בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דייויד סטרן נלחם על מורשתו

המנהל המהולל של ה-NBA, מותקף יותר מאי פעם. המו"מ מול השחקנים השובתים, בו הוא מצטייר כעו"ד עקשן וקשוח, עלול להוביל לתבוסתו המוחצת ביותר, ומי יודע מה יקרה למפעל חייו אחריה

תגובות

דייויד סטרן לא תמיד היה בטוח שהוא רוצה לעשות את כברת הדרך בתור הרועה של הכדורסל המקצועני, מתוקף תפקידו כקומישינר של ה-NBA. בימים הדומיננטיים של מג'יק ג'ונסון, לארי בירד ומייקל ג'ורדן - שלא במקרה היוו את שיא הקריירה של סטרן - הטלפון שלו צלצל פעמיים בשנה, כשבצד השני של הקו מישהו הציב שאלה שהחלה כך: "האם תשקול?".

אבל המגששים, מחמיאים ככל שהיו, אף פעם לא היו יותר מדי מפתים. סטרן, בנו של בעל מעדנייה מניו יורק, לא היה יכול להתרחק מהספורט שהקיף כל כך הרבה תחומים ושאב אותו פנימה יותר ויותר. כשהתבקש בראיון שקיים לאחרונה להסביר את השליטה שיש לענף עליו, נזכר סטרן בכותרת ספרו של קודמו בתפקיד, לארי אובריאן, שכתב על זמנו כאסטרטג עבור המפלגה הדמוקרטית: "אין ניצחונות מוחלטים".

עבור סטרן, שבצעירותו שאף לקריירה ארוכה במשפטים ונמשך לפוליטיקה, הכדורסל הפך לטוב מכל העולמות התחרותיים, לעתים עד כדי אכזריות. "היופי של העסק הוא שתמיד היה משהו אחר לעשות, וימשיך להיות גם כשכבר לא אהיה קומישינר", הוא אמר, "נוח לי עם הידיעה שיום אחד יגיע זמני לפרוש. אבל יש עוד כמה דברים שצריך לעשות לפני כן".

הדבר הראשון הוא איכשהו למנוע את השחתת מפעל חייו עד כדי חוסר זיהוי. אם יצליח להביא סוף לשביתה השנייה בליגה ב-13 השנים האחרונות, ירשום סטרן את ניצחונו האחרון - לפחות לפי דעתם של מספר בעלי קבוצות. לחילופין, עונה אבודה תייצג את תבוסתו המוחצת ביותר, ומי יודע מה יקרה אחריה.

אי–פי

כך או כך, בגיל 69 מותקף סטרן ציבורית יותר מאי פעם. ניתן כמעט לדמיין אותו על גג מטה הליגה בשדרה החמישית בניו יורק, קומישינר שהפך לקינג קונג, מצליף באלה התוקפים אותו מכל עבר. האם סטרן הוא סכנה לשחקנים? האם לא מבינים אותו? האם הבעיה היא יותר בסביבה החדשה בה הוא פועל?

"הבעלות השתנתה, השחקנים השתנו, התקשורת השתנתה - כל הנוף מסביב השתנה", אומר ג'רי קולאנג'לו, הבעלים לשעבר של פיניקס סאנס ובן ברית ותיק של סטרן, "ובחמש עד שבע השנים האחרונות ראיתי שינויים גם בדייויד. הוא שורד ותחרותי, אבל בואו נגדיר זאת כך: היו כמה דברים שהתישו אותו".

גם אם הוא מצטייר במשא ומתן הנוכחי כקשוח ועקשן מאוד, כאבו של סטרן על השבתת הליגה - אחרי אחת העונות המשכנעות שידעה מזה שנים - נראה בבירור לכל מי שמכיר אותו תקופה ארוכה. הם לא מוטעים מהפרסונה הלוחמנית שהוא מציג - עורך הדין ששוטח את טענותיו במרדף אחר ליגה מאוזנת ורווחית יותר. "מבפנים, זה הורג אותו", אומר קולאנג'לו.

