בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בדרך לפנסיה עוצרות בליגת העל

אירה חשיבון בת ה-47 מתרוצצת על הפארקט לצד שחקניות הצעירות ממנה ביותר מ-20 שנה, אירנה סירושטן מתקמבקת בגיל 44. חזרתן לבמה הבכירה מלמדת לא מעט על היכולת והתשוקה שלהן, ויותר מכך על מצבו העגום של כדורסל הנשים בישראל

תגובות

באימוני טרום העונה של רמת השרון לוקחות חלק שש שחקניות. מתוכן בולטת במיוחד אחת. אירה חשיבון מבוגרת מרוב חברותיה ביותר מעשרים שנה. כאשר היא זכתה בגביע רונקטי ב-88', הרכזת שמתרוצצת לצדה, יעל אהרונוב, עדיין לא למדה ללכת. כשעזבה את ליגת העל ב-2002, אחרי שנים כמתאזרחת, רוב השחקניות באולם רק חלמו על קריירת כדורסל.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

"איך את אירה?", שואלת מאמנת רמת השרון, אורנה אוסטפלד, בסיום אימון הכושר. "הכל בסדר", עונה חשיבון, 47, "את יודעת, אני לא בדיוק עושה את הדברים עד הסוף". מארק אור, מאמן הכושר, מתרעם: "היא בדיוק כמו כל הצעירות, עושה הכל, אבל יש לה קשיים שקשורים בגיל. מדהים לראות את הפיסיות שלה".

אחרי האימון, כשהיא ממשיכה לזרוק לסל, אוסטפלד מעירה "קלעת כבר מספיק היום", ומנהלת הקבוצה, דורית קרן צבי, מוסיפה: "תחשבי כמה שעות פארקט יש לך". ויש לה המון. "אם הייתי יכולה, הייתי ממשיכה בליגת העל", אומרת חשיבון, "התחלתי לעבוד אז בחברת החשמל. מי שמשחקת בליגה למקומות עבודה לא יכולה לשחק בליגה מקצוענית. הייתי מבוגרת, אבל היה לי כוח לשחק".

ניר קידר

בתשע השנים האחרונות שיחקה חשיבון בקבוצת הבת של רמת השרון בלאומית והתאמנה עם הקבוצה הבכירה מליגת העל. הקיץ הצטרפה באופן רשמי. "השנה יצאו כמה בנות מהקבוצה בחברת החשמל לחופשת לידה, אז הקבוצה לא משחקת, לכן אני יכולה לשחק בליגת העל. כשאורנה הציעה לי, חשבתי בהתחלה שזו בדיחה, אבל כשהיא התעקשה אמרתי: ‘אני גרה קרוב לאולם, זו ליגה קצרה מהלאומית ואם שם שיחקתי 40 דקות, פה אשחק דקה, אז למה לא'".

במשחק האימון הראשון, ההערכה של חשיבון מתבררת כשגויה. "אירה שומרת ברחבה, בהתקפה תמסרו לה פנימה", אומרת אוסטפלד, שמעניקה לחשיבון 17 דקות (מתוך 28 שאורך המשחק). למאזן שלה נוספו שש נקודות וחמישה ריבאונדים. בשנייה האחרונה של המחצית הראשונה היא מונעת, בעזרת גופה המוצק, שלשה משירלי שבתאי. "היא הסתירה לי, לא ראיתי כלום", מתרצת שבתאי.

מה זה אומר עליהן?

חשיבון היא לא המתאזרחת המבוגרת היחידה שחוזרת העונה לליגה הבכירה. רק לפני שנתיים אימנה אותה אירנה סירושטן בקבוצת הבת של רמת השרון. עכשיו סירושטן עצמה, בגיל 44, הולכת בעקבות חשיבון ומצטרפת להפועל תל אביב אריאל. לפני שלושה שבועות היא בישרה על כך לבנה מיקי, קשר הפועל רעננה בכדורגל, שענה: "כמה תשחקי, שתי דקות?". סירושטן נפגעה: "מה זה הזלזול הזה? אשחק כמה שיתנו לי, אני באה בלי אגו. במקרה הכי גרוע, אהיה שחקנית אימונים טובה. כרגע פחות חשוב לי לשחק".

