בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

“השנתיים של דן שמיר היו כישלון מקצועי”

ללני רקנאטי, הבעלים של בני השרון, יש סיבות טובות מאוד לשקול את המשך דרכו בקבוצה - הקיצוץ בתמיכה היכולת והתנהלות המינהלת. ראיון פסימי

תגובות

יין טוב משתבח עם השנים. את הפתגם הידוע הזה כל אחד מאיתנו מדלקם, גם לני רקנאטי, איש העסקים ההרצלייני המצליח שלפני יותר מעשור הקים יקב משגשג, בעל מוניטין עולמי. את משפט הפתיחה הזה ממש אי אפשר להגיד על עיסוק אחר של רקנאטי בתקופה הזו - קבוצת הכדורסל של בני השרון. ההשקעה לאורך השנים לא הביאה עמה תארים למועדון, לא גרמה לאלפים לגדוש את היציעים. בכל עונה היא נאלצת לחפש לעצמה זהות מחודשת, ונוסף על הכל - עתידה נכון להיום מעורפל מתמיד.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

אמנם לא בפעם הראשונה, אבל לבטח בצורה הבוטה ביותר מאז נכנס לעולם הכדורסל, נדרש רקנאטי (57) הקיץ לפגוש את פניו הפחות יפים של הענף כאשר נחום חופרי, ראש עיריית רעננה, הודיע לו על קיצוץ מסיבי של כ-40 אחוז בתמיכה העירונית בקבוצה. רקנאטי הודיע שאינו מוכן להישאר. ואולם, בדרך לפגישה עם ראש עיריית הרצליה יעל גרמן, המחצית השנייה בהסכם האיחוד, הוא “התקרר”, ואצלה כבר הסכים להישאר עוד עונה. “בעיריית הרצליה ביקשו ממני להישאר. הבנו שאפשר להקים קבוצה בתקציב קטן יותר אבל ברמה סבירה, ואמרתי שאני מוכן להמשיך עוד שנה בשביל שהעסק לא יקרוס”, הוא משחזר שוב.

דודו בכר

כמה הפתיעה אותך ההחלטה של חופרי ללכת עד הסוף בנושא הקיצוץ?

“האמת היא שהופתעתי. לא לגמרי, אבל גם התאכזבתי. קיוויתי שהקיצוץ המדובר לא יחול על הכדורסל. זה נגרר מהשמועות שקדמו לפגישה עם חופרי הרבה מאוד זמן. היה אפשר לבוא ולהגיד את זה קודם, והתאכזבתי מתוכן הפגישה. לבנות זה מאוד קשה, להרוס אפשר בהינף יד”.

מדוע נטשת את הפגישה אחרי חמש דקות ולא ניסית לשנות את דעתו של חופרי?

“הוא אמר שהעירייה החליטה לקצץ ב-40 אחוז את התמיכה. שמעתי, אמרתי תודה רבה והלכתי. אני לא יכול להכריח את עיריית רעננה לתת כסף. הבהרתי שאם מפרים הסכם, אני לא בעסק עם עיריית רעננה. או שמכבדים הסכם או שלא מכבדים. אני לא נוהג לעבוד עם אנשים שלא עומדים בהסכמים. פורמלית, הם לא הפרו הסכם, אבל מבחינה מוסרית, זה לא נכון”.

כמה נפגעת אישית מחופרי?

“אני מבין את המצוקה שלו, אבל עדיין אני חושב שהוא היה צריך לחרוק שיניים. בהחלט יצאתי פגוע. זה דבר שלא ייעשה. אבל הוא לא פוגע רק בי. לדעתי, הוא פוגע בשוחרי הספורט ברעננה. אני אישית נפגעתי והתגברתי. זה מאחורי”.

יעל גרמן, ששלוש שנים קודם דרשה קיצוץ גדול יותר, יצאה מהסיפור הזה כלוחמת למען הספורט.

“בזמנו באו אלי שני ראשי הערים וביקשו לקצץ, ולא הסכמתי. אמרתי שלא נראה לי, ואני מעדיף שלא להמשיך. אז הם חזרו בהם. התנאי שלי היה שלא נוגעים בהסכם בשלוש השנים הבאות, ולכן, זה היה אחד הדברים שמאוד הכעיסו אותי כשחופרי החליט לקצץ. היתה מילה שלו שהתבררה שאינה מילה, וזה מאוד חרה לי”.