"סוכן הנדל"ן הטוב בעולם"

סטרן הוא הקומישינר מ-1984, והוא מעורב ב-NBA מאז סוף שנות ה-60'. טוב יותר מכל מנהל מודרני בליגה מקצוענית, הוא הצליח במשך תקופה ארוכה להלך על הקו הדק בין האינטרסים של הבעלים לאלה של השחקנים, בזמן שהוביל אותם לסף שיווקי חדש פעם אחר פעם. כמוריד הגשם המכובד של ההכנסות, הוא אופיין בתור הקומישינר של כולם, בעלים ושחקנים כאחד, למרות שרק מעטים - אם בכלל - פנו אליו בתואר הזה. במקום זאת, חוסר הרשמיות של "דייויד" רק העצים את התחושה שסטרן אינו המוקיון של הבעלים.

"אני מייצג את הבעלים, אבל תמיד האמנתי שאם אתה מייצג אותם היטב, אתה יכול לייצג גם את האינטרסים של השחקנים, האוהדים והקהילות", אמר פעם, "תמיד ראינו זאת כגלגל אחד שממשיך להתגלגל, ועבדנו לרוחב, כמו משפחה".

לאורך השנים ומאבקי הכוח הרבים, עיקרון המנהיגות המנחה של סטרן היה לדעת מי מתנגדיו ומי אויביו, ותמיד להבחין ביניהם. מתנגד היה בדרך כלל מישהו שמרד תחת מטרייתו המגוננת. למשל, בעלי שיקגו בולס ג'רי ריינסדורף, שנגרר לבית המשפט על ידי סטרן כשניצל את הפופולריות של ג'ורדן בתחילת שנות ה-90', וצירף את קבוצתו לתחנת העל WGN, בתחרות ישירה מול שותפות הטלוויזיה הארציות של הליגה.

אויב נוסף היה דייויד פאלק, שכסוכנו המשפיע של ג'ורדן הטיל את משקלו על נושאים שונים בדיוני עבודה במהלך שנות ה-90'. אז, תייג סטרן את פאלק ואת חבריו כפריזטים, שהתערבותם עלולה לתקוע מקל בגלגל ההמשכיות שלו.

פאלק עדיין מייצג מספר שחקנים, אבל כבר לא בר השפעה כפי שהיה בעבר. כעת הוא קורא לעצמו "מעריץ חסר בושה" של סטרן, ומכנה אותו "סוכן הנדל"ן הטוב בעולם", בזכות האופן בו הגדיל את ערכן של קבוצות ה-NBA. "אני מחבב ומכבד אותו, ומעולם לא לקחתי את העקיצות שלו באופן אישי", אומר פאלק, "מבקרים אותו על כך שהוא נוהג בעקשנות ובבריונות, והוא השתמש בי לעתים קרובות ככליא ברק. אבל חייבים לתת לאיש קרדיט. אני חושב שהוא הרוויח את אריכות הימים בתפקיד".

תדמיתו כקומישינר של כולם התמוססה לראשונה בזמן השביתה של 1998/99. הליגה נסגרה עד שהשחקנים קיבלו הצעה של הרגע האחרון, במטרה להציל עונה של 50 משחקים. סטרן הגיע לבית מלון במנהטן על מנת להתפייס עם השחקנים כשהוא מוקף באנשי אבטחה.

עדיין, הוא נותר בשליטה תקיפה על הבעלים, ונהנה מתמיכה בלתי מעורערת מצד הוותיקים והמשפיעים ביניהם, כקולאנג'לו, אייב פולין מוושינגטון וביל דייוידסון מדטרויט. אבל קולאנג'לו המשיך הלאה, פולין ודייוידסון מתו, וכשאנשי עסקים צעירים יותר רכשו קבוצות - ורובם משלמים סכומים מנופחים - הם הגיעו ללא מצבורים עמוקים של הכרת תודה כלפי סטרן.

מקור המאבקים של "שווקים גדולים נגד שווקים קטנים" הולך אחורה עד המבנה של הליגה בזמן שנד אייריש, נשיא המדיסון סקוור גארדן, הכניע מועדונים חדשים, שדרשו להתחלק ברווחים ממכירות הכרטיסים. כעת, קבוצות השווקים הקטנים חברו יחד בניסיון לכפות על השחקנים קיצוצים דרקוניים.

