אריה ליבנת
אריה ליבנת
אריה ליבנת
אריה ליבנת

בפברואר 2008 כרכז יחיד בהפועל ירושלים הצליח דרור חג'ג' לשרוד מחצית שלמה עם ארבע עבירות ולהוביל את הפועל ירושלים למהפך מדהים בגמר הגביע מול מכבי ת"א. מאז הוא ידע בעיקר אכזבות. ירושלים לא הגיעה באותה עונה לפיינל-פור. הוא הוחתם במכבי ת"א אבל הפך לנער פוסטר, במשחק האליפות מול מכבי חיפה הוא שיחק שלוש דקות. הוא הוחתם כרכז המוביל במכבי חיפה והודח איתה ברבע גמר הפלייאוף וברבע גמר הגביע. משם נדד לעירוני אשקלון וסיים איתה במקום האחרון.

בקיץ שעבר הוא הצטרף למכבי אשדוד כגארד מחליף, בעיקר של מאיר טפירו. "את הההחלטה עם אשדוד לקחתי מוקדם בקיץ, אם הייתי מחכה עוד קצת בטח הייתי מקבל הצעות להוביל קבוצה, אבל חשבתי שעוד פעם לקחת ולהיות מוביל בקבוצה יכול לסכן טיפה את הקריירה שלי. לא שאני לא יכול להוביל קבוצה, אבל ברור שלא הייתי מקבל קבוצה מובילה ואחרי שנתיים שלא הצלחתי או שהקבוצות ששיחקתי בהן לא הגיעו לאן שרצו, אם גם בה לא הייתי מצליח, בארץ טיק טק מסמנים עבורך את הסוף. ההצעה מאשדוד באה טוב".

בהתחלה זה ממש לא היה טוב. ב-11 המשחקים הראשונים חג'ג' תרם 3.7 נקודות בלבד בממוצע. "פתחתי את העונה בצורה לא טובה, זה נבע משילוב של כמה דברים, גם מההשפעה של העונה הקודמת באשקלון. שיחקתי טוב בסוף העונה אבל ירדנו וזה פגע לי בבטחון. במשחקי האימון באשדוד הלך לי לא רע אבל כשהתחילה הליגה פתאום משהו לא התחבר לי. לא חשבתי לרגע שאני לא ברמה כי באימונים הייתי בסדר, אבל איבדתי הרבה גם מהאמונה ביכולת שלי לעזור לקבוצה. זה התבטא בכל הזרימה של המשחק. חשבתי יותר מדי ולא הצלחתי לעשות דברים פשוטים שאני בדרך כלל עושה".

דרור חג'ג'. "הגוף שלי עדיין חלש"צילום: אילן אסייג

חג'ג' ממשיך: "גם הסיטואציה בקבוצה שיש שלושה גארדים בכירים לפניי גרמה לכך שלא קיבלתי מספיק אפשרויות לקום מהמצב שלי. זה היה מצב קשה, גם כששיחקתי בסדר, לא יכולתי לתרום מספיק. לפני שבאתי לקבוצה, לא ידעתי שאשחק 15-10 דקות, אבל בעקבות המצב שהקבוצה לא הצליחה, היה הרבה יותר לחץ על עופר (ברקוביץ', המאמן) והיה לו קל ללכת עם החבר'ה המובילים".

כשהכל נראה שחור, הגיעה נקודת המפנה. "הייתי ממש במצב בעייתי וחשבתי איך אני מרים את עצמי. ניסיתי להחזיר את עצמי לתלם ואז הגיע המשחק נגד נתניה שהייתי בו יותר טוב. אחרי המשחק ראמל (בראדלי) עזב את הקבוצה ובמשחק נגד מכבי היו לי יותר דקות. שיחקתי טוב, השתפרתי משבוע לשבוע והקבוצה התחברה".

