה ממשית להיות משרתם של אדונים גויים. אלא אם כן הם ממש עשירים.

הישראלים בתפוצות

יניב גרין גיל: 31, קבוצה: טראמו (איטליה), עונה שנייה באירופה (שיחק בסמארה)

גל מקל גיל: 23, קבוצה: בנטון טרוויזו (איטליה), עונה ראשונה באירופה

אלכס צ'וברביץ' גיל: 25, קבוצה: קאלביחו (ליגה שנייה בספרד), עונה שנייה באירופה (שיחק באייסקאס מהליגה השלישית בספרד)

יותם הלפרין גיל: 27, קבוצה: סנט פטרסבורג (רוסיה), עונה חמישית באירופה (שיחק בלובליאנה ובאולימפיאקוס)

אפיק נסים גיל: 30, קבוצה: ייניסי (רוסיה), עונה תשיעית באירופה (שיחק בשטרסבורג, רוסטוב, בי.סי קייב, פרימה ורולי ונימבורק)

עודד ברנדווין גיל: 23, קבוצה: קוטביצה (פולין), עונה ראשונה באירופה

רוברט רות'בארט גיל: 25, קבוצה: לובליאנה (סלובניה), עונה שלישית באירופה (שיחק בראסינג פאריס ובבוראץ הבוסנית)

אנטון קזרנובסקי גיל: 26, קבוצה: פיטשטי (רומניה), עונה רביעית באירופה (שיחק בליך ובקרלסרוהה מהליגה השנייה בגרמניה)

רם אליאספור גיל: 18, קבוצה: זוולה (הולנד), עונה ראשונה באירופה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#