אלה שעבדו בצמוד לסטרן ושמזהים את הוויתורים המשמעותיים שעשו השחקנים במשא ומתן הנוכחי, מאמינים שהקומישינר כבר היה מצליח להגיע להסדר אם תנאי העבר עדיין היו קיימים. "זה מצב כלכלי שונה מאוד ממה שהיה בעבר", אומר ראס גרניק, ממלא מקום קומישינר ה-NBA בעבר, שמייעץ לקבוצות מקצועניות ולליגות בנושאים פיננסיים, "כשהדינמיקה הופכת לחשובה יותר מהפן הכלכלי, זו מחלוקת מהסוג הבעייתי ביותר". סטרן מצטייר בסופו של דבר יותר כמו פרובוקטור מאשר פרגמטיסט, למרות שגרניק מוסיף: "אם הוא היה מודאג מהמורשת שלו, הוא כבר היה פורש לפני שנה. כולם ידעו שזה מגיע".

"סוג של מפקח מטע מודרני"

אלה שמכירים את סטרן יודעים כי הוא לא היה משאיר את הבלגן לסגנו ויורשו הפוטנציאלי, אדם סילבר. מצדו, סטרן טוען כי הוא מבין את הביקורת של התקשורת, שהיא חלק מכל דיוני עבודה מתמשכים. באשר להערה המשולהבת מכולן - בריאן גמבל מ-HBO השווה אותו ל"סוג של מפקח מטע מודרני" (רמיזה לא עדינה לתקופת העבדות) - סטרן נאנח וקרא לה "סיכון מקצועי".

אבל הוא לא השאיר זאת כך, כי כאן, סוף סוף, ההתקפה כבר לא היתה על הפרסונה של הקומישינר, אלא על האדם עצמו. "עבדתי קשה יותר עבור כוללניות וגיוון מכפי שהוא אי פעם יהיה מסוגל להבין", אמר סטרן, "לכן כששמעתי מה הוא אמר, נשענתי לאחור על כיסאי וחיכיתי למיילים מאנשים שמכירים אותי, שעבדו לצדי". הוא סרב לזהות את התומכים, אבל הצביע על הכומר ג'סי ג'קסון כדוגמה.

מעבר לעדות אופי, יכול סטרן לגייס לטובתו רשימה ארוכה של הישגים חברתיים, שמתחילה בתיק שניהל כעורך דין צעיר באמצע שנות ה-70', בתביעה חלוצית נגד "הכוונה גזענית" (שיטה של סוכני נדל"ן, שמביאים או מרחיקים קונים פוטנציאלים משכונות מסוימות על רקע הגזע של תושביהן) בפרבר של ניו ג'רזי. הוא יכול להתרברב בכך שבמהלך ההיסטוריה הארוכה שלה, הקדימה ה-NBA בהרבה את מקבילותיה בספורט המקצועני בכל הקשור להעסקת מיעוטים ובעלות של שחורים. סטרן כה הוקסם כשברק אובמה נבחר לנשיאות, עד שהפסיק את פעילות משרדי הליגה כדי לאפשר לעובדים לצפות בנאום שנשא עם כניסתו לתפקיד.

אבל סטרן הילך על קו דק במשך עשורים. בזמן שניסה למשוך בסיס אוהדים שופע ולבן ברובו לאולמות, הוא התמרמר על סף הסבלנות הנמוך של הציבור כלפי טעויות שביצעו השחקנים, רובם שחורים. "עברנו מאנשים שמתנגדים לאפרו לאנשים שמתנגדים לצמות (קורנרואוס)", אמר סטרן, "אנחנו יודעים טוב יותר מרוב האנשים שאמריקה היא לא פוסט-גזענית".

בכל מקרה, המתקפה של גמבל גררה תגובות מעטות. "זה אולי פגע בסטרן באופן אישי, אבל בסופו של דבר זה פגע יותר בשחקנים, בגלל שזה היה כל כך מוגזם", אמר טאורה, מבקר תרבות ומחבר הספר "?Blackness Who's Afraid of Post", "אנשים חושבים: 'השחקנים מרוויחים כל כך הרבה כסף וסטרן הוא נוגש העבדים?'".

