בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בבור של הכדורסל הישראלי

אייל גיל חדר למשרדי מינהלת הליגה, וחזר עם תובנות מפתיעות בנוגע למציאות היומיומית של הענף ושל האנשים שמנסים להפוך את כל האפור לזהב

תגובות

אחרי שניסו ככל יכולתם להעניק לליגת הכדורסל שלנו מראה נוצץ ומבריק, ניתן היה לצפות שמשרדי מינהלת הליגה ייראו קצת אחרת. מהאנשים שהביאו לנו את המעודדות של צסק"א מוסקווה ואת אוהל ה-VIP, ממנו מזנקת עליך מכל עבר מכונית BMW חדשה - אפשר היה לצפות למקום קצת פחות אפרורי, כאילו היו עוד סוכנות ביטוח זניחה.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

אבל יום עם אנשי המינהלת מגלה פן אחר - גם לגבי מקום העבודה שלהם ומטרותיו, וגם לגבי הענף. הם לא כל כך נהנים להתראיין ואינם רצים למכור את מרכולתם ולהתבשם בהצלחתה המתפתחת של המינהלת, שנראה כאילו למדה איך אפשר לעשות קצת כסף מספורט בישראל. מהמשרדים האלה, במרכז תל אביב, הם מנסים לשפר בכל דרך את הרמה, אבל גם את הלוק, של הכדורסל הישראלי. בין החדרים הקטנים, המשרדים הלא ממש מעוצבים והמסדרונות בהם תלויים פוסטרים של שחקני ליגת העל, מנסים תשעה אנשים למצב מחדש את כל מה שחשבנו שאנחנו חושבים על כדורסל ישראלי.

"לא כל כך נוצץ, נכון?", מקדם את פניי חגי סגל, שהיה שנים כתב כדורסל ב"מעריב" ועכשיו "עבר את הקיר" כדי לעשות את הסוויץ' מ"מקום של כתיבה, שעשיתי באהבה גדולה, לעשייה וליצירת דברים". סמנכ"ל התקשורת צועד אל החדר הכי גדול במתחם הקטנטן - חדר הישיבות. כאן מוצב כלאחר כבוד "התנ"ך של המינהלת" - לוח שנה בו מצוינים כל התאריכים החשובים. פה מנוהלות פעם-פעמיים בחודש ישיבות הדירקטוריון, בו חברים נציגי כל קבוצות ליגת העל. בראשו עומד היו"ר אבנר קופל, שמשתמש בחדר גם כמשרד מאולתר כשהוא קופץ לבקר.

שרון בוקוב

"אני נותן מזמני למינהלת, כי זה חיידק שיושב לי בפנים", מסביר קופל את חלוקת העבודה, "התחלתי עם האנשים האלה מאפס, לי היה רזומה בענף ולהם לא היה כלום. אבל מרגע שלמדו, הם עושים את רוב הדברים. יש לי קשר יומיומי איתם, אבל אני לא נכנס יותר מדי. אני איש של פרטים קטנים ומאוד קפדן, אז אני אולי יותר ער לדברים פוליטיים ואישיים, אבל הם מתעסקים בצד המקצועי. הרבה פעמים נותנים לי את הקרדיט, אבל אני שמח לומר שגם אם יבחרו היום במישהו אחר, המערכת תמשיך לעבוד. אין תלות - לא בי ולא באף אחד אחר".

בישיבות הדירקטוריון למעשה מתקבלות ההחלטות המשפיעות על עתיד הכדורסל הישראלי - מספר הזרים, כן או לא פיינל-פור, כמות הקבוצות בליגה וכו'. אנשי המינהלת, לעומת זאת, עסוקים בעבודה הסיזיפית והיומיומית - לנסות לשכלל את הליגה הזאת ולמכור אותה כמוצר בוהק. גם לנו, הצרכנים אוהדי הכדורסל, וגם לספונסרים.

אייפדים להמונים

במשרדו של המנכ"ל עדלי מרכוס, כמעט כמו בכל משרד אחר במקום, ניתן למצוא על הרצפה כדורי סל, חוברות שונות וגם שאריות ממתנות ראש השנה שהמינהלת חילקה לספונסרים שלה. "אני בתפקיד כבר שבע שנים וחצי. בהתחלה הייתי לבד, אחר כך היתה לי מזכירה וככה גדלנו למה שאנחנו היום. לא באתי מכדורסל, אבל היום אני הולך כל שבוע למשחקים ורואה הרבה בטלוויזיה", מספר מרכוס, שלרוב האנשים מוכר אולי יותר מהצמד עדלי וקרן, שזכה בגרסה הדהויה של טלעד ל"מירוץ למיליון" - "רצים לדירה". בעברו היה גם כדורגלן. "אני כבר לא יכול לראות כדורגל", הוא אומר, "הקצב מאוד אטי. משהו השתנה לי בתפישה".

