אריה ליבנת
אריה ליבנת
אריה ליבנת
אריה ליבנת

עד יום חמישי, כבר כלל הרזומה של נעמי קולודני שלוש אליפויות. ב-1999 היתה נערת פוסטר ברמת השרון, ב-2006 שימשה כמחליפה של טלי נוי בהפועל תל אביב וב-2009 סיפקה דקות מנוחה ללייני סלווין ברמת השרון. האליפות הרביעית שלה, בגיל 30, כבר היתה סיפור אחר לחלוטין. "פה עדני (דגן, המאמן) הלך על זה, לקח אותי כרכזת ראשונה", אומרת קולודני, "גם כשעשה שינוי, הוא לא הביא רכזת וזו ההערכה הכי גדולה שאני יכולה לקבל. אני שמחה שיכולתי להחזיר במשהו על הבעת האמון הזו".

והיא אכן החזירה. 11.2 נקודות בממוצע למשחק העונה מתגמדות מול תרומתה ברגע האמת, במשחק החמישי. עם 17 נקודות, כולל חמש קליעות עונשין בשניות האחרונות של ההארכה, היא דחפה את אשדוד לכתר היסטורי. בדקה האחרונה של ההארכה - ה-43 שלה על הפארקט באותו ערב מתיש ובלתי נגמר - עוד הגיעה ראשונה לריבאונד אחרי זריקת עונשין שהחטיאה. "זו עבודה של כל השנה", סיפרה, "הקיץ עבדנו, הילדות, אורטל (אורן) ואני, הרבה בים עם עוזר המאמן השני שמעון (ברוד), חודש לפני שהזרות הגיעו. פעם ראשונה שנהניתי באימוני כושר. ידעתי שאצטרך להכין ולבנות את עצמי למצב שאוכל לסחוב, וזה המשיך כל השנה".

קולודני (במרכז) במשחק האליפות מול אליצור רמלהצילום: ספי מגריזו

לכתבות ועדכונים נוספים הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

ההשקעה, כידוע, השתלמה. "אני ממש לא מעכלת את זה. אני קצת יותר שמחה, אולי זו תחילתו של העיכול", היא מספרת ביום אחרי שאשדוד השלימה דאבל, "הסיטואציה כאן היא אחרת. זו פעם ראשונה לעיר, פעם ראשונה למועדון. היתה עונה קשה. לא פשוט להיות במועדון שמשחק בפעם הראשונה באירופה, הנסיעות היו קשות ממה שחשבנו. אחר כך הסגל השתנה והיתה הרבה עבודה בחיבור של הבנות".

דגן. "היא לא קלה, אבל אני חולה על זה"צילום: שרון בוקוב

העבודה השתלמה, גם עבור מכבי אשדוד וגם בשביל קולודני. לא מפתיע שהדבר קרה לה דווקא אצל המאמן שלקח אותה בגיל 16 לתיכון קרית שרת וזכה איתה באליפות בתי הספר. "שנים רציתי לשחק אצל עדני. לפני שנתיים מצאנו את הרגע שדברים התאפשרו. אני מאושרת אתו. השנה אני מרגישה סוף סוף שאני משחקת כדורסל. גם ברמת השרון זה קרה, כשלקחנו אליפות. בין לבין, אני לא יודעת. אולי לא הייתי מוכנה מספיק או פחדתי לנסות לקחת. זו גם שאלה של בגרות".

"לא הצליחו להפיק ממנה את מרב הפוטנציאל, וזה משהו שלי מאוד הפריע", מספר דגן, "היה רף שהיא לא הצליחה לעבור, זה מאוד חרה לי. בשנה שעברה הבאתי אותה. היא היתה צריכה להתרגל אלי, אבל היא אחת השחקניות הכי מוכשרות שגדלו פה".

קולודני מנסה להסביר את החיבור: "חשוב לי מאוד שבן אדם יהיה אמיתי איתי. הוא יכול לתת לי בראש ועדני עושה את זה לא מעט. הוא צועק ומברך את כל המשפחה, אבל זה בא ממקום מאוד אוהב ומעריך. אני מעדיפה שאם אני עושה משהו לא בסדר שיבואו ויגידו לי, גם ברגע של משחק, ולא שיחייכו אלי וכשאסתובב אקבל את הסכין בגב או פצצה מסוג אחר. הבן אדם משוגע, אבל הדברים שהוא אומר נכונים. על הדרך אני מנקה את זה. אני לא לוקחת את הצורה שאמר וצעק אלא את הדברים שאמר".

דגן מסביר: "היא לא קלה. קשה מאוד כשיש לך מאמן על המגרש שהוא דעתן. לפעמים היא רואה דברים במשחק שגם המאמן לא רואה. אני נהנה מזה, חולה על זה. במשחק ברמלה היא אמרה לי שהן משחקות בצורה מסוימת, אז שאשלח את ההיא לפה. בלי היסוס ובלי לבדוק אותה, אמרתי לה 'בסדר'. זה דבר גדול שאתה יכול לסמוך על שחקנית בעיניים עצומות".

במשחק האחרון מול רמלה בטח דגן בקולודני בדקה האחרונה ונתן לה את הכדור. אשתקד היה המצב שונה. "היה לה קושי מנטלי, אי אפשר היה להעמיד אותה על הקו. היינו מוציאים כדור אחרון והייתי אומר: לא לנעמי. היו עושים עליה עבירות בכוונה והיא היתה בורחת. היום היא קולעת את הכדורים, אז העמדנו אותה על הקו".

ביום רביעי אמורה קולודני להתייצב לאימוני נבחרת ישראל, לראשונה מאז נופתה ערב היציאה לאליפות אירופה אשתקד. "זה היה נורא, שבר לי את הלב על אמת", היא חושפת, "כשמזכירים את זה, זה גורם לי תחושה מאוד לא נעימה בבטן במקומות הכי עמוקים. זה לא רק ספורט, לא רק עבודה, הרבה יותר מזה. אני לא לוקחת את זה באופן אישי, אבל לוקחת את כל הרגשות בעניין וזה היה נורא".

גם בשנים ששיחקה בנבחרת, קולודני לא הצליחה לבוא לידי ביטוי. "לא קיבלתי הזדמנות. לאלי (רבי, המאמן) יש את השחקניות שהוא מאמין בהן והן מתאימות לו, כמו שעדני הולך אתי בימים שאני לא מפוקסת. אני לא מהשחקניות שאלי סומך עליהן". אולי זה עוד ישתנה. "כבר לפני שלוש שנים בחרתי בה לשחקנית העונה, אני יודע למה היא מסוגלת", אומר רבי, "עכשיו הנבחרת עוברת שינוי ובעקבות זה נעמי אמורה לתפוס מקום הרבה יותר משמעותי. אם ארגיש שלא אוכל להשתמש בה, היא פשוט לא תהיה בקמפיין".

פריחתה המאוחרת צריכה להוות דוגמה לאחרות - השקעה מרובה בתוספת סיטואציה נוחה בקבוצה יכולה להוביל להצטיינות גם לצד שחקניות זרות. "יש לי הרבה ביקורת על השחקניות הישראליות", אומרת קולודני, "צריך לעבוד קשה ולא משנה בת כמה את, אבל הן גם צריכות לקבל הזדמנות. השנה הרבה קבוצות שיחקו כל הזמן עם ארבע אמריקאיות על המגרש וככה קשה להתקדם. אם יתנו צ'אנס תהיה מי שתיקח, כי יש פה כישרונות. אני מקווה שהשחקניות גם ירצו להשקיע. לי יש רצון מאוד גדול, אבל רק עכשיו התחלתי להצליח".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