השיפור היה חד, ב-15 המשחקים האחרונים בליגה קלע חג'ג' 10.9 נקודות בממוצע, במשך שבעה שבועות הוא הקפיץ את הנקודות שלו ממשחק למשחק – 13, 13, 14, 14, 14, 18, 21. "החצי השני של העונה היתה התקופה הכי טובה בקריירה שלי או לפחות אחת הטובות. מספרים כאלו לא עשיתי בארץ, רק בבלגיה, שם קלעתי 18 בממוצע. גם אחוזי הקליעה והיחס בין איבודים לאסיסטים היו טובים. זו תקופה שהייתי מאוד מרוכז, גם שיחקתי שונה מהרגיל, יותר זרקתי מבחוץ והלך לי טוב.

אחרי שתקופה ארוכה לא הצלחתי למצוא קצב במשחק, זה גרם לי הרגשה טובה. האמת שזה לא הפתיע אותי, ידעתי כל הזמן שאני מסוגל לעשות את זה, אבל לפעמים דברים לא מסתדרים. לפעמים אתה משחק בקבוצות שהן לא מצליחות".

הדבר היותר חשוב זה שהתקופה הטובה של חג'ג' סימנה את ההתאוששות המפליאה של אשדוד שניצחה את כל הקבוצות בליגה חוץ מחולון. "כשראמל היה בקבוצה, היה לחץ על כל השחקנים המובילים, השחקנים לא היו רגועים על המגרש והמשחק לא שטף. זה פגע בכולם. קבוצה זה ענין של חיבור. יש קבוצות שלא משנה מי ישחק זה לא יעבוד אם אין כימיה. מכבי ראשון התחברה כל השנה כי לא היתה שם תחרות קליעה בין שחקנים שזה דבר שקיים בקבוצות. ברגע שראמל הלך, הקבוצה קיבלה כיוון חיובי בכימיה, כל השחקנים היו רגועים לגבי מעמדם".

חג'ג' בן ה-33 הוא אחד מהשחקנים הבוגרים שנתנו עונה יפה. "לשחקנים שיש נסיון יש הרבה מה לתרום. יש בארץ נטייה שברגע ששחקן מגיע לגיל 31 לא מסתכלים על מה הוא עושה אלא מזכירים את הגיל שלו. צריך להפסיק להסתכל על הגיל אלא על היכולת על המגרש. ברגע ששחקן נותן עונה או שתיים פחות טובות ישר המעמד שלו יורד. מאיר בשנים לפני שהגיע לאשדוד עשה את אותם מספרים כל הקריירה, פשוט הקבוצות שלו פחות הצליחו. גם אני כשהייתי בחיפה ואשקלון שנתנו עונות גרועות, התרומה שלי היתה 5 עד 10 אחוז פחות ממה שעשיתי בירושלים, אבל המעמד שלי ירד באחוזים גבוהים יותר.

"בכלל אנחנו מפספסים הרבה שחקנים לא רק בגלל הגיל אלא בגלל כמות הזרים. יש המון שחקנים בליגה השנייה שיכולים לשחק בליגה הראשונה, אבל ברגע שיש ארבעה זרים על המגרש, בכל קבוצה יש רק עוד שני ישראלים בכירים. קשה מאוד להתקדם בארץ, מה שהצעירים מקבלים זה השאריות של השאריות. אף אחד לא מסתכן לתת להם לעשות טעות וחצי. יש חוסר רצון ואמון בשחקן הישראלי מכוון כול אלה שמנהלים את הענף. צריך שקידום התוצר המקומי יהווה משקל יותר גדול בקבלת ההחלטות.

עופר ברקוביץ'. "מי שרצה לפטר אותו זה יצחק גבאי, לא אנחנו. בסוף עופר נשאר והצליח" אמר יו"ר אשדוד, יורם אסרףצילום: ספי מגריזו

אם שחקנים לא יקבלו דקות הם לא יהפכו להיות שחקנים. אני כשהייתי ילד בגבעת שמואל היו לנו שני זרים ושני בוסמנים וקיבלתי 22 דקות. היום יש ארבעה זרים ואז אומרים שאין שחקנים. יש שחקנים כמו אחיעד בוקרה, אור סולומון, אנטון שוטבין וגלעד קרני שאם תיתן להם במשך שנתיים-שלוש 25 דקות הם יגדלו להיות שחקנים. אנשים רוצים זרים בשביל אירופה, אבל ירושלים התקופות הטובות שלה היו עם ישראלים מובילים. אנשים לא מבינים שלחבר ארבעה-חמישה זרים כל שנה מחדש זו משימה קשה מאוד. מי שמכיר את חדר ההלבשה יודע שברגע שלזרים יש משקל גדול הקבוצה מתנהלת על פי רוחם. ראיתי את זה באשקלון ובחיפה ובעוד מקומות.