לא משנה מה השתנה, מסתבר שזה עובד. תוך תשע שנים הגיעה המינהלת למחזור שנתי של 25 מיליון שקל - חלקו עובר לקבוצות, חלקו מיועד לניסיון להמשיך לשפר ולעדכן את המראה של הליגה. "יומיים לפני כל משחק צ'מפיונס-ליג מגיע צוות עם קונטיינר של ציוד. אנחנו עוד לא צ'מפיונס, אבל יש לנו את הציוד שלנו", מכוון מרכוס לליגה של הגדולים, "אם שם באים חמישה-שישה אנשים, אז אצלנו יש אחד. זה מה שיש בינתיים.

"בכדורסל, בניגוד לכדורגל, אתה נמצא במגרש קטן ורואה את כל בעלי התפקידים, אז מבחינתנו כולם צריכים להיות לבושים כמו שצריך. לכל אחד על הפארקט יש ביגוד וייחוד משלו. השנה, למשל, עשינו ישיבה עם הכרוזים של כל הקבוצות. בסופו של דבר, הכרוז הוא הדמות במגרש בעלת הכי הרבה קשר עם הקהל. זה מאוד חשוב, זה סוג של הופעה. אז הכנו להם ז'קטים מיוחדים ועשינו להם קורס מזורז.

שרון בוקוב

"אנחנו גם חושבים שדפי סטטיסטיקה זה פאסה. היום אנחנו עובדים על אפליקציית אייפד ואולי נחלק לכל קבוצה שני אייפדים ועוזרי המאמן יקבלו אליהם עדכוני סטטיסטיקה תוך כדי משחק", מתלהב מרכוס מהחידושים האחרונים עליהם עובדים השנה במינהלת, "העונה גם נשים מסך במרכז המגרש, כמו ביד אליהו. נתחיל להכניס אותו במהלך העונה לניסיון, בשאיפה שבעתיד יהיה אחד כזה בכל מגרש. זה ייצור שיפור משמעותי בחוויית הצפייה, יהיו הילוכים חוזרים וסטטיסטיקה, וזה גם ייתן עוד מקום למכור פרסומות".

ונעבור לפרסומות

הפרסומות הן בדיוק התחום של דפנה שחר. "אם יש מישהו שיודע למכור ולשווק, זאת היא. היא יכולה למכור הכל לכל אחד", מעיד סגל על סמנכ"לית השיווק, שמנסה לאתר כל חולצה, כל פסק זמן וכל אזור שיכול לשמש עבורה שטח פרסום.

בימים אלה מנסה שחר בכל כוחה למכור את שטח הפרסום על המגבים, שנשלפים מדי פעם כשהפארקט חלק מדי בגלל זיעת השחקנים. "כן, חסות על מגב, מה רע?", היא עוברת למצב המכירה שלה, "זה אחלה שטח פרסומי - קוטר של 36 ס"מ, אפשר למכור את זה למוצרי ניקיון, כמו סנו. לדעתי הוא מדהים לחברה שקשורה לתחום. רואים אותו המון, בכל זריקת עונשין, וגם לנערים המנגבים יש חולצה וכובע ממותגים של הספונסר. זה אחלה דבר. עכשיו אנחנו בתקופה בה אנשים עדיין יושבים על הגדר, מחכים לראות מה יהיה ומפרסמים פחות, אבל אני עוד אמכור את זה".

השטח על חולצות השופטים, לעומת זאת, כבר נמכר מזמן. לא מציק למישהו להיות קשור לשופטים, אני תוהה, הרי בסופו של יום מדובר בדמויות הכי שנואות במגרש. "נתקלתי בכל סוגי התגובות, והרבה לא רוצים לפרסם על שופטים, אבל לדעתי זה פרסום מקסים, זאת חשיפה גדולה מאוד", מסבירה שחר תוך שהיא מראה לי קטע וידאו בו רואים את דן שמיר מתווכח עם ספי שמש, כשעל גבו של השופט פרושה פרסומת לרשת מלונות, "זה שטח מצוין כי כל הזמן מצלמים אותם. רואים יופי את הספונסר - אי אפשר לפספס את זה".

