נועה גנור: "לעולם לא אהיה מרוצה"

גם אחרי שהתגברה על משברים אישיים ומקצועיים, נועה גנור ממשיכה להילחם - בעיקר בעצמה. עשיו היא צריכה לעזור לנבחרת להעפיל לעוד אליפות אירופה

אריה ליבנת
אריה ליבנת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריה ליבנת
אריה ליבנת

בקיץ שעבר ערכה נועה גנור את הופעת הבכורה שלה בנבחרת ישראל. במשחק הפתיחה של אליפות אירופה מול צ'כיה, היא היתה השחקנית ה-12 ששיתף המאמן אלי רבי. שנה עברה, ובמשחק הפתיחה של הנבחרת במוקדמות אליפות אירופה מול אוקראינה, גנור כבר תפתח בחמישייה.

השדרוג הזה הוא המשך ישיר למסלול הקריירה שלה. אם עד לפני שנתיים-שלוש היא נחשבה שחקנית מהדרג השני או השלישי בליגה, הקיץ היא כבר השחקנית המבוקשת ביותר. מאמן בכיר אף קבע השבוע כי היעד הבא של גנור ישפיע על פאזל ההחתמות של שחקניות ישראליות אחרות. השאלה, אם כן, היא כיצד הפכה גנור בגיל 26 לדבר הכי חם בכדורסל הנשים בישראל?

"עברתי את כל הנבחרות הצעירות", היא מספרת, "אבל אחרי גיל העתודה היה דור כישרוני של שחקניות שגדולות ממני ושזומנו לנבחרת. נדרשו מספר שנים עד שזומנתי בפעם הראשונה, וסבלתי גם מפציעות ומחוסר מזל. כביכול חיכיתי לתור שלי יותר מבנות גילי, אבל אין לי בעיה עם זה. כל דבר מגיע בזמנו ולכל בן אדם יש את התהליכים שהוא עובר. במהלך העונה כיוונתי את עצמי לקראת הקיץ. היה ברור לכולם שהנבחרת תעבור ריענון וזמני הגיע".

גנור, ילידת ירושלים שהקדישה את עצמה לכדורסל, התגברה על קשיים גם בחייה האישיים. בהיותה בת שמונה, הפכה אחותה נטע - אצנית וקופצת לרוחק בתיכון שגדולה ממנה בשבע שנים - למשותקת ברגע אחד. השתיים נמצאות בקשר קרוב, וברוב משחקיה של נועה צופה נטע על כסא גלגלים בצדי המגרש.

נועה גנור (משמאל) במדי הנבחרת. "יש לי הכל, אבל אני לא מביאה את זה מספיק" צילום: עודד קרני

"תקף את אחותי וירוס בעמוד השדרה, סיכוי של אחד למיליון וחצי", מספרת גנור, "תוך שלושת רבעי שעה היא הפכה מבחורה נורמלית למשותקת כמעט בכל הגוף. היא מזיזה רק את הראש והכתפיים. רוח הלחימה שלה מהווה השראה עבורי. היא מוכיחה שכל עוד הראש לא נפגע, אפשר לעשות הכל. היא עברה מהר מאוד את שלב ה'למה זה קרה לי', הוציאה שני תארים בהצטיינות ועכשיו עובדת על דוקטורט. כבר עשר שנים היא עובדת בהיי-טק, נשואה לבחור רגיל ומציירת בפה וברגל. היא מאושרת יותר מכל אדם אחר שאני מכירה".

גנור עצמה סובלת ממחלה נדירה, "קלסטר הדק", שתקפה אותה בגיל 15. מדובר במיגרנה שמתאפיינת בכאבים חדים בצד אחד של הראש, מעל העין וברקה, שגורמים לכיווץ האישונים ומקשים עליה להיות באור. המחלה פגעה בה מקצועית בעבר. "לפני ארבע שנים הצטרפתי לאימוני הנבחרת, אבל נאלצתי לעזוב בגלל המיגרנות", היא מספרת, "זה משהו שקורה פעם בשנתיים, כמו שעון. בשנים האחרונות, כנראה בזכות דיקור שאני עושה, זה כבר לא תוקף אותי".

