יהושע שגיא, סן פרניסקו
יהושע שגיא, סן פרניסקו

אל תרחמו על עמרי כספי. למרות שאיבד (ואולי רק זמנית) את מקומו בחמישייה הפותחת של קליבלנד - אל תרחמו עליו. אני מציע לכם את ההיפך: מותר לכם לקנא בו. וגם אם יתברר שהחולשה שלו בקליבלנד, כמו שהמאמן שלו רמז בביטוי "אנמיות", תגרום בסופה של עונה לסיום הקריירה הקצרה של כספי בליגת הכדורסל הטובה עולם - עדיין אין שום סיבה לרחם עליו, ההיפך נכון, רק לקנא.

איך שלא תסתכלו על הבחור הצעיר הזה, שבא מהפריפריה של יבנה, ישראל - הוא עשה היסטוריה, את זה אף אחד לא יוכל לקחת ממנו. הוא שיחק עם ולצד טובי הכדורסלנים בעולם, הוא אפילו הצטלם איתם, הוא הופיע בהיכלי כדורסל ובאולמות, שכל שחקן ישראלי מצוי מתרגש רק מלעבור על המדרכה שלמולם.

הוא ישב בחדרי ההלבשה הכי אקסלוסיביים בעולם הכדורסל, הוא טס במטוסים שרק מעטי מעט יכולים לתפוס בהם מושב, הוא התאמן בתנאי חלום שלא מוכרים כמותם בישראל, הוא קיבל מחמאות וכיבודים שאף שחקן ישראלי לא יכול לחלום עליהם באמריקה, והוא הכניס לבנק הרבה יותר כסף מכל כדורסלן ישראלי אחר בארץ.

עמרי כספי בעוד רגע שהוא יוכל לספר לנכדיוצילום: רויטרס

וזה כמובן עוד לא הכל. הוא הפך לאליל היהדות של אמריקה, הוא הוציא המונים ליציעים עם דגלי כחול לבן, הוא שמע את שמו מתגלגל-נצרח בסגנון אמריקאי מפי קריינים שמכרו אותו כלהיט החם ביותר של ישראל, הוא קיבל קמפיינים של פירסום עם הרבה כסף והאמהות של הבחורות האמריקאיות-יהודיות הכי יפות חיפשו דרך להגיע ללבו, או לפחות לקירבתו.

אם אתם מזלזלים בכל זה - אתם רשאים לרחם עליו. אם אתם מבינים שלמרות הכל הוא האחד והיחיד בישראל שעשה את זה - מותר לכם להתקנא בהצלחתו. אז מה אם הוא עכשיו לא בחמישייה?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