בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך נראתה השביתה הראשונה בספורט הישראלי

אימוני הבוקר התנהלו כרגיל, גם הריטואל הקודם למשחק, אבל את זריקת כדור הפתיחה לעונה החדשה ראו הכדורסלניות הישראליות דווקא מן היציע

4תגובות

את שנת הצהריים שלה, רוטינה קבועה ביום של משחק, העבירה אתמול שי דורון באותן מחשבות שמעסיקות אותה ואת חברותיה כבר חודשים. "קשה לישון כשהראש כל הזמן נודד למקומות אחרים", הסבירה.

מה אתם חושבים על הצעד שנקטו השחקניות הישראליות?

המקומות הללו לא בדיוק תואמים את האווירה החגיגית שאמורה ללוות מחזור פתיחת עונה. בעוד מספר שעות היתה אמורה השחקנית הישראלית הטובה בליגת העל לטרוף את הפארקט במדי אליצור רמלה, אבל במקום זאת היא נאלצת להסתפק במושב פלסטיק בשורה האחרונה של היציע באולם אורנים ברמת השרון. השביתה, עליה החליטו דורון וחברותיה בלב כבד, היתה צעד קשה עבורה - אבל הכרחי. בחודשים האחרונים חשה כיצד מעמד השחקניות הישראליות נשחק עוד ועוד, עד שהגיעה נקודת האל-חזור.

שרון בוקוב

"האיגוד והקבוצות לא רוצים שיגידו להם מה לעשות, ועד עכשיו הם לא ראו בנו שותפות לליגה הזו", אומרת דורון כשלרגליה אייס, כלב פג סיני וזוכה פוטנציאלי בתחרות החיה החמודה בעולם, "כבר ארבעה חודשים אנחנו מנסות לדבר. כל העניין הזה לא התחיל לפני יומיים. רדפנו אחרי יו"ר האיגוד שי שני במשך ארבעה חודשים כדי לשבת אתו. לפני שבועיים הוא נפגש אתנו בפעם הראשונה, אבל זה לא באמת היה כדי להקשיב או כדי לפתור את המחלוקות. הוא אמר 'רוצות לדבר? אין בעיה, אבל המצב של ארבע זרות לא ישתנה'. צריך להבין שזו לא ליגה של זרות בישראל, אלא של שחקניות ישראליות. זה שארבע זרות יהיו על הפארקט וישראלית אחת תוציא להן אאוטים לא יעזור לאף אחד. צעירות רואות את זה ומבינות שאין להן לאן לשאוף".

בבוקר של משחק

כבר כמה שנים שענבל מזרחי בת ה-26 ממריאה באביב לעבוד בארה"ב, וכעבור חודשיים-שלושה חוזרת ארצה מלאת אנרגיות לקראת פתיחת העונה. לאימון הבוקר של מ.כ. הבקעה, לקראת המשחק אתמול נגד רמת השרון, היא מקדימה ביותר מחצי שעה. היא הגיעה בפגרה מהפועל ראשל"צ באחת ההעברות הבולטות של הקיץ, אלא שבשלב זה היא עדיין לא יודעת אם תעלה בכלל לפארקט.

"יש התרגשות של תחילת עונה, אבל לא קל להתמודד עם הלא נודע. זה משבש אותך מבחינה מנטלית. אתה לא יודע אם תשחק או שתשב ביציע, ובינתיים צריך לעשות את ההכנה הרגילה. יש אימון בוקר, וכקפטנית אני צריכה להרים את הראש של הבנות. העיקר שנישאר כקבוצה".

שרון בוקוב

שש שחקניות בלבד מתייצבות לאימון: ארבע הזרות, מזרחי ושני לוין. לירן בוכריץ ואורלי גרוסמן-כהן פצועות, דנה יהלומי בשיעור באוניברסיטה, מיכל אסף לומדת בתיכון, וגת מגידו שוחררה לצורך העבודה שלה בתחום הפיננסי. לפני האימון פונה המאמן רפי בוגטין לשחקניות: "אני לא יודע איזה משחק יהיה הערב. אולי יהיה משחק רגיל, אולי משחק אימון".