הבהרת שהפתרון הוא זמני לעונה הנוכחית. מה יקרה בעונה הבאה?

“את זה צריך לשאול את עיריית הרצליה. אני חושב שצריך שיותר אנשי ציבור ייכנסו ויתמכו כלכלית. זה צריך להיות שיתוף פעולה של עירייה וציבור. אם רוצים שיהיה כדורסל בארץ, צריכים שתהיה תמיכה של עיריות. אבל יש בעיה. אנחנו כל פעם תלויים בגחמה כזו או אחרת של ראש עיר. קשה לנהל ספורט מקצועני בצורה כזו”.

במתכונת הזו, של מעמד צד אחד בלבד, אתה לא תישאר?

“אם יבוא חופרי בשנה הבאה וייתן את מה שהיה אמור לתת העונה ועיריית הרצליה תשאיר את התקציב, יהיה בסיס טוב להתחיל, ואפשר יהיה לבנות משהו יפה. אם לא, אז לא. אתייעץ עם עצמי בסוף השנה ואחליט מה אני עושה. אין היגיון שעיר אחת תחזיק קבוצה”.

שרון בוקוב

אקדח לרקה

נדמה שכל המאבק על קיומו של המועדון הקיץ דחק הצדה את הדיון על הכישלון המקצועי של הקבוצה בעונה החולפת. מהבחירה לממש את האופציה בחוזה עם דן שמיר, דרך ההבאה ההזויה של באסטון ועד הבנייה המחודשת של הקבוצה מאפס בקיץ האחרון. “הלוואי שהיה לי סגל באותה באיכות בכל שנה, כמו של העונה שעברה”, מבהיר רקנאטי.

ועם זאת, העונה שעברה היתה כישלון מקצועי מוחלט.

“בפירוש לא עמדנו בציפיות. מבחינה מקצועית, הקבוצה נכשלה. אני מודה ומתוודה. היה לנו סגל שחקנים הכי טוב של המועדון אי פעם, אבל אני לא מחפש אשמים”.

איך אתה מסכם את התקופה של דן שמיר כמאמן הקבוצה?

“בסופו של דבר, השנתיים של דן שמיר היו כישלון מקצועי. אני מניח שהוא לא היה ממשיך גם אם התקציב היה נותר על כנו העונה. אחרי השנה הראשונה היו לנו קצת הרהורים, אבל היה גם עניין של האלטרנטיבות הקיימות. החלטנו בסוף כן לתת לו הזדמנות להמשיך. היו סימני שאלה אם הוא מתאים לנו. אם זה מה שאנחנו צריכים ורוצים. אם הוא מסוגל להוביל את הקבוצה להישגים. קיווינו שכן והתבדינו”.

מי האחראי לכישלון עם באסטון ולייבוש של שחקן בית כמו דורי אסף?

“לגבי באסטון, זו היתה טעות שלנו כמערכת. חשבנו שנוכל להפיק ממנו הרבה יותר תועלת ממה שהפקנו בדיעבד. זה לא צלח, וברגע שהבנו את זה, שיחררנו אותו. מי שלא שעושה, לא טועה. לגבי דורי אסף, אני לא יודע מה היו הסיבות שדן שמיר לא השתמש בו יותר. אי אפשר גם להגיד למאמן מי ישחק ומי לא. אני רוצה להאמין שהסיבות שלו היו מקצועיות נטו, ולא מעבר לזה”.

עד כמה אתה מעורב בהחלטות של הקבוצה ביומיום?

“אני מעודכן בכל שחקן שבא והולך. אלדד לא מחתים שחקן בלי לדבר איתי קודם. יש לי את הדיעה. אני שואל שאלות. מנהלים דיונים ומחליטים ביחד. יש גם מאמן שמעורב ומקבל החלטות”.

מצאת את עצמך פעם פוסל לאלדד שחקן שהוא חפץ בשורותיו?

“קודם כל, התשובה היא כן. אבל כשאתה דן על שחקן, זה מורכב מהמון דברים: מקצועי, אישי, היבט כלכלי ועוד. לפעמים יש לי דיעה שונה משלו, ולפעמים קורה שאין הסכמה. בפן המקצועי, קשה לי להתווכח איתו”.

