לין זינסר ויירי לונגמן, ניו יורק טיימס
לין זינסר ויירי לונגמן, ניו יורק טיימס

פחות משנה אחרי שאובחנו אצלה סימפטומים מוקדמים של מחלת האלצהיימר, הודיעה מאמנת קבוצת הנשים של טנסי, פט סאמיט, כי היא פורשת מתפקידה ומסיימת קריירה נהדרת בת 38 שנים, שהוגדרה על ידי רבים כפורצת דרך. "אהבתי להיות מאמנת טנסי במשך 38 שנים, אבל אני מבינה שהגיעה הזמן להמשיך הלאה ולהיכנס לתפקיד חדש" אמרה סאמיט. "אני מתכוונת הלמשיך ולעזור ככל שיבקשו ממני, להדריך וללמד את השחקניות שלנו בכל אשר יצטרכו, ואמשיך בתפקידי כדוברת של המאבק נגד מחלת האלצהיימר באמצעות קרן פט סאמיט".

דייב הארט, ראש מחלקת הספורט באוניברסיטת טנסי, אמר שההשפעה של סאמיט על ענף הכדורסל היא ייחודית: "היא אייקון והמורשת שלה תלווה אותנו תמיד" אמר. "לעולם לא תהיה עוד פט סאמיט, אני מקווה להמשיך ולעבוד איתה בתפקידה החדש, היא מהווה השראה לכולנו".

סאמיט (59) התעקשה שהעונה האחרונה בקריירה שלה, מרירה-מתוקה, תתמקד בקבוצתה ולא בה. זה הפך לכמעט בלתי אפשרי כשהודיעה בקיץ כי התגלו אצלה סימפטומים מוקדמים של אלצהיימר. כשעתידה אינו ברור, ה"ליידי וולס" של טנסי פצחו בסוג של מסע פרידה מתמשך, מלא ברכות רגשניות והפגנות חיבה כלפי סאמיט.

פט סאמיט. שינתה את פני כדורסל הנשיםצילום: אי-פי

המאמנת הוותיקה מסיימת את דרכה כשבמאזנה שמונה אליפויות - יותר מלכל אחד בכדורסל הנשים - ו-1,098 ניצחונות. כמו כן היא הובילה את הנבחרת האולימפית למדליית זהב ב-1984 ו-12 מהבנות ששיחקו תחתיה הפכו בהמשך למאמנות. חשוב מכך, ההישגים הללו נבטו מאדמה כפרית. בזמן שב-NCAA התעלמו מכדורסל הנשים ולא לקחו חסות על הטורניר עד 1982, פרח הענף בעיירות קטנות במקומות כמו טקסס וטנסי. על נערות שחיו ועבדו בחוות, קשרו חציר ואכלו ארוחת צהריים על טרקטור - כפי שעשתה סאמיט - קשה להגיד שאין להן מספיק סיבולת כדי לשחק כדורסל.

ב-1974 הפכה סאמיט למאמנת טנסי. היא קיבלה 250 דולר לחודש כדי לאמן וללמד חינוך גופני, אך גם כיבסה את מדי השחקניות, נהגה בוואן הקבוצתי והיתה כה מרוכזת בלנצח עד ש"מעולם לא עצרנו בדרך במקדונלד'ס", לדברי וורליק. מהר מאוד למדה שהקבוצות שמנצחות הן אלו שמחזיקות בשחקניות הטובות ביותר ("אסור לקחת חמורים לקנטאקי דרבי", הסביר לה אביה). היא דרשה מראשי המכללה לקחת את הענף ברצינות בזמנים בהם מעטים עשו זאת. בהמשך, כשהתבקשה לאמן את קבוצת הגברים, השיבה: "למה זה נחשב לקידום?". משכורתה חצתה לבסוף את רף מיליון הדולר לעונה.

היא דרשה משחקניותיה את מוסר העבודה והמשמעת שפיתחה כנערה, ששמעה מאביה כי "פרות לא לוקחות יום חופש". קבוצות יכולות ללמוד משהו מהעקשנות שלה, אומר ג'ינו אוריימה, מאמן קונטיקט ויריב ותיק, "היא מהיחידות שמאמנות כדורסלניות, ולא בנות". סאמיט מעולם לא התנצלה על גישתה האגרסיבית. מבטה יכול להיות מקפיא, קולה זועם. לאוריימה לא סלחה על גיוס השחקנית מיה מור לקונטיקט וביטלה את סדרת המשחקים השנתית בין הקבוצות.

האליפויות חשובות, כמובן, אך הצלחתה אינה מגדירה אותה. קולגות טוענות כי יותר מכל הן מעריכות את אדיבותה, סבלנותה ונכונותה לעודד מאמנות צעירות ששאפו ללכת בדרכה. הולי וורליק, ששיחקה תחת סאמיט בשנות ה-80, והצטרפה לצוות של סאמיט ב-1985, היא זו שתיכנס לנעליה הגדולות. "היא המאמנת שלי, המנטורית שלי, החברה הטובה ואני גאה על ההזדמנות להמשיך את המורשת שלה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