לחייך ולשרוק טכנית

השחקנים רואים בו שופט חמום המוח, האוהדים רואים ראש קירח שמתרוצץ על הפארקט. ג'ואי קרופורד מספק זווית אחרת על ה-NBA

סם בורדן, ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סם בורדן, ניו יורק טיימס

כשג'ואי קרופורד החל לשפוט ב-NBA ב-1977, נוהלו המשחקים על ידי שני שופטים, לא היתה קשת שלוש ומספר הקבוצות עמד על 22, כולל נציגויות בבפאלו ובקנזס סיטי. "זה היה עידן אחר", אמר. 35 שנים מאוחר יותר, בבוקר מעונן מחוץ לפילדלפיה, אכל קרופורד בן ה-60 בייגלים ובידר מבקרים באגדות לא נגמרות על קרוב ל-2,500 משחקים בהם שרק לעבירות וצפה בליגה מתפתחת. ליד הדלת המתינה מזוודה. אחר הצהריים תוכננה לו טיסה לאוקלהומה, שם יחל פלייאוף נוסף.

עבור שחקנים ומאמנים, קרופורד הוא השורק חמום המוח. עבור אוהדי NBA ותיקים, הוא הראש הקירח המוכר על המסכים. לתושבי אזור מסוים בוויין, פנסילווניה, הוא הבחור שנהג להביא את הדואר. קרופורד, כמובן, היה מעדיף שאיש לא יכיר אותו. שופטים בכל ענפי הספורט שואפים לאנונימיות - כך הם יודעים שעשו עבודה טובה. כשנשאל מדוע הוא עדיין עושה זאת, עוזב את אשתו לטובת טיסה נוספת, משך בכתפיו. ואז הצביע לעבר המזוודה: "זה מה שאני יודע, אלה סיפוריי". בגיל 25 החל קרופורד לשפוט ב-NBA. מהר מאוד הפך לדמות מוכרת. "כשהיינו בלוס אנג'לס, תמיד הנחנו את עליונית החימום על השולחן ליד המקום בו ישב ג'ק ניקולסון. הייתי מעריץ גדול שלו. מבטינו היו מצטלבים, אבל מעולם לא אמרתי דבר. בשנתי השלישית בליגה הוא אמר 'מה שלומך, ג'ו?'. התפוצצתי. רצתי לטלפון ציבורי, התקשרתי לאשתי וצרחתי: 'ג'ק ניקולסון מכיר אותי!'".

ג'ואי קרופורד (מימין) מדכא את טוני פארקר מסן אנטוניו. גם ג'ק ניקולסון למד להכיר אותו מהרצילום: אי-פי

לכתבות נוספות ועדכונים מפלייאוף ה-NBA הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

בין שחקנים ומאמנים, היה קרופורד ידוע יותר לשמצה. בצעירותו פיתח מוניטין כשופט חמום מוח, תווית שעדיין מלווה אותו. "אין לי מושג למי שרקתי את העבירה הטכנית הראשונה, היו כל כך הרבה. איני אוהב לומר זאת, אבל כשהתחלתי עשיתי את זה כמו שמחלקים ממתקים. אנשים בקליוולנד עוצרים אותי ואומרים שהיו שם כשזרקתי את בראד דוהרטי ולארי נאנס בגלל שצחקו. הם ישבו בקצה הספסל. עשיתי משהו שלא אהבו והם סרבו להפסיק. אז התפרצתי. ערב אחד פסקתי טכנית נגד ביל פיץ' כל כך חזק, ששברתי אצבע. הטחתי בה את ידי כשסימנתי לעבירה. לכן שיניתי את הסימן לנגיעה קלה. אני חושב שזו היתה הפעם הראשונה שהתקשרתי לפסיכולוג ספורט".

