בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עודד קטש, גדול לוקחי האחריות של העת החדשה

מאמן הפועל י-ם מתחיל להזכיר את אברהם גרנט בזכות תכונה מפוקפקת: ביד אחת הוא נוטל על עצמו את כל האחריות וביד השנייה מטיל אותה על כל העולם

16תגובות

 

1. עודד קטש הוא מאמן שלוקח אחריות. הוא לוקח אותה שוב ושוב, באופנים שונים ומגוונים, ובהחלט יכול להיחשב לגדול לוקחי האחריות של העת החדשה (יחד עם יובל נעים). מרוב אחריות שהוא לוקח, לעתים אתה חושש שיישבר. כמה אחריות יכול לשאת אדם צנום אחד על גבו?

ביום שלישי, אחרי ההדחה של הפועל ירושלים מהיורוקאפ, אמר קטש: "אירופה מגיעה די מוקדם בעונה וצריכים לבוא מוכנים. אין פה עוד גארד ואני לוקח על עצמי את העניין הזה. השחקן הזה היה צריך לבוא הרבה יותר מוקדם. אמרתי לשחקנים שאני גאה בהם על המאמץ. היינו שם מבחינת אנרגיות, אבל היו לנו אחוזי קליעה מזעזעים".

כדאי להתעכב על המשפט הלכאורה סתמי הזה, שסובל מחוסר תשומת לב בשל היותו חלק מהמוסד המוזנח "ראיונות סוף משחק". כל חלק של משפט חושף היפוך מושגים או בריחה מאחריות, שלצרכי מצלמות ועיתונאים מולבשים בבגדי חג.

ספי מגריזו

 

2. כשקטש אומר "אירופה מגיעה די מוקדם וצריכים לבוא מוכנים", המלה שמזדקרת אצל המאזין הביקורתי היא "צריכים". לפתע אתה תוהה: מי אלה אותם ברנשים חביבים ש"צריכים" לבוא מוכנים? ומדוע הברנשים החביבים לא באו מוכנים למרות שהיו "צריכים"? והאם אין זה הזמן לפטר את הברנשים שמיאנו לבוא מוכנים? ובכלל, מדוע קטש עצמו נותן כל כך הרבה כוח לחבורת לא-יוצלחים שכזאת, שהורסת לו את הקבוצה?

בהמשך נשמעת הטענה ש"אין פה עוד גארד ואני לוקח על עצמי את העניין הזה". הצימוד שמזדקר בפתח האוזן הוא "העניין הזה". מדוע הצימוד מופיע דווקא שם, אתה תוהה, בסיום משפט שעוסק בצורך בגארד? משום שלקיחת אחריות על היעדר גארד - "העניין הזה" - היא ספציפית ומצומצמת ולכן מבטלת את אחריותו על יתר המחדלים.

אחר כך אומר קטש: "אמרתי לשחקנים שאני גאה בהם על המאמץ". מה מסתתר מאחורי הגאווה הזאת? כמיטב המסורת, ביקורת כמובן. כי אם הוא "גאה בהם על המאמץ", על מה הוא לא גאה בהם? על היכולת. ואמנם, מיד בהמשך המשפט נחשפים האשמים האמיתיים: "היינו שם מבחינת האנרגיות, אבל היו לנו אחוזי קליעה מזעזעים". הנה כי כן סיפור ההפסד: ה"אנרגיות", כלומר הרצון לנצח והמוטיבציה - עליהם אחראי המאמן - דווקא היו שם. אלא שאחוזי הקליעה - כלומר, היכולת של השחקנים - היו מזעזעים. ובמלים אחרות: אני עשיתי כל מה שאפשר כדי לנצח, מה לעשות שהחבר'ה לא יודעים לקלוע?

