הארווי אראטון, ניו יורק טיימס
הארווי אראטון, ניו יורק טיימס

סטוני קריק, וירג'יניה. באחד מערבי יום ראשון, נדרש זמן עד שארוחת הערב היתה מוכנה. הבית הקטן התמלא בארומה של עוף, צלעות וירקות. המשפחה המורחבת מיד תגיע בהרכב מלא, ורעב. במטבח הצר, בולט בגובהו, עומד מכווץ בהתאם למידות השטח לני קוק - 198 ס"מ שמתפרשים על 136 ק"ג - כשהוא מביט ביצירת המופת הקולינרית שיצר. "מסופרסטאר על מגרש הכדורסל הפכתי להיות טבח", אומר מלא געגועים, מתעלם ממשחק המלים עם שמו.

אבל בישול הוא רק תחביב, לא מקצוע, וקוק - בן 30 בחודש הבא - עדיין לא גילה למה ולמי בדיוק הוא אמור להפוך בעתיד, אחרי שכבר לפני שנים אחדות התברר כי את חלום ה-NBA שלו הוא לא יגשים. לפני כעשור, רבים חזו שקוק - כישרון ענק מניו יורק - יככב על המגרש, יקבל חוזי פרסום ויהפוך לאולסטאר. היתה תקופה, קצרה אמנם, בה נקשרו לשמו כתרים רבים יותר מלכל שחקן תיכונים אחר בארה"ב. "לא משנה נגד מי שיחקנו ואיפה, ברגע שנכנסתי לעניינים הרגשתי שאי אפשר לעצור אותי", הוא אומר.

ראייה מצומצמת לכך ניתן למצוא בפינת סלון הבית, אותו הוא חולק עם חברתו ובתם הקטנה. חופן התארים שמונח שם הוא רק דוגמה קטנה, לדבריו, מהמכלול שמאוחסן בבית אמו. על הקיר בפינה מופיעה הוכחה נוספת לכך שבעבר נחשב לאחד המוכשרים ביותר. יש שם תמונה של לני, צעיר בהרבה, לצד מג'יק ג'ונסון. בתמונה נוספת, עדכנית יחסית, הוא נראה בחברת כרמלו אנתוני ואמארה סטודמאייר אחרי משחק של הניקס בעונה שעברה. "כשאני רואה אותם, אני מקבל מהם כבוד", הוא אומר, "הם יודעים כמה טוב הייתי".

קוק, גרסת 2012. מה השתבש? "היה לי מלאך על כתף אחת ושטן על הכתף האחרת"צילום: ניו יורק טיימס

    עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

    קוק היה גארד מלהיב שנאבק בלימודיו ופלירטט עם המכללות, עד שחתם עם סוכן ונכנס לדראפט 2002. הוא לא נבחר, והכי רחוק שהגיע היה השתתפות בליגת הקיץ במדי בוסטון וסיאטל. מה השתבש? כיצד החטיא את המטרה בכל כך הרבה? כשהוא ישוב על ספה, בוהה בטלוויזיה, הוא אומר: "היה לי מלאך על כתף אחת ושטן על הכתף האחרת".

    אמו, אלפרדה הנדריקס, מסבירה שבנה עשה לא מעט טעויות. "הוא היה ילד צעיר, ובכל יום היה לו כסף בכיס. אני לא מתכוונת ל-200 או 300 דולר, אלא כל סכום שרצה, כאילו שהעולם שייך לו - והוא ניצל זאת. אני מניחה שהוא לא האמין שדברים ישתבשו כך, כי אנשים המשיכו לומר לו שהכל ישתפר. כעת הגישה שלו השתנתה. הוא בוגר יותר".

    עדיין, נותר בקוק צד חסר מנוחה. משהו בנשמתו חסר. הוא אב לשלושה, שמחלק את זמנו בין אטלנטיק סיטי, שם נולד, לברוקלין, שם התגורר בשנותיו בתיכון ושם מתגורר כעת בנו השני. כאן מסתבך הסיפור. איש אינו יודע מה קוק מחפש - סגירת מעגל בכדורסל ואת המפתח לעתידו או הנצחה של אגדה שמעולם לא נכתבה. בתחילת העשור הקודם שמע אדם שופקורן, יוצר סרטים מניו יורק, על קוק והחליט שסיפורו של נער בדרכו לגדולה ראוי למסך הגדול. הוא הגיע לעקוב אחריו מקרוב בניו ג'רזי, שם שיחק קוק בתיכון מקומי בזמן שהתגורר אצל משפחה אומנת אמידה ולבנה. אם המשפחה, דבי בורטנר, דאגה לצרכיו מחוץ לפארקט, שם העריצו אותו חבריו. "לני היה הגיבור שלי", מספר ג'ואקים נואה, חבר לקבוצה לשעבר וכיום סנטר שיקגו, "יכולתו לשלוט במשחק היתה בלתי נתפשת".

    המצלמה של שופקורן הנציחה רגע בלתי נשכח, שרודף עד היום את חיי הכדורסל של קוק. בקיץ 2001 הוא השתתף במחנה לשחקני תיכון מצטיינים. המוניטין שלו בתור "הנבחר" הלך לפניו. "כולנו הסתכלנו עליו כמספר אחת בארה"ב", נזכר אנתוני, "הוא היה גדול וחזק, מסר נהדר. הזכיר את מג'יק".

