בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החבר של פטריק יואינג מתרגל להפועל ירושלים

דן גרונפלד, הרכש החדש של הפועל י-ם, בשיחה על תקווה, כימיה, כסף, וגם על האבא והמכרים מהניקס: יואינג, אלן יוסטון וג'ון סטארקס

2תגובות

בסיום משחק הניצחון בנתניה דן גרונפלד לא נראה מאושר. גם לא ברייאן ראנדל, למרות המשחק הטוב מאוד שלו (21 נק’, 5 ריב’), לאחר שחזר מפציעה. “לא שיחקנו מספיק טוב”, הודה ראנדל, “אבל הכי חשוב שניצחנו. אחרי שני הפסדים וכל התחושות שהיו כאן בשבועות האחרונים, הכי חשוב שיש ניצחון”. אבל ראנדל לא חייך. גרונפלד, שהתראיין יחד עם ראנדל לערוץ הספורט מיד בתום המשחק, כן שיגר חיוך קטן של הקלה.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

“גם הניצחון וגם העובדה שסוף סוף חזרתי לשחק”, הוא מסביר. החודשים האחרונים היו מהקשים שעבר כמקצוען. “חתמתי בתחילת הפגרה בהפועל חולון”, הוא משחזר את האירועים שהחלו בסימן חיובי והגיעו לנקודה די שלילית. “הייתי השחקן הראשון שחולון החתימה. דן שמיר, שהיתה לי איתו מערכת יחסים מצוינת בבני השרון, רצה אותי. ורציתי מאוד להיות חלק ממה שמנסים לבנות בחולון. התכוננתי כל הקיץ לעונה. הגעתי לכאן בזמן. בהתחלה אפילו שיחקתי בגביע צ’אנס, אך מהר מאוד הבנתי שמשהו לא בסדר. חולון פשוט לא יכלו לעמוד בחוזה שהבטיחו לי או יותר נכון: הם לא יכלו להעמיד בבקרה התקציבית בטוחות לחוזה הזה. זה מאוד מתסכל. אתה רוצה לשחק, בונה על להיות שחקן מרכזי בקבוצה, מתאמן, ולא רק שאתה לא משחק אלא אתה גם לא מקבל את כל הכסף שמגיע לך. דן (שמיר; י"ב) כמובן היה איתי בקשר כל הזמן הזה. כל הסיטואציה לא היתה נעימה, אבל הבנתי בסוף שאני פשוט אצטרך לחפש לעצמי קבוצה חדשה”.

מגריזו ספי

המגעים עם הפועל החלו לפני די הרבה זמן. “שבועות רבים”, מציין גרונפלד, ומוסיף כי “מבחינתי כבר מזמן יכולתי לשחק בהפועל אבל משום מה זה התעכב קצת יותר מדי. היום זה פחות משנה, העיקר שאני בירושלים. המטרה הבאה שלי היא לעזוב את הדירה בחולון ולעבור לירושלים. זה מאוד לא פשוט לנסוע כל יום מחולון לירושלים לכל אימון. אני רוצה כבר להגיע לעיר”. זה כמובן יקרה מאוד בקרוב. הפועל, מין הסתם, צריכה שגרונפלד גם “יגיע”. “בשבועות האחרונים לא התאמנתי עם חולון, כי כבר לא נחשבתי שחקן הקבוצה”, הוא מגלה, “אבל עשיתי המון אימונים אישיים גם עם מאמנים מהקבוצה. אני זקוק אולי לכמה שבועות כדי להיכנס לכושר משחק מלא. זה יקרה בקרוב מאוד. אני בטוח”.

כבר בנתניה שיחק 20 דקות אף על פי שלא פתח בחמישייה. במרבית דקות המאני טיים הוא היה על המגרש. “זה היה משחק צמוד שניצחנו יותר בגלל אופי מאשר יכולת”, מאשר גרונפלד את התיאוריה של ראנדל. הסמול פורוורד החדש תרם 6 נק’ בלבד. 3-6 ל-2, 0-1 לשלוש. אך כבר ניתן היה להבחין שאף על פי שהיד עדיין לא ממש מאופסת, הוא תורם לקבוצה שכל, מסירות טובות, ותנועה חכמה עם הכדור או בלעדיו. “תמיד הייתי מזוהה בעיקר עם קליעה”, מגלה גרונפלד, “אבל מבחינתי אני שחקן שיכול לתת הרבה מאוד דברים נוסף על קליעה. מסירה, ריבאונד, הגנה”. הוא מודה שאינו השומר הטוב ביותר אך “אני תמיד משתדל לתת את המקסימום בדיפנס. כדורסל קודם כל מנצחים בעזרת הדיפנס. אין כאן ברירות”.