אז איפה עובר הגבול, מה בעצם אי אפשר למכור?

"צריך שיהיה מינון הגיוני, שלא תרגיש שאתה נמצא בהפסקת פרסומות, אלא במשחק כדורסל. פעם שמו מיליון מדבקות על הפארקט, החליפו את הצבע של הכדור, שמו פס פרסום על הלוח - דברים כאלה לא יהיו אצלנו. חייבים לשמור על חוקי המשחק. צריך לשמור על מראה נעים ואסתטי, זה חשוב לא פחות מכסף. עודף פרסום יכול להיות רווחי בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך אתה גם מאבד מפרסמים, כי הם רואים את עצמם פחות, וגם המגרש שלך נראה מזעזע".

אז אם יש הגבלה לכמות הפרסומות, מה את עושה כשסיימת למכור את כולן?

"תמיד יש עוד מה למכור - עוד פסקי זמן, עוד הפסקות בין הרבעים, עוד תחרויות זריקות, פרסום על בגדי המעודדות. אף פעם אין רגל על רגל, אין שקט. סיימתי למכור לעונה, מתחילים למכור לפיינל-פור, כל פעם יש פרויקט אחר. בנוסף, לא רק מוכרים, אלא גם צריך ללוות את הספונסרים הקיימים. לפעמים ספונסר מסמס לי בזמן משחק ‘אני לא רואה את עצמי על הלדים', ואני צריכה לבדוק את זה אונליין. צריך כל הזמן ללטף אותם ולתת להם להרגיש הכי טוב שאפשר".

שרון בוקוב

והמעודדות מתי?

לאחר שקצת עייפתי מהעיסוק בכסף ובפרסום, ניסיתי למצוא פינה בה אפשר לדבר קצת גם על כדורסל. זהו המשרד של שלומי פרי, עורך אתר המינהלת ועכבר כדורסל של כבוד, שמחזיק בידיו את הארכיון המלא והיחיד בארץ. "יש לי עשרים שנה אחורה בארכיון הפרטי שלי - מעונת 90/91, כשהתחילו לפרסם בעיתונים את הסטטיסטיקות. באתר המינהלת כבר עידכנתי בינתיים את כל העונות מאז 2000/01 ובכל פעם שיש לי זמן פנוי, אני מעדכן עוד אחורה. זאת עבודת נמלים. החלום שלי הוא להוציא את ספר השיאים הגדול של הליגה, ואני עובד עליו. במינהלת מתעסקים בדברים הגדולים, אבל אני יותר נהנה לחפור בדברים הקטנים. בזכותי נותנים גביע לכל שחקן שמגיע ל-1,000 או 2,000 נקודות - זה משהו שאני הכנסתי וזאת הגאווה שלי".

חרף דבריו, במהרה מצא עצמו פרי יוצא מאזור הנוחות של מסכי המחשב והמספרים ומתעסק בדברים אחרים. "פתאום אני סוגר חוזים, הולך לפעילות למען הקהילה בעוספיה, לומד להפיק שידור טלוויזיה ומתרוצץ בין חנויות לחפש כבלים. זה האופי של המינהלת - כל אחד כאן עושה המון דברים. זה נחמד ומגוון, אבל החיסרון הוא שאתה לא יכול להתמקד בדבר אחד, אתה מתפזר בין הרבה מאוד דברים".

אבל עם כל הכבוד ליציאה לשטח, פרי כבר עמל על החידושים הסטטיסטיים לעונה הקרובה. "החלטתי שאסיסט זה מדד מרמה. אתה יכול למסור מצוין ואז בא שחקן גמלוני ומחטיא בשלומיאליות מתחת לסל, אבל זה שמסר עשה את הפעולה כמו שצריך. אז אני הולך להוסיף קטגוריה שנקראת ‘ניסיון לאסיסט'. ננסה את זה שנה, נראה איך זה מתקבל ונחליט אם להמשיך".

הדבר הזה, "הניסיון לאסיסט", הוא אולי מה שמאפיין טוב מכל את המינהלת. הדבר הכל כך לא ישראלי הזה של ירידה לפרטים, הרצון שהכל יתקתק כמו שצריך, שהכל יהיה אחיד. אולי זה לא תמיד נראה ככה, אבל הם לפחות מנסים. אחד מתפקידיו של סגל, למשל, הוא להכין לפני כל משחק "ליין-אפ", בו הוא מפרט מה הולך לקרות ומתי.