צפו בקטע בו מרחיק קרופורד את דאנקן המופתע:

רוב השחקנים והמאמנים היו מודעים למזגו, אבל העריכו את פקחותו והאישיות הפתוחה. קרופורד מיעט ליזום שיחות על הפארקט, אבל נהנה ממערכות היחסים שבנה מדי ערב. "ייתכן שצ'רלס בארקלי הוא השחקן שהכי אהבתי להיות עמו על הפארקט. הוא ספג הרבה טכניות, אבל לא לקח דברים אישית. מוזס מלון היה מהמצחיקים. לילה אחרי שעיתונאי מסוים בחר בי כאחד מעשרת השופטים הטובים בליגה, השריקה הראשונה שלי במשחק בדנוור היתה נגד מוזס, שאמר: 'זו לא פסיקה של עשרת הגדולים'. מג'יק, מייקל ולארי כמעט לא אמרו דבר, טוב או רע. רוב השחקנים מאמינים שהם יודעים משהו על שיפוט, כשהם לא. הבחורים הללו כמעט לא דיברו אתי. היו להם דברים חשובים יותר לדאוג לגביהם".

ברוב העונות ניהל קרופורד 65-70 משחקים ופיתח שגרה שמסייעת לו בנסיעות. במהלך השנים, חלק מהדברים השתנו. "בעבר ארוחת צהריים כללה המבורגר גדול ועוגה לפני המשחק. כעת מדובר בכריך הודו ותנומה. אנו נשקלים שלוש פעמים בשנה על ידי הליגה. כיצד ידעתי שהפסקת המחצית נגמרה? כשסיימתי את הסיגריה השנייה. תודה לאל, הפסקתי לעשן לפני 25 שנה. התחלתי לגלח את הראש בסביבות 2005. הקרחת שלי הלכה וגדלה, אז לקחתי סכין גילוח וקצף ופשוט עשיתי את זה".

לקרופורד יש שתי חרטות. האחת היא המהלכים שהובילו להרשעתו בדיווח שקרי ב-1998, אחרי שמס הכנסה חקר שופטים שהכניסו לכיסם כסף כתוצאה משנמוך כרטיסי טיסה. האחרת היא תקרית ב-2007 בה התווכח על הפארקט עם טים דאנקן, כוכב סן אנטוניו, שטען כי השופט הזמינו לקטטה. "זה כנראה שינה את חיי", אומר קרופורד, "אתה מבין שהדרך שעשית דברים אינה הולמת ועליך לאסוף את עצמך, על הפארקט ומחוצה לו. פגשתי פסיכולוג ספורט קודם לכן, אבל אחר כך עשיתי זאת הרבה יותר. זה נתן לי נקודת מבט חדשה". הוא הושעה בעקבות פרשת דאנקן, קוטע 21 שנים רצופות בהן ניהל משחקים בסדרות הגמר, אך הוחזר בסתיו. כישרונו מעולם לא הוטל בספק. לאביב הנוכחי הגיע כשבמאזנו 278 משחקי פלייאוף ו-46 משחקי גמר. "משחק הפלייאוף הראשון שניהלתי היה בשנתי החמישית, בסן אנטוניו, ופחדתי למוות. אני רק זוכר שערב קודם לכן אמרתי לעצמי שוב ושוב: 'בבקשה אל תפשל'. בקושי ישנתי".

קרופורד הוא היחיד בהיסטוריית ה-NBA ששפט שלוש פעמים במשחק שביעי בגמר. שלושת הערבים הללו, הוא אומר, ממשיכים להעניק לו השראה. "אני מביט לאחור על המשחק הראשון שלי בסדרת גמר ב-1986, בוסטון ויוסטון. שפטתי לצד ג'ק אודונל. ברבע הרביעי, רוברט פאריש מבצע מהלך והשחקנים נעצרים. אני רץ ושואל את ג'ייק מה קרה. הוא שואל 'מה ראית?'. אני משיב: 'על מה אתה מדבר? לא שרקתי', והוא טוען: 'שרקת! מה ראית?'". מסתבר שמישהו ביציע שרק. אבל הייתי ילד, ג'ייק היה אגדה ואיש לא האמין לי. לא ידעתי מה לעשות.

"עכשיו, איך תשווה את הערב הזה לשלושת המשחקים מספר 7? אני נזכר בהם לפעמים. הקריירה שלי היתה כה נפלאה, ובשלושת המשחקים האלה, הגדולים ביותר שיש, עשינו עבודה טובה. כי כשאתה עובר אותם ובסיום איש לא אומר מלה על השופטים, זו הפסגה".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