ליגת העל בכדורסל - פרויקט מיוחד לפתיחת העונה

היא עלתה לישראל מאוקראינה בגיל 23 והעפילה עם אליצור רמלה לליגה הראשונה, עברה ברמת השרון, גבעת נשר ורעננה, וחזרה לרמת השרון כדי לקחת אליפות בתחילת העשור שעבר. "היא מתאמנת מהדקה הראשונה עד האחרונה ומפגינה כושר טוב יותר מזה של הצעירות", אומר מאמנה בהפועל, רועי איזנברג, "אין לה הקלות והיא גם לא מבקשת. המהירות קצת פחתה, אבל יש לה חוכמת משחק. לפעמים שכל עולה על יכולת. היא צריכה לתת 15 דקות טובות במשחק".

סירושטן מגיעה לליגה עם הרבה אנרגיות: "לשחק בליגת העל העונה זה אתגר. אף פעם לא היו כאן ארבע זרות וזה יכול להיות מעניין, משחק אחר לגמרי, אולי אפילו מהיר יותר. רועי אמר לי ‘אני צריך את השקט שלך'. אנסה לעבוד יותר מהראש. פחות לכדרר, אלא למסור ולנוע לחללים ריקים. אולי תהיה פאדיחה, אבל אני לא מפחדת מזה. אין לי מה להפסיד, מקסימום אחזור לליגה הלאומית".

העובדה שצבריות כמו ריבי גרינבוים, אורנית שוורץ, תמר מעוז, שירה העליון וטלי נוי פרשו בשנים האחרונות באזור גיל 30, לעומת חשיבון וסירושטן שחוזרות לרוץ גם אחרי גיל 40, מעלה הרהורים. "הגעתי ממנטליות שונה, וגם הגוף שלי בנוי אחרת כי כנראה עבדו אתי טוב", אומרת חשיבון, אף היא ילידת אוקראינה, "בברית המועצות היו עושים לנו מחנות אימונים במשך שבועות בהרים או ליד הים, מבלי שניגע בכלל בכדור. היינו עולים לנקודה גבוהה בהר ומשם רצנו למטה כמו סוס. היו ארבעה אימונים ביום ואי אפשר להיעדר, גם אם את פצועה. בישראל לא מתאמנים מספיק בגיל צעיר, הגוף לא בנוי לעומס פיסי ולכן שחקניות נפצעות. אני, לדוגמה, לא נפצעתי בכל הקריירה.

תצלום: שרון בוקוב

"גם בישראל המשכתי לעבוד קשה. כששיחקתי ברמת השרון, מילה ניקוליץ' ואני זרקנו לסל כל בוקר 300 פעם. היה לנו מפתח של האולם, אוסטפלד אפילו לא ידעה. גם היום הבנות עובדות, אבל אולי לא מספיק. בכל קבוצה באירופה עושים כל יום אימון קליעה ואחר כך חדר כושר. כאן, מאמן לא יכול לעשות הכל בשעה וחצי של אימון".

חשיבון וסירושטן מקיימות סגנון חיים שונה מרוב השחקניות, שמתפרנסות רק מכדורסל. חשיבון מתייצבת בכל בוקר ב-07:00 בסניף חברת החשמל בפתח תקוה, "לוקחת חומר ויוצאת לשטח, קוראת מונים, מתקנת ומרכיבה נתכים, מחברת או מנתקת בתים וגובה כספים", היא מספרת, "העבודה הפיסית ביום מחזקת את הגוף שלי לקראת הכדורסל בערב. זה לא קשה, אבל בסופי השבוע אני עייפה".

סירושטן עובדת כבר 13 שנה במכבי רעננה, מאמנת ילדים וילדות. "אני לוקחת קצת מהכדורסל שלמדתי באוקראינה, אבל זה לא מתאים לישראל. באוקראינה היתה משמעת קפדנית ויכולת לקבל פטור מאימון רק אם הגעת באמבולנס. לבנות כאן אמרתי שמי שלא מגיעה צריכה להודיע מראש, וזה גורם להן לסמוך עלי. בישראל צריך לגלות אכפתיות, ולילדים הקטנים יותר צריך לתת הרבה חיוכים וחיבוקים. בגיל מתקדם יותר אני מוסיפה גם חינוך לערכים ולתזונה נכונה".