דבר נוסף שגרונפלד מבקש להדגיש הוא ש”כישרון חשוב בכדורסל, אבל הוא ממש לא כל הסיפור. אפשר לראות את זה גם אצלנו. ברור שיש בקבוצה שלנו כישרון. אבל כדי לשחק טוב ולנצח צריך שתהיה כימיה. צריך שכולם יעשו את הדבר הנוסף, המחבר. אני מקווה מאוד שאני אתרום את זה. אבל שחקן אחד, טוב ככל שיהיה, בחיים לא מספיק. צריך שכולם יתרמו את זה”.

נמרוד גליקמן

כדורסל הוא יונק מילדות מוקדמת. אביו, ארני גרונפלד, היה אגדת כדורסל מכללות בטנסי ואז שחקן NBA בכלל לא רע במשך תשע עונות. גרונפלד, חבר בהיכל התהילה של הספורט היהודי, הפך עם השנים למנהל בכיר בליגה ובסוף שנות ה-90 היה הסמכות המקצועית העליונה של הניו יורק ניקס. “גדלתי כאוהד שרוף של הניקס וגם הייתי עם הקבוצה באינספור משחקים, אימונים ואפילו מסעות של משחקי חוץ”, חושף גרונפלד, “עד היום פטריק יואינג, ג’ון סטארקס, צ’ארלס אוקלי ואלן יוסטון הם חברים טובים שלי. אנחנו אפילו שומרים על סוג של קשר. שני השחקנים שהכי השפיעו עלי בילדותי היו סטארקס ויוסטון. הראשון הביא פאשן מטורף והשני הביא יכולת קליעה שמימית ואינטליגנציה”.

סטארקס ויוסטון היו יכולים להרכיב כדורסלן אחד קרוב למושלם. העובדה שגרונפלד מושפע משניהם מרמזת קצת על הוורסטיליות של המשחק שלו. “כבר כילד צעיר הייתי שחקן טוב”, הוא אומר, “לכן מכיתה ג’ והלאה כמעט תמיד שיחקתי עם ילדים שהיו שנתיים ושלוש יותר גדולים ממני. בילדות בכלל לא הייתי גבוה, כמעט תמיד הייתי מהנמוכים במגרש, ולכן הייתי חייב לפתח את הקליעה. אבל אתה מבין מהר מאוד שכדי לנצח או להנהיג קבוצה טובה, אתה צריך הרבה יותר מזה. לכן ניסיתי מאוד לפתח גם את יתר האלמנטים במשחק שלי”.

בתיכונים במילווקי (שם אביו ניהל את הבאקס; י"ב), גרונפלד כבר הפך לכוכב של ממש עם ממוצעים של 23.9 נק’, 7.1 ריב’ ו-2 אס’ למשחק. “די גבהתי בתיכון (1.98 מ’), וקיבלתי הצעות להרבה מכללות אבל הייתי נחוש ללכת לסטנפורד”, מסביר מי שנבחר לחמישייה הראשונה של כוכבי התיכונים במדינת וויסקונסין. סטנפורד היא מכללה מהטובות בארצות הברית, הממוקמת בצפון קליפורניה. בין בוגריה נמנים 16 זוכי פרס נובל, מייסדי נייקי, גוגל, יאהו ו-HP, וגם כמה כוכבי ספורט עצומים כמו טייגר וודס, ג’ון אלווי וג’ון מקנרו. בכדורסל סטנפורד אינה נחשבת לאימפריה, אך בשנתו השנייה של גרונפלד היא דורגה ראשונה במכללות לתקופה מסוימת, כשכיכב בה ג’וש צ’ילדרס, לימים שחקן NBA סביר וכוכב אולימפיאקוס. בשנתו השלישית במכללה הפך גרונפלד לכוכב עם 17.9 נק’, 5.5 ריב’ ואחוזים נהדרים מהשדה (52.1% ל-2, 43.1% ל-3). גרונפלד אף נבחר לחמישייה הראשונה של ליגת הפאק 10 המשובחת שכוללת קבוצות כמו UCLA, אריזונה, USC, אורגון וקליפורניה שמשגרות עשרות שחקנים ל-NBA. “השנה השלישית היתה פנטסטית וכבר דיברו עלי כשחקן שככל הנראה ייבחר בדראפט בסיבוב הראשון, אלא שתשעה משחקים לפני סיום העונה קרעתי את הרצועה הצולבת, וכל התוכניות פתאום השתנו”, מספר גרונפלד.