זו היתה ריצה ארוכה ומתגמלת עבור סטרן, שהפגישה גבולות תרבותיים ובינלאומיים. אחדים עשויים לקרוא לו פטרנליסט, אפילו גאוותן, אבל סטרן נחרץ בנוגע לעובדה שהוא היה ועודנו האיש הטוב ביותר לתפקיד המסובך הזה. בשנים האחרונות, הוא סיפר מדי פעם לחבריו כגרניק או דייב צ'קטס, נשיא המדיסון סקוור גארדן לשעבר, כי יישאר בתפקיד הקומישינר "שנתיים נוספות, וזה יהיה מספיק".

מה יעשה לאחר מכן? צ'קטס אומר כי הוא מאמין שסטרן השביע את תאוותיו על ידי שירות בוועד הנאמנים של אוניברסיטת קולומביה, בין שאר פעילויות בהן נטל חלק. לאחרונה התבדח על האפשרות לכהן בעתיד כשגריר - בתנאי שמפלגתו הדמוקרטית האהובה תישאר בבית הלבן.

לפני הבחירות, חייב סטרן לשרוד את המשא ומתן. בהתייחסו למחלוקת המתמשכת אומר צ'קטס: "יש מידה מסוימת של עצבות בכך שהוא צריך להילחם בזה על מנת שיוכל לעזוב כשהוא למעלה". קולאנג'לו מטיל ספק בכך שסטרן יילך בקרוב. "לא מרצונו", הוא אומר, "חייבים להבין שזה כבר הפך לחלק מהיישות שלו".

ההישגים הגדולים של סטרן:

מדיה

זמן קצר אחרי שנכנס לתפקיד ב-1984, ייסד סטרן את מחלקת המדיה של ה-NBA. הקו המנחה היה חשיפה ציבורית, וכמה שיותר. הליגה בראשותו היתה אחת מחלוצות העידן הדיגיטלי בספורט, השיקה אתר אינטרנט וערוץ טלוויזיה משלה והציגה תקצירי משחקים בחינם באינטרנט. בסיס האוהדים התרחב בהתאם

גלובליזציה

אחת המטרות הראשונות של סטרן היתה לחשוף את המשחק ואת הליגה לעולם. בתחילת תקופתו התחילו לטפטף ל-NBA הכישרונות הגדולים באירופה כוולאדה דיוואץ, טוני קוקוץ' ודראזן פטרוביץ'. כוח המשיכה הבינלאומי של מייקל ג'ורדן וההופעה של נבחרת החלומות באולימפיאדת ברצלונה 92' כבר פרצו את השערים לחלוטין. השוק הסיני (יאו מינג) והדרום אמריקאי (מנו ג'ינובילי ושאר הארגנטינאים והברזילאים) הצטרפו בחדווה לחגיגה הגלובלית שארגן סטרן, שהפך את ה-NBA לאחת הליגות הפופולריות בעולם

תדמית

בתחילת דרכו כקומישינר, אחת המשימות הראשונות שסטרן לקח על עצמו היתה לנקות את הליגה מסמים. העובדה שרבים משחקני הליגה השתמשו בחומרים שונים הרחיקה ספונסרים ותחנות טלוויזיה, ויצרה מוניטין גרועים ל-NBA. סטרן הציג בפני המסוממים מדיניות לא סלחנית, שבמקרים מסוימים הרחיקה שחקנים מהליגה לצמיתות

פיננסים

הפעולות של סטרן הגבירו את הפופולריות של הליגה, וערך הקבוצות בתקופתו עלה בהתאם. גורדון גאנד, שקנה את קליוולנד ב-1983 תמורת 20 מיליון דולר, מכר אותה לדן גילברט כעבור 22 שנה ב-375 מיליון דולר. דוגמאות דומות לא חסרות

הרחבה

לא פחות משבע קבוצות חדשות הצטרפו ל-NBA מאז נכנס סטרן לתפקיד: שארלוט, מיאמי, מינסוטה, אורלנדו, ניו אורלינס, טורונטו וממפיס. בנוסף, 28 אולמות חדשים נבנו בתקופה הזו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#