מה זה אומר עלינו?

אז החזרה של חשיבון וסירושטן לליגה הבכירה מלמדת הרבה על היכולות הפיסיות שלהן, אבל מה זה אומר על כדורסל הנשים בישראל? "אין מספיק ישראליות טובות, אין מחליפות לגבוהות", טוען מאמן הנבחרת אלי רבי, "הרבה ישראליות מעדיפות לשחק בלאומית כי הכסף שם זהה לשכר בליגת העל ואפשר להתאמן פחות. יש גם הרבה שיוצאות לקולג' ולא חוזרות אחר כך לכדורסל. העובדה שהשתיים האלה חוזרות לליגה רק מראה עד כמה הבעיה חמורה".

"דווקא יש פה כמה כישרונות", אומרת חשיבון, "אבל עוד לא רואים תוצרת. בשנים האחרונות גדלו פה מעט מאוד שחקניות טובות כמו דרייגור, גורן, מזרחי וגרוסמן, וגם לא מתאזרחות כמו ויקה רודובסקי או אינה גורביץ'. אם ויקה תבוא ותזרוק עשר פעמים לשלוש, בלי חימום הן יקלעו 10 מ-10. זה אומר שעבדו איתן נכון. בישראל מפנקים את השחקניות יותר מדי. קטיה לויצקי (אליצור רמלה) היא כישרון מדהים, פנומן, אבל אף אחד לא יכול להגיד לה מה לעשות. רלף קליין, למשל, היה מתקשר אל קטיה אברמזון (אלבה יוליה, רומניה) בשש בבוקר ואומר לה ‘בואי לאולם'. אף אחד לא עושה את זה יותר. היא שיחקה ביותר מדי מסגרות ולא התאמנה מספיק. צריך שינוי מנטלי בכדורסל הישראלי".

חשיבון מכירה מקרוב מישהי שהיתה יכולה להצליח, אבל לא ממש רצתה להשקיע. הבת שלה, ויקי, שגדלה בישראל, שיחקה בכל הנבחרות ופרשה כבר לפני שנתיים, בגיל 24. "חסרו לה רצון וההבנה שהכדורסל יכול לסדר את כל החיים שלה", אומרת אוסטפלד. "הבעיה עם הבת שלי היא שבכל הנבחרות עבדו בעיקר עם הגארדיות", מוסיפה חשיבון, "תמיד אמרתי למאמנים: ‘יש לכם פה גבוהות כמו אברמזון, לויצקי, ענבר אוריון והבת שלי'. היה להן פוטנציאל, אבל לא עבדו איתן.

"כשוויקי נסעה למכללה בארצות הברית, היא השמינה, התחתנה וילדה בת. עכשיו היא חזרה להתאמן בקבוצה בדאלאס. היא רק בת 26, כמעט 1.90 מטר. אם תרזה קצת, היא תוכל לחזור לשחק. אני הולכת למשוך אותה בחזרה, לישראל ולכדורסל. היא היתה בהלם כששמעה שחזרתי לשחק בליגת העל, אני מקווה שהיא והנכדה בת השנתיים שלי יבואו לראות אותי. בכלל, הנכדה שלי ארוכה. אולי גם היא תשחק".

חשיבון תהפוך בפתיחת הליגה לשחקנית המבוגרת ביותר ששיחקה בישראל, לפחות בעידן המקצועני. "אשחק כל עוד אלוהים ייתן לי כוח", היא אומרת, "אני אוהבת כדורסל וקשה לי לעזוב את זה. כשהייתי בת 30 פחדתי, אבל ראיתי שאני יכולה להמשיך. כשהייתי בת 40 שוב פחדתי, ומאז אני ממשיכה לשחק בלי לחשוש". סירושטן מוסיפה: "אירה בנויה נהדר, היא יכולה לשחק עוד עשר שנים בליגת העל. לא יודעת כמה אני אוכל לשחק, נתחיל בלראות מה יהיה העונה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#