הסמול פורוורד של סטנפורד עבד קשה ביותר כדי לחזור, אך התפוקה בעונה הרביעית והאחרונה, לאחר הפציעה, כבר היתה מרוככת (12 נק’, 4.8 ריב’ ואחוזים נמוכים ביותר מהשדה: 44.7% ל-2 נק', 25.6% ל-3 נק'). אחרי עונה כזו ה-NBA לגמרי ירדה מהפרק, וגרונפלד נאלץ לנדוד עד לליגה הגרמנית. שם, באולדנבורג, שיתף פעולה בין השאר עם דיאור פישר ודורון פרקינס. “היינו קבוצה מאוד צעירה אבל לא היתה שם כימיה טובה, וסיימנו במקום התשיעי”, הוא משחזר. בהמשך נאלץ להרחיק עוד יותר עד לליגה השנייה בספרד כשחתם בגאנדיה, קבוצת הבת של ולנסיה. “גם בליגה השנייה בספרד רמת הכדורסל גבוהה”, הוא מספר, “בכלל, זו מדינת כדורסל די מדהימה. הדבר שהכי חשוב להם הוא הניצחון הקבוצתי. שחקנים שם לא מסתכלים בכלל על סטטיסטיקות אישיות”. גרונפלד רשם ממוצעים יפים בגאנדיה (14.7 נק’) ובקיץ 2008 קיבל צ’אנס מרגש מאין כמותו כשניו יורק ניקס בחנה אותו לחוזה קצר לתקופת הקיץ. “זה באמת היה חלום שמתגשם אם זה היה קורה, אבל בסוף זה לא קרה”, הוא אומר, “חזרתי לאירופה אבל עדיין גם בקיץ ב-NBA אתה רואה מקצוענות ויכולות שנותנות לך פרספקטיבה חדשה לכדורסל”.

גרונפלד נאלץ לחזור לליגה השנייה בספרד, הפעם לויאדוליד, קבוצת פאר בדימוס שלה סייע לחזור לליגה הראשונה. בשנתו הראשונה בוויאדוליד קלע 15 נק’ למשחק, אך התפוקה בעונה לאחר מכן ב-ACB ירדה בשני שליש, וגרונפלד נאלץ לעזוב את הליגה הבכירה באירופה.

“אני שמח שנקרתה בפני ההזדמנות סוף סוף לשחק בישראל”, הוא מציין בעניין ההחלטה לפני שנה וחצי לחתום בבני השרון. “יכולתי להגיע לישראל מיד אחרי המכללות אבל אז היתה בדיוק מלחמת לבנון השנייה, וקצת חששתי להגיע. אבל בשנה שעברה היתה האופציה האידיאלית”. גרונפלד היהודי התאזרח וכעת הוא אפילו אינו פוסל לשחק בנבחרת ישראל. “זה עוד לא עלה על הפרק. לפני שלוש שנים הוצאתי גם אזרחות רומנית (אביו נולד וגדל ברומניה; י"ב) אבל שיחקתי שם רק פעם אחת במשחק אימון. אז אני לא חושב שתהיה בעיה לשחק בנבחרת ישראל”. זו בהחלט אפשרות סבירה. בעונה שעברה, בבני השרון, הוכיח גרונפלד (13.7 נק’ ו-4.5 ריב’ בעונה הסדירה; 17 נק’ ו-2.8 ריב’ בפלייאוף ), כי הוא אחד הישראלים הבכירים בליגה. לכן חולון היתה מוכנה לשלם לו כמעט 180 אלף דולר לעונה - משכורת גבוהה ביותר לישראלי בליגה. גם במלחה 145 אלף דולר זו לא משכורת מבוטלת לישראלי. אבל גרונפלד לא מוכן לדבר על כסף. רק על מטרות אישיות וקבוצתיות. “אני משחק את המשחק הזה מתוך אהבה”, הוא אומר, “אני חי את המשחק הזה כל חיי. ואני מאוד רוצה לשחק היטב וליהנות בהפועל. מניסיוני כשקבוצה מפסידה אז אף אחד לא נהנה. לכן נצטרך לנצח כאן”.

גרונפלד, בחור אינטליגנטי, אינו מצהיר על כוונות אליפות (“מוקדם מדי בכלל לחשוב על זה”) או על מטרות באירופה, אבל הוא כן מבסוט מזה שלראשונה בישראל הוא ישחק במפעל אירופי ובכלל - הוא מצטרף לקבוצה השנייה בגודלה בכדורסל הישראלי. “מבחינת קהל וציפיות אין ספק שזה המצב”, הוא אומר, “מבחינתי זה טוב מאוד. כי אני כל החיים עקבתי אחר קבוצות גדולות וגם הייתי בקבוצות גדולות ובכאלה שמנצחות. אני רוצה להמשיך את זה כאן.

“השחקנים בקבוצה הזאת, כמעט כולם חבר’ה טובים שאני כבר מכיר. עם עודד קטש עדיין לא יצא לי לעבוד אבל העובדה שאבא שלי בזמנו היה מאוד קרוב להחתים אותו בניו יורק ניקס היא סוג של סגירת מעגל מבחינתנו”. ואביו, ארני גרונפלד, כיום הנשיא של הוואשינגטון וויזרדס, עדיין מהווה מבחינתו היועץ מספר אחד בכל הקשור לכדורסל. “הוא עוד לא הספיק להגיע לראות אותי בישראל. הוא עסוק מאוד ב-NBA, אבל אני מקווה שהוא יגיע העונה לירושלים. בינתיים אנחנו בעיקר מדברים. על מטרות, על איך מתכוננים מנטלית, על איך מתמודדים עם כל האפס אנד דאונס שיש בסוג כזה של קריירה”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#