לליגה הבכירה הצטרפה גנור בגיל 19. אחרי תפקידי משנה באשדוד ובבנות השרון היא השיגה לראשונה בקריירה ממוצע נקודות דו-ספרתי ברמת חן בעונת 2009/10, אבל ממש לפני הפלייאוף קרעה את רצועת הברך. כעבור פחות משנה סיפרה כי התקופה שאחרי הפציעה היתה אחת הטובות בחייה.

"זה הזוי, אבל הפציעה גרמה לי להבין דברים אחרת", היא אומרת, "נפצעתי דקה לפני הפלייאוף ופספסתי את הנבחרת, אבל זה גרם לי לעבוד על הגוף בצורה אחרת. כשנפצעים עובדים לא רק על הברך, אלא על כל הגוף, ומתחילים להעריך דברים. יוצאים מחוץ לבועה ומקבלים פרופורציות והרבה מוטיבציה. גם מצאתי מכון פיסיותרפיה בצהלה, בראשותו של דודי גולומבוביץ', שהוא כמו משפחה בשבילי. כיום אני הולכת לשם עם כל פציעה קטנה".

למרות שהעונה ההיא נחשבה כעונת פריצה עבור גנור, היא עדיין לא היתה מרוצה - מוטיב שמלווה את הקריירה שלה. "כולם אמרו שהיתה לי עונה טובה, אבל מבחינתי הצגתי בין 30% ל-40% ממה שאני יכולה", היא אומרת, "הרבה בנות בענף, חברות ומאמנים רואים אותי תמיד לחוצה, עצבנית ומתוסכלת ולא מבינים למה. אומרים לי שאני טובה, שאני מקבלת את הבמה ושרוצים אותי, אבל אני יודעת בפנים מה אני שווה ולצערי לא הצלחתי להביא את זה עד עכשיו למגרש בצורה רציפה. למה זה לא קורה זו שאלה שאני שואלת את עצמי הרבה. אולי אני רוצה יותר מדי, אולי אני בלחץ. אני מנסה לעבוד על עצמי מנטלית ומקצועית. עוד לא ויתרתי, אחרת לא הייתי פה".

על הנייר, לגנור - גארדית בגובה 1.69 מטר - באמת יש את כל החבילה. היא שומרת מצוינת, מהירה מאוד, אתלטית, חודרת טוב לסל ובשנים האחרונות שיפרה את הקליעה. היא גם לא מפחדת לקחת אחריות, אבל אולי פשוט לא לוקחת על עצמה מספיק.

"יש לי הכל, אבל אני לא מביאה את זה מספיק", היא מודה, "אני לא מפחדת לזרוק לסל, אבל מצד שני אני לא זוכרת את עצמי לוקחת זריקה אחרונה במשחק. אומרים שאני מטבעי טובה מדי על המגרש. זה גם האופי שלי בחיים, למרות שאין קשר בין החיים למגרש. זו מי שאני, וכמה שלא ניסיתי להשתנות אני לא יכולה לכפות את עצמי על המשחק. אני חושבת על טובת הקבוצה ומנסה שהוא יבוא אלי. זו סיטואציה שהרבה שחקניות ישראליות מתמודדות איתה".

את ההתאוששות מהפציעה עשתה גנור ברמת השרון. היא נתנה עונה יפה ובהמשך הפכה לישראלית המובילה בקבוצה. בקיץ שעבר המשיכה שם, אבל המעורבות שלה בשביתת השחקניות הישראליות, במסגרתה שלח אביה מכתב לשרת התרבות והספורט לימור לבנת, גרמה לסכסוך בינה לבין המועדון. חודש וחצי מתחילת העונה היא הועברה לאליצור נתניה.

"היא תהיה טובה ברגע שתהיה רגועה. לא אוציא אותה אחרי כל החטאה, כי אני מאמין בה". אלי רביצילום: שרון בוקוב

"בעונה הראשונה ברמת השרון מאוד נהניתי. התחברתי למקום, זה הרגיש לי כמו בית ומשפחה. בשנה השנייה קרו דברים כמו כדור שלג. בתהליך השביתה היו מעורבים הרבה רגשות. זה היה נושא בוער ולקח לו זמן לעבור. אני מסתכלת על זה היום כתקופה מאוד קשה, אבל שמתי את זה מאחוריי".