עד כמה כפוף יהיה רועי חגאי להחלטות הנהלה בפן המקצועי?

“כל מאמן צריך להתחשב בהנהלה שלו. אני לא חושב שמאמן יכול להגיד: ‘אני מאמן, ולא שואל אף אחד’. זה לא מתכון להצלחה. אבל צריך גם לתת למאמן לעבוד, והוא הסמכות המקצועית. אף אחד לא פה על תקן יס מן של אלדד. אני בטוח שאלדד ייתן לו לעבוד, וחגאי יעשה מה שהוא חושב לנכון מבחינה מקצועית”.

אם הפעם פתיחת העונה לא תהיה טובה, השינויים יגיעו מהר יותר?

ניר קידר

“אנחנו לא נוהגים לפטר מאמן באמצע העונה. אם שחקן לא מתאים מקצועית, אז בוודאי מגיעים איתו ביחד להבנות ומשנים את הסגל. אבל לא מצמידים לאף אחד אקדח לרקה וגם לא גרזנים. נראה איך העונה תתגלגל. שינויים עם משמעות תקציבית גדולה לא נעשה, רק עד גבול מסוים”.

אנטי ספורט

בעולם העסקים לני רקנאטי הוא פיגורה. שימש כסגן נשיא אי.די.בי וכיו”ר דירקטוריון בית ההשקעות אילנות דיסקונט, עד שהמשפחה החליטה למכור את השליטה לנוחי דנקנר. את חלקו במכירה ניתב להשקעות בתחומי התעשייה, הנדל”ן, השירותים, ההיי טק והפיננסים, ובחלק מהעסקים הוא עדיין משתף פעולה עם בני משפחתו. בשנת 2000 הקים את חברת היינות יקבי רקנאטי, העיסוק האהוב עליו. היין ספיישל רזרב זכה בשנת 2008 בארבע מדליות זהב בתחרויות יוקרתיות שונות ברחבי העולם. הוא מתגורר בהרצליה פיתוח, שם גם נמצא משרדו הפרטי.

גם ההשפעה שיש לרקנאטי על הכדורסל המקומי גדולה מכפי שהוא עצמו מעריך, ואולם, הוא לא נוטה להשתמש בה ואפילו מסרב להעביר ביקורת פומבית על עמיתים, ראשי מועדונים. לא אחת הוא מוצא את עצמו מתרעם על עוולות בשיטה הקיימת, אבל מעדיף להישאר בצל ולשלוח את היו”ר אלדד אקוניס, נציגו במינהלת הכדורסל, להצביע בעד או נגד החלטות מסוימות. “זו ליגה מוזרה. אם אין יורדות ובאליפות לא נזכה, אז מה זה משנה באיזה מקום אתה גומר. אפשר להגיד בסך הכל שזו ליגה די חסרת עניין ספורטיבי”, קובע רקנאטי, ערב פתיחת העונה.

מוכן להרחיב?

“מה שנעשה בליגה זה אנטי ספורט. עם כל החיבה שלי לאשקלון ולבעלים שלהם יוסי דהאן, שהוא ידיד שלי, זה לא נכון ספורטיבית להשאיר קבוצה שיורדת ליגה. קבוצות שמות כסף ונשארות בליגה. אין בזה שום היגיון”.

מי אשם?

“ההתנהלות פשוט לא נכונה. זה לא נכון שהמינהלת תנהל את הליגה. היה צריך לקום גוף דוגמת ה-NBA, מישהו שאמון על טובת הכדורסל בארץ ולא עם אינטרס כזה או אחר. אם אין מישהו כזה, זה עצוב מאוד. זה לא אמריקה פה, לא רק בכדורסל, אבל אם לא יהיה ניהול תקין, הספורט אף פעם לא יתרומם”.

חיים אוחיון הודיע שאם מבטלים את שיטת הפיינל-פור הוא בחוץ. מדוע אתה לא נחרץ גם כן?