אחרי שלושת רבעי שעה של עבודה על תרגילים וזריקות לסל, מתיישבות מזרחי ולוין על הספסל ומדסקסות על חוסר הוודאות. "אם יש שביתה", תוהה לוין, "יש בכלל טעם לצאת מוקדם מהבית כדי להגיע להסעה שעתיים וחצי לפני המשחק?". מזרחי עונה: "דיברתי עם גת, שהיא ממנהיגות השביתה, וגם היא לא יודעת מה יהיה".

בוגטין מצטרף לשיחה ומזכיר לבנות בעדינות: "הערב זה משחק מיוחד, המשחק הוורוד. כמו שאמרתי לכולכן אתמול, הקבוצה שלנו בסיטואציה שונה. הקבוצות האחרות חיות על הקצבות עירוניות ויש להן אינטרס להמשיך לפעול. פה את הכסף שם דורון הרציקוביץ', ואם לא תעלו לשחק הוא יסגור את הקבוצה. לי הוא הבטיח שאמשיך לעבוד ולקבל משכורת גם אם נשחק בלאומית או בארצית, אבל מה יהיה אתכן? איזה קבוצה תיתן לכן את אותה משכורת ואיפה תקבלו דקות משחק?".

מזרחי ולוין מתחילות להרהר. "ביקשנו מגת שתבטיח לנו שלא ניפגע, אבל היא לא יכולה", הן אומרות. בוגטין ממשיך באותו קו: "לגת יש עבודה אחרת. שני חזרה מארה"ב במיוחד כדי לשחק כדורסל". מזרחי מוסיפה: "גם אני חזרתי מארה"ב. אנחנו לא יכולות לפעול אחרת משאר הבנות". מאוחר יותר היא מסבירה: "אני מקווה שיקבלו את ההחלטות הנכונות ושנשחק, אבל אם ייצאו למלחמה, צריך ללכת איתה עד הסוף".

אחרי האימון היא נוסעת הביתה. "אני הולכת לישון", היא מחייכת, "בכל זאת, יום של משחק".

"זו הליגה שלנו"

יום שהתחיל באופן נורמטיבי עבור דורון - אימון בוקר ומנוחה בדירתה בתל אביב - קיבל אחר הצהריים טוויסט חריג. השחקניות השובתות קבעו להיפגש במגרש חנייה מאולתר ברמת השרון, שעה וחצי לפני המשחק הוורוד באורנים. בדרך לשם, בין ביונסה לאמינם, הפגינה דורון כישורי מולטיטסקינג מרשימים, כשתמרנה בין ראיון רדיופוני לנהגים חסרי מצפון באיילון. תוך כדי היא מביעה את דעתה בלהט ששמור רק לאנשים שבאמת אכפת להם.

שרון בוקוב

"שואלים אותי הרבה למה אני משחקת בישראל", היא אומרת, "בקיץ היתה לי הצעה טובה מקבוצת פיינל-פור ביורוליג. הייתי יכולה לשחק בטורקיה תמורת הרבה כסף, אבל רציתי את ישראל ואת עדן ענבר. הליגה הישראלית חשובה לי. זו הליגה שלנו, וחשוב שלישראליות תהיה מלה בנוגע לאיך היא תיראה. להגיד שאין ישראליות זה לא הוגן. אם עכשיו אין מספיק, עם ארבע זרות אין סיכוי שיהיו גם בהמשך. החוק הזה לא טוב לעכשיו ולא טוב לעתיד של הענף. בנות לא ישחקו ולא ישתפרו".

דורון יודעת שמצבה שונה מעט משל שחקניות אחרות, ולא רק מכיוון שהיא שי דורון. אליצור רמלה הוא המועדון היחיד בליגה שמצדד בפומבי בשחקניות, ולא מהסס להסתכן בהפסד טכני או בקנס. בשאר הקבוצות, מספרת דורון, המצב שונה. "יש צרחות, איומים ואינספור התנהגויות מבישות. בחודשים האחרונים שמעתי סיפורים מזעזעים שמעורבים בהם ראשי קבוצות ומאמנים. במקום לחשוב על פשרה, מקללים ומאיימים על בנות. זה לא פיתרון".