 

3. זו לא הפעם הראשונה שקטש "לוקח את העניין" על עצמו. זו גם לא הפעם הראשונה שהוא "גאה בשחקנים", אבל מציין ש"היו לנו אחוזי קליעה מזעזעים". בסוף אוקטובר, למשל, אחרי הפסד של הפועל ירושלים לעירוני אשקלון, אמר קטש: "מגיע לקהל הזה קבוצה טובה יותר, אני לוקח את כל האחריות על עצמי". אחר כך הוסיף: "בניגוד למשחקים אחרים, הפעם אני לא בא בטענות לאנרגיות. אני לא חושב שהבעיה שלנו הערב היתה התקפה, חסרה לנו יכולת". שוב, תחפושת חגיגית לגוף חולה. קטש "לוקח את כל האחריות", אבל מציין ש"חסרה לנו יכולת". בהינתן העובדה ש"אני לא חושב שהבעיה שלנו הערב היתה התקפה", מהי אם כן אותה "יכולת" שחסרה? במקרה הזה, תפקידה של המלה "יכולת" הוא להחליף את המלה "חיזוק". כלומר, בכל הקשור למה שקורה על המגרש עשינו - כלומר, עשיתי - את המקסימום, מה לעשות שההנהלה לא דאגה לעוד גארד?

בסוף דצמבר, אחרי הפסד באשדוד, הסביר קטש: "יש הרבה מאוד אנשים שאחראים לזה, אבל אני כמובן אחראי למה שקורה על המגרש ואני לוקח את כל האחריות על זה". השאלה היא מדוע אדם שנוטל אחריות, "את כל האחריות", מוצא לנכון לציין שיש "הרבה מאוד אנשים שאחראים לזה"? כלומר: מה משמעותה של נטילת אחריות, כשבמקביל האחריות מוטלת גם על "הרבה מאוד אנשים"?

המשמעות פשוטה: בריחה מאחריות, או לפחות חלוקה שלה, כך שיתאפשר לאחראי המרכזי להתהלך ללא משא כבד מדי על כתפיו. בסיום הדברים המשיך קטש עם הדואליות המתעתעת: "היה פה סף שבירה נמוך מדי, אני לא אנסה להתחבא מאחורי תירוצים כאלה ואחרים". כלומר, השחקנים הרכים שלי נשברו, הם אשמים, אבל כמובן שאני לא מתחבא מאחורי התירוצים (בדיוק אלה שכרגע פירטתי באוזניכם).

 

4. האצילות של קטש מוזרה. יש בה דבר מה מטעה ומתסכל. במבט ראשון אינך מזהה את הרכיב הבעייתי, החמקמק, בעיקר משום שאתה מושפע מהאופן בו הוא מישיר מבט למציאות וכמו יכול לה. אלא שענני המוזרות מתפזרים לאיטם ככל שהטקס חוזר על עצמו. החזרתיות חושפת מבנה חבוי והמבנה החבוי חושף את ההיפוך: בריחה מאחריות.

לפתע מזדקר לו פער עצום שמתקיים בין המושג העקרוני לבין המימוש שלו בתוך אותו משפט. לא נעים לי לכתוב את הדברים, אבל קטש מתחיל להזכיר לי אחד, אברהם גרנט שמו.

גם גרנט היה אומן לקיחת אחריות תקופתי, לא פחות מיובל נעים. אחרי שווסטהאם ירדה ליגה הוא אמר: "אני לא אדם שזורק את האחריות על אנשים אחרים". כמה שניות לאחר מכן הוסיף: "ידעתי שיהיו לנו בעיות, ידעתי שיש צרות כלכליות, אבל חשבתי שנוכל לעשות משהו טוב העונה. המועדון כמעט ירד ליגה בשנתיים האחרונות, המועדון צריך לבדוק את עצמו".

צודק גרנט. בדיוק כמו ווסטהאם, גם הפועל ירושלים צריכה לבדוק את עצמה. בעיקר את הסוגיה: איך אדם אחד, רזה וכחוש, מצליח לסחוב על גבו כל כך הרבה אחריות לאורך תקופה כה ארוכה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#