בשנתיים הקודמות הזרים ששיחקתי איתם היו רעים לעומת אשדוד. מה שחשוב בזרים זה שהם יהיו בני אדם. באשדוד שיחקתי עם הזרים הכי איכותיים שאי פעם שיחקתי איתם, זה היה תענוג ולא סתם קבוצות מגיעות לאן שמגיעות".

אשדוד הגיעה רחוק מאוד, היא העפילה לפיינל-פור, אבל חג'ג' פספס את האירוע בגלל מחלה. "מתחילת הסידרה לא הרגשתי טוב וגם לא הייתי בסידרה במיטבי", הוא משחזר. "הרגשתי חולשה שלא הצלחתי לפענח אותה. ביום של חצי הגמר לא הרגשתי טוב, הגוף שלי קרס. הגעתי ב-4 וחצי להיכל נוקיה, לפני שעליתי לחימום הקאתי, ניסיתי לעלות, אבל אחרי עשר דקות ירדתי לחדר ההלבשה. שכבתי במשך שבע שעות על מיטת הטיפולים.

רק ב-12 בלילה התפנתי לבית החולים. בדיעבד הייתי צריך ללכת מההתחלה לבית חולים, אבל כל פעם שהקאתי הרגשתי יותר טוב במשך 10 דקות וחשבתי שהמצב שלי ישתפר". חג'ג' אפילו לא צפה בחברים שלו מנצחים את מכבי ראשל"צ ועולים לגמר. "מרוב חולשה לא יכולתי אפילו לפתוח את העיניים, לא ראיתי כלום, פשוט שכבתי עם עיניים עצומות, הייתי ממש מותש. מדי פעם מישהו מהקבוצה ירד כדי להיות איתי ועידכן אותי במשחק. גם שמעתי את הרעש של הקהל, לפי זה אפשר לדעת מי מוביל ומי לוקח פסק זמן. כשניצחנו שמחתי כמובן, אבל לא כל כך יכולתי להרגיש את זה. כל הגוף כאב לי, הייתי על סף עילפון".

בבדיקות שנערכו לחג'ג' בבית החולים לא נמצא דבר, כעבור יומיים הוא הגיע לגמר לא לבוש. "הרגשתי קצת יותר טוב, אבל לא יכולתי לשחק. חבל לי מאוד שלא שיחקתי כי אפשר לדעת מתי אהיה שוב בפיינל-פור, אבל אי אפשר לריב עם הגוף. העיקר הבריאות".

הוא לא יודע איך היה משפיע על משחק הגמר אם היה משחק. "אני לא מאמין בלחשוב ולדבר על זה. לא יודע מה היה קורה. יכול להיות שהיה טוב ויכול להיות שהיה לא טוב". תהליך ההתאוששות שלו נמשך עד לימים האחרונים. "הגוף שלי עדיין חלש, גם איבדתי הרבה משקל".

לחג'ג' חוזה לעוד עונה באשדוד, הוא מקווה שרוב הקבוצה תמשיך איתו. "יש לנו מירקם חברתי טוב, מה רע שנמשיך. גם אם זרים יעזבו, אני מקווה ששי האוזמן ימשיך לפגוע בינגו בזרים שהוא מביא. הכי חשוב שיבואו חבר'ה איכותיים מבחינה אנושית. אני כמובן מקווה שמאיר ימשיך איתי. הוא תמיד עוזר לי, בשנתיים ששיחקנו ביחד, באשדוד ובירושלים מאוד נהנתי להיות איתו".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