פרט לרמת השרון, כל קבוצות הצמרת הגישו הקיץ הצעות לגנור, שמתקשה לבחור. "המצב הזה אינו מובן מאליו ומחמיא לי מאוד", היא אומרת, "אבחר קבוצה אחרי שקלול של מספר גורמים. קודם כל מאמן, למרות שבמקרה הזה שלושתם טובים. עדני דגן (אשדוד) ושיקי פלח (רמת חן) אימנו אותי בעבר, ועל עדן ענבר (רמלה) שמעתי רק דברים טובים. זה גם עניין של דקות משחק, למרות שאף אחד לא יכול להבטיח משהו מראש. תלוי גם איזה שחקניות יהיו בקבוצה וגם אירופה זה נושא חשוב. בסופו של דבר אלך למקום בו רוצים אותי כשחקנית מובילה".

לפני שתבחר קבוצה, על גנור מוטלת המשימה לעזור לנבחרת להעפיל לאליפות אירופה. אשתקד, באליפות בפולין, היא היוותה הפתעה נעימה בדקות המעטות יחסית ששיחקה, אבל התרכזה בעיקר בחלק ההגנתי. הפעם רבי בונה עליה יותר, ובמקביל משתדל לא להלחיץ.

"נועה מרגישה מאוד מפוספסת בקריירה שלה", הוא אומר, "אני מנסה להוריד ממנה לחצים ולכן אני מצפה ממנה פשוט לעזור לנצח משחקים. אני לא רוצה שהיא תתרכז בעצמה. ברגע שהראש שלה יהיה עסוק בלעזור לקבוצה, אולי היא תביא את היכולות שלה. אימנתי את נועה הרבה שנים בנבחרות הצעירות ואני מאוד מחובר אליה. היא כישרון ענק. ברגע שהיא תהיה רגועה היא תהיה טובה. אני לא מתכוון להוציא אותה אחרי כל החטאה, כי אני מאמין בה".

גנור, שמשחקת בין לירון כהן לשי דורון, יודעת שלפני הכל הנבחרת צריכה ממנה הגנה ולחימה, אבל היא חושבת גם על הצד ההתקפי. "אביא מעצמי את כל האגרסיביות, האינטנסיביות והאנרגיות בשני צדי המגרש. אם יהיו משחקים שאסיים בלי נקודות ואדע שעזרתי לנבחרת בדברים אחרים אהיה מרוצה, אבל אני מניחה שהיריבות יחנקו את לירון ושי בהגנה ואצטרך להוריד מעליהן עומס ולקחת דברים על עצמי. זה גם יתרון לבוא מהדלת האחורית, כי לא מכירים אותי. אני מקווה שאצליח לקחת את ההזדמנות, למרות שקשה לספק אותי. כנראה שלעולם לא אהיה מרוצה מעצמי".

לקראת המשחק. "הנבחרת מוכנה והאווירה נהדרת", הכריז המאמן אלי רבי לקראת המשחק שיפתח את מוקדמות אליפות אירופה, הערב מול אוקראינה. "יש לנו בית קשה, אבל בעבר הצלחנו למקסם יכולות בטורנירי מוקדמות. נקווה שכך יהיה גם הפעם". רבי התייחס גם למעבר מאולם זיסמן ברמת גן לבית מכבי בראשל"צ: "אנחנו נבחרת שבנויה על אנרגיה. נצטרך שהקהל יגיע לדחוף".

נבחרת ישראל במוקדמות אליפות אירופה

16.6 אוקראינה (ב)

20.6 בלארוס (ח)

23.6 הונגריה (ב)

27.6 פורטוגל (ח)

4.7 אוקראינה (ח)

7.7 בלארוס (ב)

11.7 הונגריה (ח)

14.7 פורטוגל (ב)

* שתי הראשונות בבית המוקדמות יעפילו לאליפות אירופה

הסגל הישראלי

4 קטיה לויצקי 26 1.90

5 נועה גנור 26 1.69

6 קטיה אברמזון 25 1.85

7 לירון כהן 29 1.73

8 שי דורון 27 1.75

9 שירן צעירי 26 1.66

10 בראשידה אלהים 31 1.83

11 נעמי קולודני 30 1.71

12 אורטל אורן 28 1.75

13 שירה שכט 21 1.83

14 שני לוי 23 1.78

15 ג'ניפר פליישר 28 1.91

מאמן: אלי רבי

עוזרים: דליה בושינסקי ונמרוד מיטל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