אביב לביא
אביב לביא

שעה קלה לפני שמכבי תל אביב ואשדוד קפצו לג'אמפ ביד אליהו, יצא לדרך משחק מס' 2 בסדרת הגמר ביוון. שם דיאמנטידיס נתן הצגה והוביל ל1- 1, אצלנו בוסטיין קלע אפס מאינסוף ניסיונות לשלוש. יוון מרוסקת כלכלית, הכדורסל שלה ספג מכה אנושה, אבל עדיין יש שם שתי קבוצות גדולות. זה בדיוק אחת יותר ממה שיש לנו ובדיוק מה שצריך בשביל לתחזק תחרות אדירה. אשדוד עמדה במשימה הבסיסית שמוטלת על קבוצה ישראלית שחפצת חיים נגד מכבי תל אביב: היא ניצחה בקרב על החזקות הכדור, נשמרה מאיבודים והלכה מצוין לריבאונד התקפה (תיוס את דאנקן הם צמד גבוהים נפלא). כל זה שמר אותה בתמונה, עד שנפלה מהרגליים. במכבי תל אביב, אלופת דמעות התנין הנצחית, לא הפסיקו להזכיר לנו בזמן האחרון שהם מגיעים למאני טיים עם שמונה שחקנים בכירים. ובכן, לשחקן השמיני של דייויד בלאט קוראים ריצ'רד הנדריקס (או גיא פניני, או איך שתבחרו לסדר את ההיררכיה). את שמו של השחקן השמיני של אשדוד ספק אם אפילו עופר ברקוביץ' יודע.

טפירו. הדוגמא הקלאסית לכך שקריירה מצליחה בונים גם מחוץ למגרשצילום: ניר קידר

לכתבות ועדכונים נוספים הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

לפני שנתיים יצא לי לראיין את מאיר טפירו ימים ספורים אחרי שחתם באשדוד, קבוצה אפרורית שהוקפצה ממרכז טבלת הליגה השנייה. מסביב ליחששו כולם על סוף הקריירה שלו, אבל טפירו, אז בן 35, היה חדור תשוקה וחזון להפוך את אשדוד לדבר הבא בכדורסל הישראלי. טפירו הוא הדוגמה הקלאסית לכך שקריירה גדולה נבנית מקבלת החלטות טובה על המגרש, אבל גם מחוץ לו. אשדוד מקסימה, אבל לא תפתור את מה שהיתה ונשארה בעיית היסוד של הכדורסל הישראלי - היעדר התחרותיות. משנה לשנה יש בפיינל-פור של אבנר קופל יותר שואו ועטיפה, ופחות תוכן. הקוסמטיקה - וקופל, לזכותו ייאמר, הוא קוסמטיקאי לתפארת - כבר לא יכולה לכסות על הכשל העמוק של הענף. מה שהכי עצוב זה שנדמה כי התרגלנו להסתפק במועט, שקברנו את הציפיות עמוק בבוידעם: פעם בשנה כולם מתכנסים כדי ללוות את מכבי בדרכה לעוד הנפה, טקס שפרטיו ידועים מראש כמו הרמת כוסית בראש השנה. מתודעתם של אוהדי הכדורסל בישראל הולכת ונשכחת העובדה שספורט אמור להיות הדבר המרגש הזה בו אתה יודע איך הערב מתחיל, אבל אף פעם אין לך מושג איך הוא ייגמר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