"כתוב שם הכל", הוא מסביר, "מתי מפסיקים את החימום של השחקנים, מתי מנגנים את ‘התקווה', מתי עושים הצגת שחקנים וכמה זמן זה אמור לקחת, מתי בדיוק מתחיל המשחק, מהן הפעילויות במהלכו, מתי עולות המעודדות, מתי יש טקסי מצטיינים. הכל מופיע, וזה הולך לקבוצות, לשופטים ולערוץ הספורט - שכולם יידעו מה בדיוק הולך לקרות במשחק.

"בכל משחק יש נציג מינהלת שיושב עם צוות הטלוויזיה, השופטים, הקבוצות והמזכירות ובודק שכולם מסונכרנים, שכל הצלמים לובשים אפוד, שלא שכחו להציב שלט, שיש מוניטור בשולחן המזכירות, להביא לדי.ג'יי את הדיסק עם המנון הליגה, שהמנחה של תחרות הקליעות הגיעה בזמן. שום דבר לא קורה סתם. מה שלא תגרום לו לקרות כמו שאתה רוצה, לא יקרה.

שרון בוקוב

"אני מכיר את התדמית הנוצצת של המינהלת, אבל זה יומיים בשנה", ממשיך סגל, "מתעסקים פה בהמון דברים שהם לא נוצצים - למצוא דברים חדשניים, לסגור חוזים, להשיג ספונסרים. אלו לא עבודות נוצצות, אלא דברים מאוד סיזיפיים. לנסוע עם מכבי אשדוד לקרית גת זה הכי רחוק מנוצץ, וזה כיף פי אלף מכל השאר. אז הפיינל-פור נוצץ, אבל בכל שאר 363 הימים אנחנו מנסים שהענף הזה ייראה ויתנהל יותר טוב".

בעיה אחת קטנה

למרכוס, לעומת זאת, לא ממש אכפת שתחשבו שהכל נוצץ במינהלת. "אני מסכים שמה שיוצא בסוף לתקשורת הם רק הדברים הנוצצים. על הדברים האחרים לא מדברים יותר מדי", אומר המנכ"ל, "הבאנו לפיינל-פור לפני שלוש שנים מעודדות רוסיות. עשו מזה הרבה רעש, פתאום דיברו על הפיינל-פור, על הכדורסל, על המינהלת, וקיבלנו חשיפה מטורפת לסיפור הזה. בשנתיים האחרונות הבאנו להקות מקומיות, אז אף אחד לא דיבר על זה. לנו יש שתי מטרות - להביא כמה שיותר כסף לקבוצות ושידברו כמה שיותר על הכדורסל בארץ. אז מבחינתנו, הצלחנו. אנחנו מחפשים חשיפה, רוצים שידברו על כדורסל, שיהיה יותר עניין, שיבוא יותר קהל ושיהיה יותר כסף. גם זה חלק מהעבודה שלנו".

רק שבסופו של יום, גם אם פרי יסיים להעלות לאתר את הארכיון המלא והמפורט, סגל ימשיך לדחוף את הפרויקט למען הקהילה עליו הוא עמל באהבה רבה, שחר תצליח להביא עוד ועוד מפרסמים והמינהלת תצליח לארגן עוד ערב גאלה מרשים, יודע מרכוס שהערב יעלו פרמאר, שחורציאניטיס וחבריהם וככל הנראה יטבחו בסגנית האלופה מהגלבוע, ולאחר מכן בכל השאר.

"יש הרבה דברים שהם לא בשליטתנו", מודה מרכוס, "אנחנו מייצרים פלטפורמה, מייצרים מנגנון, אבל ההשקעה בקבוצות זה לא משהו שאנחנו יכולים לשלוט בו. יחסית לגודל המדינה, מבחינה תקציבית מצבנו לא רע. אנחנו לא רחוקים מהליגה הספרדית מבחינת הטיפול בקבוצות, החשיפה והתקציב, אבל יש לנו מוצר בעייתי. כמעט אין תקדים בעולם לקבוצה שמשקיעה הרבה יותר כסף ולוקחת כמעט את כל התארים. העובדה שיש קבוצה אחת שברחה לכולן, היא בעיה שקשה לנו מאוד להתמודד איתה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#