בסביבות השעה 18:00, מכונית אחרי מכונית, מגיעות חברותיה כדי לדון בפיתרון אפשרי. כמעט שעה של דיון - שכלל סיעור מוחי קולני, הצבעות ושאר אלמנטים דמוקרטיים - הסתיימו בהחלטה קשה. בעידוד יו"ר ארגון השחקנים והשחקניות ניר אלון ועו"ד יורם קידר, ויתרו השחקניות על הרעיון לאפשר רק לישראליות של רמת השרון לשחק, ולו רק בשל סיבות סנטימנטליות כלפי חברתן, תמר מעוז, שהמשחק הוקדש לזכר הוריה.

"רצינו לשחק בשביל תמר, אבל היא (אורנה אוסטפלד, מאמנת רמת השרון) לא היתה מוכנה להתחייב בכתב שהם לא ישתמשו בזה נגדנו (שבנות שיחקו) בהמשך הדרך", הסבירה דורון לאחר מכן, "הצענו מספר רעיונות כדי שנוכל לשחק: חוק רוסי חד פעמי, להפוך את זה למשחק ראווה. הם לא הסכימו".

ערב ביציע

מכאן הדרך ליציע היתה קצרה. בין מאות ילדים, עשרות בלונים ורודים וגידי גוב אחד, התחבאו מיטב הכדורסלניות הישראליות. על הפארקט התרוצצו שמונה זרות, נערה בת 18 ואישה בת 47, שלא עניינו אף אחד במיוחד. ככה יעשה למשחק שרגע לפני תחילתו, חש הכרוז צורך להדגיש כי מדובר במשחק ליגה לכל דבר.

שרון בוקוב

"זו בושה, קשה לי לראות את זה", הודתה דורון, שהמשיכה למלא בסבלנות את מלאכת ההסברה לכל דורש.

אחרי רבע אחד עוזבות חלק מהישראליות את האולם, אבל מזרחי נשארת עד הסיום ("זו הקבוצה שלי") ואז יורדת לפארקט לדבר עם הבנות. "אם ענבל היתה משחקת, בטוח היינו מנצחות", קובעת גרוסמן-כהן. מזרחי שמחה לסיים יום ארוך. "כואב לי הראש, זה היה יום מתיש. אני מקווה שלא יהיו השלכות לכך שלא עלינו לשחק. אני רוצה מאוד לשחק, ולא רק אני, כל הישראליות".

קצת עצוב שעד שהיא וחברותיה יוכלו לגמור עם הדיבורים ולשוב לפארקט, ליגת הנשים תמשיך להיות חלון ראווה של זרות ומתאזרחות שמעולם לא שמעו על ענת דרייגור.

אז מה עשיתן? שלוש שחקניות מספרות על ערב בלי כדורסל

רבקה רוס, הפועל ראשון לציון - "ביום של משחק אני קמה, הולכת לאימון בוקר, אוכלת צהריים, נחה ונוסעת למגרש. היום לא היה אימון בוקר כי ידענו שלא יהיה משחק, אז הלכתי לתקן את המכונית במוסך, קפצתי לבנק ועשיתי קניות בסופר".

 קטיה לויצקי, אליצור רמלה - "בבוקר קמתי והלכתי לאימון, אבל משום מה, חדר ההלבשה היה סגור. התאמנו חצי שעה ופתאום הגברים של רמלה עלו להתאמן. חזרתי הביתה, ניסיתי לנוח, אבל לא הצלחתי כי כל הזמן היו טלפונים".

מירב דורי, מכבי אשדוד - "עשיתי היום בדיוק את אותם דברים שאני עושה בכל יום של משחק - קמתי לאימון בוקר וחזרתי הביתה כדי לנוח לקראת הערב, כי עד הרגע האחרון קיוויתי שיהיה משחק. הצטערתי מאוד שזה לא קרה".

נושאות הדגל

היו בעבר שביתות בספורט הישראלי, בין אם מדובר בשחקנים של קבוצה ספציפית (כדורגלני הפועל תל אביב בעונת 1988/9), בשחקני נבחרת (הכדורסלנים השביתו אימוני הנבחרת ב-2004, הכדורסלניות את גמר המכביה ב-85', שחקני נבחרת הכדוריד שבתו השנה בגלל אי קבלת משכורות), ואפילו בשופטים (ביותר מענף אחד). בתקופות רחוקות יותר היו גם השבתות של קבוצות ומפעלי ליגה וגביע בגלל פוליטיקת מרכזים. אבל שביתת השחקניות הנוכחית היא כנראה השביתה המאורגנת הראשונה בתולדות הספורט הישראלי. (עוזי דן)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#