    הקבוצה של אנתוני הפסידה לזו של קוק, שהתכונן למפגש מול קבוצתו של שחקן צעיר ממנו שייצר קצת פחות עניין. שמו היה לברון ג'יימס. ג'יימס ניצח את קוק בקרב הקליעות 9-21, אבל את הטוב ביותר שמר לסוף, עם שלשת ניצחון מעל ידיו של יריבו. "איך לעזאזל הוא קלע את זה?", אמר בסיום קוק לחברו, תוך שילוב מגוון של קללות עם המלה "אלוהים". סוני וקארו, בעבר איש שיווק בכיר בחברות נעליים ומארגן הטורניר, טוען כי "לברון ניצח את לני במגרשו הביתי. אפשר להגיד שזה היה רק סל אחד במשחק אחד, אבל במובן מסוים, לני מעולם לא התאושש מזה".

    ג'יימס המשיך משם לשער של "ספורט'ס אילוסטרייטד" והפך בהדרגתיות ל"מלך ג'יימס", בעוד קוק נאלץ להסתפק במשחקי רחוב ובטורנירים בשנתו האחרונה בתיכון, מאחר שלא הורשה לשחק עקב ציוניו הנמוכים. הוא מעולם לא שב למעמד בו היה. "אחרי המשחק ההוא כבר כמעט לא שמענו עליו יותר", אומר אנתוני, שהתקשה לזהות את הבחור השמן ביום בו צולמו יחד בעונה שעברה.

    קוק עזב את ניו ג'רזי ועבר להתגורר במישיגן עם בחור בשם טרנס גרין, שחקן מכללות לשעבר ומגייס שהפך לספונסר שלו. בדיעבד, הוא מודה שהמלאך על כתפו היתה בורטנר, שהתחננה בפניו לא לעזוב. "הלוואי שהייתי מקשיב למה שאמרה בנוגע לבית הספר", הוא מהרהר. בורטנר אומרת: "ידעתי שהוא הולך לעשות טעות, אבל הוא היה חייב לגלות זאת בעצמו".

    וקארו טוען כי כאשר קוק הגיע למשחק אולסטאר תיכונים בשיקגו, היו שהטילו ספק באופיו לאחר שנטש את בורטנר בנסיבות מסתוריות. "ראו אותו כאחד מאותם ילדים שמקשיבים לאדם האחרון שאומר להם משהו. מסביבו היו כל מיני אנשים - סוכנים, למשל - שהיו אומרים לו כמה הוא גדול ונותנים לו דברים. הוא היה לוקח הכל". וקארו מספר שערך לקוק הרצאה בנושא והפציר בו - גם אם אתה עושה שטויות, אל תעשה אותן כאן. "ומה קרה בסוף? השעה אחת בלילה, אנשים יושבים ומשוחחים בלובי המלון, ולני נכנס עם הפמליה שלו, עם החגיגות והתכשיטים". באותו זמן כבר נהג קוק במרצדס חדשה.

    כשמכללה איננה אופציה ריאלית, הוא יצא לדראפט 2002, בו קיווה להיבחר בסוף הסיבוב הראשון או בתחילת השני. זה לא קרה. "חיכיתי וחיכיתי", אומר קוק, "זה היה כמו בכריסמס, כשאתה חושב שאתה מקבל צעצוע מסוים ואינך מוצא אותו תחת העץ. נשברתי מנטלית, הבנתי שקיבלתי עצות גרועות".

    כשהוא רחוק מלהיות סחורה חמה, קוק החל לנדוד. בהתחלה בליגת הפיתוח ובליגות מקומיות נוספות, ולאחר מכן בפיליפינים ובסין, אחרי שלא הצליח להגיע ל-NBA דרך ליגת הקיץ. בדצמבר 2004 היה מעורב בתאונת דרכים. הוא נכנס לתרדמת, בילה חודשים על כיסא גלגלים ורק במזל לא נקטעה רגלו השמאלית. כשהוא צולע ועדיין חולם, שב לפיליפינים וקרע את האכילס. באותה תקופה החל להשמין עקב חוסר פעילות. כיום נחשבת הקריירה שלו תמונת מראה לזו של ג'יימס. "בהתחלה היה קשה", מספר קוק על השנים אחרי הפרישה, "ראיתי ב-NBA חבר'ה שגדלתי איתם, שהייתי טוב מהם. לא הייתי מסוגל לצפות בלברון משחק. הרגשתי שהייתי צריך להיות היכן שהוא נמצא".

    מדי פעם שואלים את שופקורן מה קרה לסרט "עם שחקן הכדורסל ההוא". רק זוכרים שזה מישהו שהיה אמור להיות מפורסם. בערב בו הכין קוק ארוחת ערב, שופקורן הגיע לצלם סצנות לסרט הדוקומנטרי שהחל לפני למעלה מעשור. כעת יכול סיפורו של קוק לשמש כאזהרה לילדים בתחילת דרכם בכדורסל. קוק, שעדיין מהרהר מדי פעם בחזרה למשחק ונע בין עבודות מזדמנות, מעוניין בכך. כעת כל מה שחסר בסרטו של שופקורן הוא סוף טוב. או ליתר דיוק, התחלה חדשה ומבטיחה יותר עבור קוק.

    הזינו שם שיוצג באתר
    משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