“אני לא נוהג לאיים. אנחנו גם רק קבוצה אחת מתוך רבות. אמרנו מה שאמרנו והחליטו מה שהחליטו. זו החלטה איומה מבחינה ספורטיבית. מה אתה רוצה? שאני אאיים? שאני אגיד: ‘אם אין יורדות, אז בני השרון לא תשחק בליגה’? אני חושב שזה לא נכון להתנהל בכוחנות ובאיומים. כל אחד יבוא ויגיד: ‘אם לא יעשו מה שאני רוצה, אני לא משחק’”.

באיזו תדירות אתה שואל את עצמך “מה אני צריך את כל זה”?

“זה קורה לי מדי פעם (צוחק). לפעמים יותר, לפעמים פחות”.

אתה לא חושב להשקיע בקבוצת כדורסל או בקבוצת ספורט אחרת?

“אחרי בני השרון, אני לא אשקיע יותר בשום קבוצת ספורט שהיא. יגיע הרגע שאני אגיד ‘מספיק. עשיתי את שלי.' יגיע מישהו אחר, ושהוא ייקח את זה. אין לי כאן חוזה לכל החיים. ככל שעובר הזמן, הרגע מתקרב מן הסתם. ברגע שאני אפסיק ליהנות מזה. לא אעשה את זה יותר. נהניתי עד הקיץ האחרון. בוא נראה מה יהיה העונה, ובסוף נעשה חושבים”.

מה החברים שלך בעולם העסקים חושבים על כך שאתה בעלים של קבוצת כדורסל?

“בסך הכל, רובם מפרגנים. זה גם תמיד נושא לשיחה. נכנסים למשרד, ורואים את הכדורסל פה. זה נחמד. כולם אוהבים לדבר על ספורט. מעטים אומרים לי ‘מה אתה צריך את זה’. הרוב פשוט מפרגנים”.

עוד דרכון

הקיץ האחרון היה סוער, לא רק בקבוצת הכדורסל של בני השרון, אלא בכלל במדינת ישראל. מהמחאה העממית נגד יוקר המחיה ועד לגזרה המדינית המידרדרת, שהגיעה לשפל בשבוע שעבר עם בקשת הפלסטינים באו”ם להכרה בעצמאותם. הגם שבנושאים אלו רקנאטי נזהר בכיוון חצים, הוא בהחלט מודאג מהמצב הכללי. “ברור שיש חששות כשאתה רואה מה קורה מסביב באזור שלנו - ההתלהמות. זה לא סוד שיש כאן הרבה אנשים חסרי תקווה”, הוא אומר בדאגה כנה.

לאן תוביל המחאה החברתית שהיתה כאן הקיץ?

“לא יבוא פתרון בהינף יד, והכל ישתנה. אלו תהליכים שלוקחים שנים, וברור שהפערים גדלו בשנים האחרונות, וצריך לפתור את זה. אנשים לא גומרים את החודש. כששני בני הזוג עובדים ומרוויחים, ועדיין קשה להם להשיג דיור, ברור שמשהו כאן לא תקין”.

אתה בדיעה שצריך להכין דרכון נוסף?

“אי אפשר לשמר מצב מדיני כזה לאורך זמן. ברור שזה יילך ויידרדר אם לא נתקדם הלאה. אני מבין את החששות שיש לאנשים. אני מניח שהכדור נמצא במגרש של שני הצדדים. אנחנו בוחרים את האנשים האלו. יש ציבור רחב מאוד שאולי מסכים עם הדעות שלהם. חבל שאין גוש מרכז, כי אני מאמין שרוב הציבור נמצא במרכז. אם היה קם גוש כזה, היה אפשר אולי לעשות משהו. תמיד טוב שיהיה עוד דרכון. להזיק זה לא יכול”.

לא קורץ לך להיכנס לפוליטיקה ולהשפיע משם?

“ממש לא. ראיתי אחרים, אנשים טובים, שניסו להיכנס, וראיתי מה קרה להם. אני די נרתע מהמערכת. כל אחד דואג לחלקת האלוהים הקטנה שלו. אין את זה בתרבות כאן”.

לסיום, מה תאחל לקראת השנה החדשה?

“שנה של תקווה והתקדמות בדרך לשלום. אני מאמין שאם תהיה תקווה והתקדמות לשלום, זה יעזור בהרבה תחומים אחרים, כולל בנושא הצדק החברתי”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#